עיתון כפר ורדים א לה כפר 183 | לידיה גרינפלד / מתחת לחגורה

לידיה גרינפלד / מתחת לחגורה

 

בגלל יצר החיקוי אינני מצליחה למצוא לעצמי מכנסיים טובים, וכל הצעירות נראות כמו אינסטלטורים

למרות שהחיקוי הוא יצר בסיסי של האדם, אנחנו לא ממהרים להזכירו. יתרה מכך, איננו מכירים בכך שאנו פועלים על פיו משום שהתרבות שלנו מהללת מקוריות וחדשנות. לרוב איננו נותנים את הדעת לכך שבלי יצר החיקוי לא היינו יכולים, בין היתר, להיות חלק ממשפחה, משבט, או מקהילה. התינוק מחקה את פטפוט ההורים וכך לומד לחבר מלים ומשפטים. בגן ובכיתה, הילד לומד לחקות את חבריו ושיתוף הפעולה שמתרחש עקב כך יוצר חברויות וחבורות. המבוגר מחקה את השכנים המועדפים עליו ובונה את ביתו ומרהט אותו בהתאם למקובל במעמד שלו ובשכבת הגיל שלו. בצורה זו הוא מצטרף לשכבה החברתית שאליה הוא שואף להשתייך. מנגנונים דומים פועלים בצבא, בספורט, בפוליטיקה, ועל מנהיג נערץ אומרים שהוא מודל לחיקוי.

החיקוי הבולט ביותר בשגרת יומנו הוא חיקוי המראה החיצוני, שנכפה עלינו בצו האופנה. אופנות לבוש שלטו בבני אדם מקדמת דנא, ואופנות שאומצו על ידי ציבורים שונים תרמו להבדלים בין המעמדות. קשה לאתר את רגע הלידה של אופנת לבוש זו או אחרת. אבל לא משנה מתי מגיחה אופנת לבוש כלשהי, היא מכתיבה לנו את מלתחתנו.
כאשר האופנה מתאימה למבנה הגוף או לפעילות האנושית, הריהי מבורכת. כאשר היא מכתיבה לבוש שנוגד את מבנה הגוף או המזג האנושיים, הריהי הרסנית מאוד. זה לא יעצור את האופנה מלהתפשט ככתם נפט בים, משום שהתופעה איננה קשורה להיגיון, אלא לנטייה האנושית שלנו לחיקוי.

בצרפת של המאה ה-18 המציאה האופנה 'זבובים' שאנשי החברה הגבוהה היו מדביקים על פניהם ונחשבו נקודות חן "ארוטיות". זאת הייתה המאה של הפיאות הבלונדיניות הגבוהות, שהגזימו את שפעת השיער עד כדי גיחוך. האבקה הלבנה שבה מרחו את פניהם גברים ונשים כאחד ביטאה את השאיפה להיות בעלי עור צחור וחלק. במאה ה-19 הייתה אופנת הקרינולינות: נשים קשרו למותניהן כלוב מתרחב ממתכת, שהיה בסיס לחצאית. הקרינולינות הדגישו עד קיצוניות את המותניים המתרחבות ואילו המחוכים הבליטו את המותניים הצרות (מותני צרעה, כינו זאת) ושימשו גם חזיות פוש-אפ: לחצו על ההחזה ודחפו את השדיים כלפי מעלה. אופנות ציוריות אלה, שזכו לפרסום תודות לספרים ולסרטים שמתארים את התקופה, היו מגוחכות למדיי. הקרינולינות הפריעו להליכה והמחוכים היו מתקני חנק לכל דבר, ולא איפשרו לנשים לנשום לרווחה, תרתי משמע.

אם לפני חמש שנים היו מספרים לי שאופנת ציפורני הפלסטיק המודבקות על גבי הציפורן החיה תתקבל בחברה המערבית, לא הייתי מאמינה. זו אמנם אופנה שמטרתה לייפות את הציפורן הטבעית, אבל השלכותיה על חיי היום יום מגוחכות. התבוננות בפקידה עם ציפורניים מלאכותיות, שמקלידה על מקלדת בכריות אצבעותיה במקום בקצות האצבעות, היא חוויה. כנראה אפשר לשטוף כלים או לעזור לילד להתפשט גם כאשר ציפורני הפלסטיק מונעות מקצות האצבעות לנגוע בצלחת או בבגד, אבל זה מאוד לא נוח. זו אופנה בלתי אפשרית ובלתי מתקבלת על הדעת. למרות זאת, היא התפשטה במהירות בכל שכבות החברה. כאשר ביקרתי בניו-זילנד, נדהמתי להיווכח שאופנת הציפורניים מפלסטיק כבשה גם שם את הערים.

אופנת הדוגמניות הרזות, שנשים ברחבי העולם שואפות להידמות להן, היא ביטוי לעריצות האופנה ולעוצמת החיקוי בחיינו. כולם מודים שזו אופנה הרסנית, כולל הנוגעים בדבר. יתרה מזו, האופנה הזו אינה תורמת, בין היתר, ליופיה של האישה, אלא להיפך. היא גורמת לנשים שייראו שבריריות ומסכנות.
אותו דבר ניתן לומר על אופנת המכנסיים נמוכי המותן, שפרצה לפני כחמש שנים, ומאז אינני מצליחה לקנות לעצמי מכנסיים טובים. קו המותן, שהמכנסיים של פעם הדגישו, הלך וירד, הלך וירד, עד שהגיע בחזית הגוף לקצה העליון של שיער הערווה, ומאחור, אל מתחת לחריץ הישבן. הקריקטורה על האינסטלטור שמגלה את חריץ ישבנו בשעה שהוא מתקן צינור מתחת לכיור, הפכה זה מכבר לקלאסיקה. היום כל הצעירות נדמות לאותם בעלי מלאכה: אם רק יתכופפו, יפרוץ ישבנן אל מחוץ למכנסיים.

המכנסיים בעלי המותן הנמוכה אינם מחמיאים לגוף הנשי. הם מתעלמים מהבליטות שהבגד אמור להתאים להן, להבליטן או להסתירן. ישנו החזה, ישנן המותניים, הצרות והמתרחבות, וישנן הרגליים. מאחור ישנה נקודת ייחוס אחת, הישבן. מכנסיים עם מותן נמוכה מתעלמים מכל אלה וחובקים חלק במותן התחתונה שאין בו נקודת אחיזה. כתוצאה מכך הגוף הנשי מתקצר ונראה כגוש אחד, מהכתפיים ועד החגורה, ואילו החגורה מסמנת את המקום הנמוך ביותר, שם הגוף מתפצל לשתי רגליים.
נערות נורמטיביות, חיילות לרוב, מתחרות זו בזו מי יוריד את החגורה נמוך יותר. זו תוצאה של צו האופנה, ויצר החיקוי הוא שגורם לאופנה זו להחזיק מעמד כנגד כל היגיון, לוגי או אסתטי.

לא הייתי מלינה על אופנת מכנסי המותן הנמוך, לו יכולתי להתעלם ממנה. אבל מסתבר שגם היצרנים וגם החנויות הולכים עם העדר. אז אני נאלצת לקנות מכנסיים עם מותן נמוך יחסית. "זהו מותן גבוה", מבטיחה לי המוכרת, "היום אף אחת לא הולכת ככה".

בתמונה: שלום, באתי לתקן את הסתימה. איפה המפתח שוודי?
צילום אילוסטרציה: פוטוליה

 
   

 חזרה לורדה ומדורים