עיתון כפר ורדים א לה כפר 183 | האיש הטוב איננו

האיש הטוב איננו

 

טוביה מורג, מבקר המועצה ודמות מוכרת בכפר ורדים, נפטר באופן מפתיע. אשתו, בתו וחבר נפרדים

קרן דרוקמן אדיב

לפני שבוע הלך לעולמו טוביה מורג ז"ל, מבקר המועצה המקומית כפר ורדים, בן 63 במותו.
טוביה הלך לישון ולא קם. מותו המפתיע הכה בתדהמה את בני משפחתו, בנותיו מנישואיו הראשונים קרן ומילי (אשר חוו אובדן לפני תשע שנים, במות אימן עירית ז"ל), ויעל ארליך, אשתו השנייה שהקשר הקצר יחסית ביניהם היה מאוד משמעותי.


המייל האחרון

"בלילה האחרון לפני שנפטר נשאר טוביה לישון בכפר ורדים ואני בביתי בחרשים", מספרת יעל ארליך. שלחתי לו מייל שנראה לי נחמד, כברכת לילה טוב, קטע שכתב גבריאל גרסייה מרקס. הקטע מתאר איך צריך לחיות, בלי לדחות את הדברים החשובים באמת עד שיהיה מאוחר".
בין השאר, מופיע בקטע של מרקס הציטוט הבא: "...אילו הייתי יודעת שהיום תהיה הפעם האחרונה בה אראה אותך ישן הייתי מחבקת אותך בחוזק ומתפללת לאלוהים שאוכל להיות שומר נפשך. אילו הייתי יודעת שאלו הרגעים האחרונים לראותך הייתי אומרת 'אני אוהבת אותך' מבלי להניח בטיפשות שזה כבר ידוע לך".
טוביה ענה ליעל בחצות הלילה: יעלי שלי, לילה טוב. אני אוהב אותך כל הזמן יותר ועוד יותר וכך כל הזמן עד שיכלו הימים".
"אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי כששלחתי מייל כזה", אומרת יעל. "זה קטע כל כך קיטשי שלא מתאים בכלל לטוביה. אבל הוא מיד התחבר וענה ברגישות האופיינית לו כל כך. למחרת בבוקר טוביה כבר לא היה. עכשיו אני כל הזמן מתקשרת לילדיי לראות שהכול בסדר".

 

משפחה אחת, שני בתים

טוביה נפטר תשע שנים לאחר מות אשתו הראשונה, עירית ז"ל, יומיים לפני יום השנה למותה.
טוביה ועירית עברו לכפר ורדים ב-1990, בעקבות הצעת עבודה בתפן. טוביה, בעל תואר בכלכלה מאוניברסיטת ירושלים, התחיל את דרכו המקצועית כשנמנה בין "נערי האוצר", כבחור ערכי שגדל על ערכיו של השומר הצעיר, קן קריית חיים. יעל ארליך, אשתו השנייה, מספרת: "טוביה נהג לצטט את דבריו של בארי חזק ז"ל, אותו הכיר באגף התקציבים של משרד האוצר. ביום הזיכרון האחרון הוזמן טוביה לנאום באגף התקציבים של משרד האוצר. טוביה ציטט מתוך הרצאתו של בארי ז"ל (שנפל במלחמת יום כיפור בדרגת סרן). ההרצאה מדברת על 'השיפוט הערכי בעבודת הכלכלן', החיבור בין כלכלן טוב להיותו אדם ערכי. טוביה היה 'איש של אמת'".
כשטוביה מונה לקמ"ט אוצר בעזה, עברה המשפחה לאשקלון, לאחר מכן עברה המשפחה לנהריה ומשם לכפר ורדים. ההכרות של יעל עם טוביה החלה כשהייתה מורה של ביתו מילי באורט מעלות. "כמורה הכרתי כמובן גם את עירית", מספרת יעל. "עשר שנים אחרי שלימדתי את מילי, באתי לנחם אותה על מות אימה. טוביה מאוד אהב את עירית, ותמיד היה קשור לבנותיו ונכדיו. כשהיה לו זמן היה עולה על הרכבת ונוסע לבקר אותם בתל אביב. מאוד כאב לו שעירית לא זכתה לראות את הנכדים, והם לא זכו להכיר אותה".

