עיתון כפר ורדים א לה כפר 183 | קוראים למערכת

קוראים למערכת


צאו מהבונקר, אין מלחמה

מכתב תגובה בעקבות מחאה של תושבים כנגד הפעילות של אנשי חב"ד בכפר. תיאור הפרשה מזווית קצת אחרת

כבר זמן רב אני עוקב בדאגה אחר הנעשה בתוככי הכפר השליו, הקולות הנשמעים בתככי הכפר כבר תקופה ארוכה, מזכירים את הסיפור על אותו חייל רוסי שהסתתר עשרות שנים ביערות, כי לא שמע שהמלחמה נגמרה.
צריך שמישהו פשוט יספר לאותה קבוצת תושבים, המכים בתופי המלחמה ,שאפשר להירגע.
שמש זורחת, הרחובות שוקקים, אפשר לצאת מהבונקרים, או לא להיכנס בכלל.
כולנו שומעים את הקולות הבאים מקרב אותם תושבים, והלב נחמץ על אנשים שמפחידים את עצמם לשווא, מציירים תרחישי אימה תלושים מהמציאות ויוצרים בדמיונם דמות מאיימת של אויב דמיוני.
כואב הלב על אותם אנשים משכילים ובני תרבות שנופלים קרבן לחטא ההכללה ואי ההבחנה בין קבוצות ומגזרים. הם רואים בטלוויזיה מתפרעים המשחיתים רכוש בירושלים, והם בטוחים שזו רק שאלה של זמן שהחב"דניקים יעשו את זה אצלם ביישוב. לכן הם מבוהלים כל-כך.
אם היו מנסים ללמוד קצת ולהכיר את דרכה של תנועת חב"ד, היה מתברר עד כמה כל הפחדים והחששות נטולי בסיס, ואפילו מעוררי גיחוך. חב"ד איננה 'עולה חדשה' בישראל. היא פעילה כאן עשרות רבות בשנים. בתי-חב"ד קיימים לא רק בכפר ורדים, אלא ביותר מ-4000 מוקדים בארץ ובעולם. צאו לכל המקומות שבהם חב"ד פעילה שנים רבות וראו אם יש בסיס לכל תרחישי-האימים שלכם.
קחו לדוגמא: כמעט ארבעים שנה פועל בית-חב"ד באילת. ואלפים מתושבי העיר נהנים משירותיו. האם נסגרו רחובות בשבת? האם העיר חדלה מלהיות עיר הקיט והנופש? לכו לחיפה ולעפולה, לכרמיאל ולקריית-טבעון, לקיסריה, לבנגקוק ולניו-זילנד. בכל הערים האלה פועל בית-חב"ד, והשמים לא נפלו. מי הכניס לראש את השטות שדווקא בכפר ורדים תעשה חב"ד את מה שהיא לא עושה בשום מקום אחר בארץ ובעולם כולו?
אלפי מטיילים ותושבים נהנים מבתי חב"ד במאות ערים בארץ ובעולם, אז למה כאן לא? ושלא נדבר על זכויות תושב כאדם!
כבר לא מעט זמן שאני עוקב אחרי הנעשה בכפר, וליבי כואב. דמו של איש פרטי הותר ללא רחם. כמה אנשים שהחליטו להפוך משפחה אחת לשק של חבטות!!
מישהו כפה עליכם לאכול כשר?
כל זה מלמד שלאותה קבוצת תושבים לא חשוב באמת השקט, השלווה והשלום האמיתי. רבים וטובים ניסו את דרך המלחמות, אך כלום לא נוצר מזה, רק כתם הדם שנשפך נותר לזיכרון דואב!
הדואר של "פריידי" וביטויים כמו 'מלחמה', 'ולהגן', הוא מפחד מהפיכת 'כפר של דתיים' או ל'יבנאל של חב"ד'. אבל חב"ד בכלל לא נמצאים במקום המלחמתי הזה אדרבה, בואו לכפר חב"ד ולכל בית חב"ד אחר, ויקבלו אתכם בשמחה, גם אם תסרבו להניח תפילין.
בניגוד לאחרים, שימו לב שחב"ד בכלל לא מחלקת את העולם ל'חרדים' ול'חילונים'. הם כלל לא רואים לנגד עיניהם שני מחנות, אלא עם יהודי אחד. "כולנו יהודים, וגם מי שאינם שומרי מצוות הם יהודים טובים ויקרים כמו כולם והיהדות שייכת לכולנו", כך יאמרו. הם מבקשים בסך הכול לתת לכל אחד הזדמנות להכירה, לחוות את חוויותיה ולהעשיר באמצעותה את חייו. כמובן רק מי שירצה בכך, ובדרכי נועם ושלום.

