עיתון כפר ורדים א לה כפר 183 | ישר מהראש / סיון יחיאלי

ישר מהראש / סיון יחיאלי


מכתב מווילס

פרידה מטוביה * פריפריה בריטית * לקחים תרבותיים * והרצאות בבית הכנסת

מבקר המועצה, חברי טוביה מורג, הלך לעולמו בטרם עת. באופן אישי חשתי תדהמה וצער עז על מותו. ראיתי בטוביה חבר ואיש סוד. דיסקרטי, אמין, ישר, הוגן והגון. איש חכם אשר תענוג להיוועץ בו. מאז נבחרתי סייע לי טוביה בשורה ארוכה של משימות החורגות מתפקידו כמבקר. הוא עסק בניתוח המדדים והקריטריונים אשר משמשים את השלטון המרכזי לתקצוב רשויות מקומיות. הוא הצטרף אלי לירושלים לפגישות שקיימתי בנדון. נסיונו ככלכלן לצד מסירותו לכפר ורדים לא יסולאו בפז. אני ועובדי המועצה אבלים על לכתו. יהי זיכרו ברוך.

***

את הטור הזה אני כותב מווילס, אשר בממלכה המאוחדת. הדגל פה הוא דרקון וזה מאוד משמח את יונתן, שדרקונים הם חלק מרכזי בעולמו כעת.
אנחנו בביקור משפחתי בחווה בווילס. המקום רחוק כ-5 שעות נהיגה מלונדון ובהחלט ניתן להגדירו כפריפריה. זוהי הזדמנות טובה עבורי לראות מה משמעות פריפריה "בעולם הראשון", לעשות השוואות בין הגליל שלנו לבין הפריפריה הבריטית.
אתחיל באינטרנט. עד לא מזמן השתמשו פה במודם חיוג ישן, כזה שהיה פעם בארץ, מאוד איטי ולא אמין. באחרונה עברו לתקשורת סלולרית רק שהאנטנות מרוחקות מאוד ותומכות בדור שני בלבד. המצב הוא בלתי נסבל כי זה לא כלכלי לחברות הסלולר לשדרג את התשתיות, והזמינות של האינטרנט מאוד נמוכה. הועבדה שילדים פה גדלים ללא גישה לרשת מטרידה את המקומיים, והממשל של ווילס הקציב 1,000 לירות שטרלינג כסובסידיה לתושבים על מנת שישדרגו את הרשת. טוב, בנושא הזה הפריפריה הישראלית עדיפה בהרבה. משעשע אותי לחשוב שהילדים שלנו שוהים פה שלושה וחצי שבועות, כלומר שלושה וחצי שבועות ללא מחשב ואינטרנט. מה יאמרו במחלקת השירותים החברתיים...

***

ירוק פה בווילס, ירוק מאוד. נחל זורם בחלק התחתון של החלקה. לא בדיוק נחל, יותר קרוב לפלג, אבל פלג שכולו שלהם. את המים הם שואבים מבור מים קטן, מעיין קטן, שמימיו משמשים את החווה. כאשר אין גשם במשך מספר שבועות הנביעה פוסקת וצריך לרדת לנחל, למטה, לשאוב מים. קצת קשה להאמין, אבל אין "מקורות", אין ממשל מרכזי. מים לא עולים כסף בכלל, אבל כשאין גשם, אין גם מים. כך יוצא שכולם חוסכים במים למרות שלכאורה הגשם אינו פוסק פה לרגע.
נושא אחר העומד פה בראש סדר היום הוא המיחזור. הם מאוד מודעים לנושא, אבל באזורי הספר אין פתרונות זמינים וצריך לנסוע רחוק מאוד כדי למחזר. חלק גדול מהמקומיים פשוט לא טורחים. פה בחווה הם ממחזרים הכל, אבל ללא תשתית אזורית.

***

בעיה מרכזית היא מיחזור בקבוקי פלסטיק. מיכלי מיחזור לפלסטיק חסרים בכל האזור. זכוכית ומתכת מצוים בשפע גדול יותר. בבריטניה היטל ההטמנה על טון אשפה ביתית מוטמנת הוא מהגבוהים באירופה. יש פה תמריץ אמיתי למיחזור ובכל זאת, כאשר יוצאים מהערים הגדולות המיחזור הופך לעבודה קשה יותר. אצלנו ביישוב נוח יותר למחזר. מצד שני ירוק בווילס, מאוד ירוק.