 

מתי הפכתם לזוג?

"הקשר ביני לבין טוביה התפתח שלוש שנים אחרי מותה של עירית. בלי קשר נפרדתי מבעלי הראשון. בהתחלה נראה לו שאני גבוהה מידי, אבל כשנפגשנו זה פשוט היה זה, מאותו רגע לא נפרדנו. מהר מאד הוא גם התחבר לילדיי. יובל הצעיר היה בן 14, האמצעי אודי בן 19, ונועה הבכורה שעומדת להינשא בשבוע הבא הייתה בת 21. הם מאוד אהבו אותו, נעזרו בו והתייעצו איתו. הוא היה כמו דוד טוב בשבילם".

החלטתם להתחתן ולהמשיך לנהל שני בתים?

"כן. שנה אחרי שהכרנו טוביה הציע שנתחתן. מאוד התרגשתי. חבריי שאלו למה צריך, אבל לטוביה הערך של המשפחה היה מאוד חשוב ולכן רצה למסד את הקשר. טוביה נשאר בביתו בכפר, אבל הינו די הרבה יחד בחרשים. ילדיי היו קטנים יותר והיו בבית. היו לפעמים טעויות חמודות, כשבסוף יום כל אחד היה נוסע לשני, אני הגעתי לכפר ורדים וטוביה לחרשים. טוביה נכנס מהר למשפחה, לילדים לתיאטרון, עזר ותמך בי מאוד בהקמת 'בית 9', שהוא בית ספר ללימודי תחומי הבובנאות, בניה, הפעלה, העלאת הצגה של בובות ועוד. בימים האחרונים טוביה מאוד עזר לי בהקמתה של שלוחה נוספת של בית הספר, בנמל חיפה. הצורך שלי להודות לו על כל מה שהוא עושה למעני הביך אותו. כשהייתי אומרת לו 'תודה', הוא היה עונה 'על' מה תודה? שאת אשתי?'. אבל אני באמת מודה על שש השנים הנפלאות שהיו לנו יחד. בסיבוב שני להכיר אדם כזה, אחרי שלכל אחד מאיתנו כבר היו חיים שלמים, זו מתנה. תמיד אמרתי לו שהחיים שלנו יחד הם חיי איסוף, אספנו יחד את השברים, החלקים, הזיכרונות. טוביה היה עושה! פחות מדבר. טוביה עשה דברים כמובן מאליו, במובן הטוב. הכל היה כל כך פשוט, ללא עניין מיותר, פשוט כי צריך לעשות. זה מה שאני מנסה לעשות, להמשיך את מה שהתחלתי, הרבה בזכות התמיכה העצומה של טוביה.

 

 

בתמונה: טוביה מורג. כשמו כך היה: שופע טוב ונתינה

 

 

