הלו, אמא? הכל נפלא. איי, הכיש אותי נחש
איריס איינשטיין שישי בערב, השעה 22:00. סיגל לנגה מקבלת טלפון מבנה כפיר, שנמצא ביער הזורע. זהו הערב האחרון של הצפונבורי, מחנה הקיץ של הצופים. רוב החניכים כבר שבו לביתם, וכפיר נשאר עם חברי השכבה הבוגרת של שבט עפר כדי לפרק את המחנה. כפיר התרחק מהמסיבה שהתנהלה לה ברקע, על מנת לדבר באווירה שקטה ורגועה עם אמא, ולחלוק איתה את חוויות היום הלפני אחרון. הצפע מצא אותו בודד, שקוע בשיחת טלפון, וכפיר לא חש בו ולא ראה אותו מתקרב, עד לרגע הנשיכה עצמה. למרבה המזל כפיר ניהל את השיחה בעמידה, ולרוע המזל הכיש אותו הנחש מעל נעל הספורט שנעל, באזור הגרב. אני מבינה שגילית קור רוח מדהים. "כן, הייתי בסדר". כפיר פונה על ידי הצוות והאמבולנס המצויים במחנה בכוננות. בינתיים, בכפר ורדים, האם לא יודעת את נפשה. סיגל: "בשנייה שכפיר סגר את השיחה, התקשרתי למנחם מרגוליס, ראש השבט. הערתי אותו משינה לאחר חמישה ימי המחנה בהם כמעט לא ישן. מנחם התגייס לסיפור מיידית ולא חזר לישון באותו לילה. הוא היה צמוד, עדכן אותי בדקות הראשונות על הפינוי ונשאר עם היד על הדופק לכל אורך הטיפול בכפיר, גם כשכבר היה בבית החולים. היום, כשבוע וחצי אחרי ההכשה, כפיר עדיין צולע, סובל מנפיחויות ולא לגמרי יכול לדרוך על הרגל. אמא סיגל עדיין מנגבת דמעה בכל פעם שהיא חיה את האירוע מחדש. שניהם מאמינים שהכל מאחוריהם, וסיגל יכולה לסכם: "זוהי חוויית קיץ שלא תישכח לעולם". בתמונה: איריס וכפיר לנגה, השבוע בחצר ביתם. התלוצץ עם רופאיו |
|