ברור שתפישת היהדות בקרב תושבי הכפר אינה זהה, אבל זה אינו שולל מאף אחד את הזכות להפיץ את יהדותו לפי תפישתו. נרצה, נאכל. לא נרצה, אז לא. כמו בכל מקום אחר.
באותה מידה אותם חברים תושבי הכפר, שכבר זמן רב מנסים להפיץ את תפיסת היהדות שלהם ואת השקפותיהם האישיים באמצעות הודעות דואר ועל דפי העיתונים. זה אומר שכולם הסכימו על כך? לא. ככה זה בעולם פתוח, דמוקרטי ותרבותי. אך קשה להבין איך אנשים נאורים מתנהגים פתאום כאחרוני הקנאים הקיצוניים, מנסים לסתום פיות, מכריזים חרמות על עסקים פרטיים, מלבים אש של שנאה, ונוטלים לעצמם פטרונות על אותם תושבים שדווקא כן נהנים מפעילות חב"ד. וברוב המקרים קיימים גם שני האפשרויות: בית הכנסת הקהילתי ובית חב"ד. זה לא מתנגש.
ההתקפות הפרועות של בודדים נגד בית חב"ד מדיפות ריח רע. ראוי לזכור כי בדיוק כך הסיתו לאורך ההיסטוריה נגד יהודים. ניפחו, הכלילו, הפכו אירוע שולי למייצג וזרעו פחד וחרדה. איש לא הודה שהוא שונא יהודים סתם כך. תמיד נמצאו לכך נימוקים. זה לא הפך את השנאה לכשרה יותר.

א'- השם שמור במערכת

בתמונה: חב"ד בכפר. תהלוכת ל"ג בעומר

 
   
 

תודה למנחם מרגוליס / ההורים של בוגרי גדוד "שובל" 2010

במהלך הצפונבורי הוזמנו לטקס פרידה מילדנו בוגרי גדוד "שובל". טקס מרגש שסיכם שנים של עשייה חינוכית מהאיכותיות והמשובחות ביותר. על חולצת הסיום בחרו ילדנו לכתוב את המשפט משירו של אלכסנדר פן: "אם יהיה זה שנית , אל יהיה זה אחרת" - משפט שמדבר בעד עצמו.
מנחם יקירנו –
שנית הינו מפקידים את ילדנו בידך - ולא אחרת.
שנית נראה בך את דמות "המחנך" לילדנו - ולא אחרת.
שנית תהיו אתה ושבט "עפר" בית שני לילדנו - ולא אחרת.
שנית נתרגש ונתפעם מהעשייה המשמעותית והחווייתית - ולא אחרת.
שנית תזלוג הדמעה וייצבט ליבנו ברגעי הסיום והפרדה - ולא אחרת.

מודים לך על שנים כה רבות בהן ליווית, תמכת, עודדת וגידלת את ילדנו ללא לאות והכל בהתנדבות. הפכת את שבט "עפר" למקום מגונן שאפשר לכל אחד מילדנו לתת ביטוי לכישוריו ויכולותיו. היית ללא ספק אחת הדמויות המשמעותיות עבור ילדנו בעיצוב תפיסות העולם שלהם, ובעיצוב דמות האדם שבהם.

"אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת יהיה כך, כך יהיה אות באות" (אלכסנדר פן)

ננצל את המקום להודות אף לאמיתי פוקמן ולליאת הופמן המרכזים הבוגרים של השבט שתפסו את תפקידם לא כ"מקום עבודה" אלא כשליחות ועם כל כך הרבה השקעה, מסירות, חום ואהבה העניקו לילדנו את ערכי התנועה וערכי האדם.
בטוחים אנו כי המפגש עימכם ייחרט בליבם לעולם.

היו ברוכים ובהצלחה בהמשך דרככם.

 

 

תודה לוועדת חיילים / הורי המתגייסים והחיילים

נשים יקרות,אחד הערכים, שכהורים חרטנו על דגלנו הוא לחנך את ילדינו לאורו הוא הנתינה. ואתן נשים יקרות מהוות עבור כולנו דוגמא לאופן בו ניתן להפוך ערך זה לדרך חיים. במהלך התקופה, בה סייענו בידיכן להוציא לפועל מסיבת מתגייסים עבור ילדינו, גילינו קבוצה של נשים מקסימות, שפועלות בהתנדבות במהלך שנים. זה נעשה עם הרבה רגישות ואהבה במטרה להעניק לילדינו את התחושה, שהקהילה המיוחדת שלנו נמצאת עימם בכל עת ובכל מקום באשר הם, לפני הגיוס ובמהלך השירות הצבאי. על כך, אנו ההורים מבקשים לומר לכן תודה ולהביע את הערכתנו הרבה להתגייסות המוחלטת שלכן למען הילדים, לשעות האינסופיות שאתן מקדישות ולאנרגיות החיוביות עימן אתן מובילות ומתנהלות.

ננצל את המקום גם להודות לחנות יד שנייה ולחמישים פלוס על התיקים היפים שקיבלו ילדינו, ועל המתנות הנוספות.
תודה לכן על הדאגה ותשומת הלב להן זוכים ילדינו ועוד יזכו לאורך כל שירותם הצבאי.

כן ירבו אנשים שכמותכם.

 

 

 חזרה לורדה ומדורים