פרידה מאבא / קרן מורג מספרת על אביה

קצת על אבי האהוב והנפלא.
אבא נולד בשנת 47' בקריות להורים שעלו מרומניה ופולין והקימו בתנאי מחסור קשים משפחה קטנה. את רוחו של אבא עיצבה תנועת השומר הצעיר, שהפכה להיות ביתו הראשון ומקור ערכיו ועקרונותיו. בתנועה היה מדריך למופת, ידען צעיר, ושם גם פגש את אימי עירית, בגיל 16. ולמרות שהיה מאוהב בה ממבט ראשון העיז לבקש את אהבתה רק לקראת סוף שירותו הצבאי. הוא סיפר לי כי ביום זה הוא הרגיש הכי חי ומאושר בעולם כולו.
אבא יפה הבלורית והתואר שירת בצנחנים בגדוד 55. במלחמת יום כיפור ניצל מכדור של צלף מצרי שעבר סנטימטר בלבד מהלב.
בימים הקשים ביותר שעברנו עם מחלתה של אימי, אבא היה חוזר ברוחו לשדה הקרב בסיני ומעלה על הכתב זיכרונות של החוזרים מהתופת אל החיים. אבא היה איש ספר נדיר, היה תאב ידע במדעים, היסטוריה, פילוסופיה, משפט ובו בזמן העמיק בשירה וספרות יפה. ככזה גם כתב נפלא סיפורים קצרים, המלצות על ספרים וספרים לנוער.
בחברות ובפרויקטים בהם עבד בכישרון כאיש כספים וכלכלן הוכיח יושר וענווה שאין שני להם, חשף שחיתויות ונלחם בהן. מצאתי בין דפיו מכתבים שכתבו לו אנשים שאת הונאתם גילה, והם מודים לו על כי נהג בהם בהתחשבות על אף חטאם. הוא לחם למען השלום דרך התפקדותו למפלגת העבודה ובמקביל גם עשה רבות לשיפור אחוות השכנות עם ערביי הגליל. באירועי אוקטובר 99' הקים סככת שלום בכפר וורדים כדי לפייס את הרוחות עם תושבי תרשיחא. הפועל שטייח את ביתנו בכפר סיפר לאבא שבנו נעצר בגדה בגין ידויי אבנים ואבא, שראה את צערו, הציע את הערבות לשחרור הילד.
כשמו כך היה: שופע טוב ונתינה ללא גבול מתוך אהבת אדם גדולה. ודווקא לאבי ולאימי הטובים והנפלאים החיים לא חייכו כראוי להם. במשך 9 שנים נלחמנו במחלתה של אימי. בסופן כמעט והכניעה המחלה גם אותנו .סבלו וצערו של אבא לא ידעו גבול. ובכל זאת הרים ראש והמשיך במלוא מרצו את תנופת העשייה, הקריאה והכתיבה, כשאינו פוסק מלהעניק לכל סובביו עד יומו האחרון. גם לאחר נישואיו ליעל (שקרא לה יעלי) אבא שמר על בית המשפחה בכפר ורדים שהפך במשהו לגלעד לאימי. אך את הגינה המקסימה של אמא לא כל כך הצלחנו להציל.
לבו הענק של אבא נדם לפתע ללא שהספקנו להיפרד. אולי נשבר מצער ואולי מפגיעתם של אנשים רעים שחרבו את עולמו. ומאז הצער מחניק ומייסר את כל נימי נפשי.

 
   

פרידה מחבר / יגאל טמיר, חבר ילדות

טוביה היה חבר שלי מהפלוגה ומאגף התקציבים 38 שנה. הוא ועירית ז"ל היו חלק מהמשפחה שלנו בגידול הילדים-ילדות. עירית ז"ל, שהייתה כל כך מיוחדת, ביקשה להיפרד מאיתנו, כל אחד ביחידות, קודם פטירתה.
אופייני היה לטוביה שלקח את מרגמת ה-52 שלי במלחמת יום כיפור והחליט לנקוט יוזמה התקפית ולחסל את הארמיה השלישית בעזרת "הכלי שלי". אזהרותיי-נו על הצלפים שיורים עליו עלו בתוהו. כיוון שהיינו חברים טובים הוא גם היה יכול לטעון שה"חיסול" נכשל כיוון שהמרגמה שלי הייתה חלודה. למזלו, קיסינג'ר הקל עליו במעט.
אהבתי אותו, את העושר האינטלקטואלי הבלתי נדלה שלו, ואת סקרנות הנעורים שהייתה כה אופיינית לו. את ההיצמדות העיקשת שלו – כפי שאמרה אורה אחותו בלוויה – לעקרונות השומר הצעיר שם חונך. הוא היה אדם ערכי באופן חריג ורגיש עד כלות.

יהיה לי קשה בלעדיו, אך יותר מהכל יהיה קשה לבנותיו קרן ומילי.

 

 

 

חזרה לחדשות