***

חינוך. בבית הספר המקומי, מגיל 5 עד 11, יש 34 ילדים, הלומדים במסגרת רב גילאית. משהו שאני לא מכיר בארץ. החטיבה והתיכון הם יחדיו ושם כבר מתקבצים מעל 1,200 ילדים מהאזור כולו. בכל כיתה כ-30 ילדים, די דומה למה שאנחנו מכירים. מבנה בית הספר הוא משוכלל ביותר: כרטיסים חכמים, טלוויזיות, וקנטינה בה הילדים מזדהים באמצעות טביעת אצבע כדי שלא יזדקקו לכסף מזומן, וההורים מחויבים בהתאם (לא בטוח שאני מת על זה). בית הספר מצויד במערכת מחשוב מדהימה, הלוואי עלינו. מלמדים בו, מלבד המקצועות העיוניים הרגילים, גם מקצועות כמו בישול, מכונאות ובכלל, שורה של מקצועות שבעבר היו מכונים אצלנו מגמות מקצועיות. זהו בית ספר טוב, אפילו טוב מאוד, אבל גם לנו אין סיבה להתבייש.

***

ההתבוננות וההשוואה מספרים סיפור על הפריפריה שלנו ושלהם, אבל זה אינו הסיפור כולו. בניגוד לבריטניה, לישראל אין עדין גבולות קבע. נהירה מהפריפריה למרכזים העירונים בבריטניה לא תשפיע על גבולותיה של בריטניה ולא על היחסים בין הרוב למיעוטים פה. בישראל, לעומת זאת, נהירה של יהודים מהפריפריה למרכז תשנה את המאזן הדמוגרפי ובטווח הרחוק עלולה להשפיע על המדינה ברמה הלאומית. יישוב הפריפריה ואיזון דמוגרפי הם יעדים לאומיים במדינת ישראל, וכך יישארו בעתיד הנראה לעין. במצב זה על המדינה לייצר עדיפות לפריפריה, עדיפות שתאזן את היתרון היחסי של המרכז.

***

וחזרה לכפר. תכננו מספר אירועים הקיץ. מבחינה אמנותית כולם היו הצלחה. אולם להופעות של הגרובטרון ושל "בית הבובות" לא הגיע קהל כמצופה, והדבר מחייב אותנו לבדוק את עצמנו ולהחליט האם יש מקום להופעות כאלה בכפר ורדים. בהחלט ייתכן שאין להופעות מעין אלו קהל גדול מספיק ובמקרה זה אין סיבה להמשיך ולהביאן. אנחנו נבדוק את עצמנו ונפיק לקחים.

***

מוטי אביעם קיים הרצאה בבית הכנסת ויקיים נוספת. נושא ההרצאה היה מקומם של בתי הכנסת בחברה היהודית העתיקה. למיטב ידיעתי כל הנוכחים היו לבושים בהתאם, חבשו כיפה וכיבדו את המקום, למעט תושב אחד אשר "להכעיס" החליט לשבת בבית כנסת ללא כיפה. להבא נוודא ששום תושב לא ישתתף בהרצאות כאלו בבית הכנסת ללא כיפה. באופן מביך משהו, דווקא הוא צולם לעיתון "ידיעות הצפון".
לצערי, ריסון ואיפוק לא אפיינו את תגובת יו"ר ועד בית הכנסת, פרי שחף, אשר צוטט בעיתונות כמייחס למארגני ההרצאה את הרצון להפוך את בית הכנסת לכנסייה. אם הדברים אכן נאמרו על ידו, אז מעבר להיותם שטות מוחלטת, הם מופת של חוסר אחריות ציבורית. אם הדברים המיוחסים לו לא נאמרו, עליו לומר זאת בקול רם וברור.

בתמונה: ווילס. זמינות אינטרנט נמוכה ומים מהבאר

 
   

 חזרה לורדה ומדורים