יום שישי חם אחד, ורדה מזפזפת ל"מועדון לילה" של ארז טל, ונופלת על "לקט". ואז היא נזכרת שגם החבר'ה של "ארץ נהדרת" מהדרין לעתים במצוות לקט. אז נכון שאצלם מדובר בתוכניות שוליות בערוץ זניח, ואילו ורדה היא מדור מרכזי בכלי תקשורת חשוב. אבל היי, פעם בשנה גם לה מותר! אז בבקשה: ורדה, הלקט.

ורדה קיבלה בדואר הזמנה לחג היישוב, ותכף בראש ההזמנה התבשרה: "ראש המועצה מר סיון יחיאלי שמח להזמינכם". ורדה חושבת שזה נפלא שיש לה ראש מועצה שמח, ועוד יותר נפלא שמדווחים לה על מצב רוחו. והכי חשוב: אנשים בגילה יכולים גם להתרפק בנוסטלגיה על ימי מפא"י העליזים.

(ספטמבר 2009)

מיי פיינגולד, הג'ינג'ית המדהימה מכוכב נולד, עצרה לביקור קצר במרכז המסחרי של כפר ורדים. מכל השפע, היא בחרה לעשות שני דברים: צילום עם מעריצות שזיהו אותה למרות הקפוצ'ון, ופיפי.

(נובמבר 2009)

שלישי אחר הצהריים. השר שלום שמחון נכנס למרקט זול הווארי מלווה במאבטח, ומתפרע: שניים מעדן חלב ואחת לחמניה. אחרי שהתפנק על הגורמה באוטו ונפרד מסלאח בחיבוק, המשיכה מכונית השרד בדרכה.

(נובמבר 2009)

השכב"ג (זה שכבה בוגרת) של הצופים עשו ערב סרטים באיזה יום שישי, וראו את הסרט העדכני "שיער". מילא הרטרו לשנות ה-70, כדי להדר מצווה הם ראו את הסרט בשחור לבן. זה כמובן בגלל איזו בעיה עם המקרן, הסרט המקורי צבעוני להפליא, אבל גם יצא מעניין וגם לא הפריע לכמה שמכירים בעל פה לרקוד ולפזז יחד עם השחקנים.

(דצמבר 2009)

בבלון הכדורסל היה משחק נוער חשוב בין כפר ורדים לנהריה. כפר ורדים ניצחו, אבל לא זה מה שמעניין כרגע. הסיפור הגדול היה שיטת העידוד של אוהדי כפר ורדים: גלילים של נייר טואלט. מילא שהשחקנים של שתי הקבוצות הפכו לרגע לעובדי ניקיון, חברים מביני ספורט של ורדה עדכנו אותה שבעולם החיצון הטכניקה הזו נראתה לאחרונה לפני 30 שנה. היום זה קונפטי, צעיפים, דגלונים ונפצים.

(דצמבר 2009)

לחנויות במרכז המסחרי יש קצב משלהן. ממש לא משנה שעכשיו חורף ומחשיך מוקדם, הם על השלפשטונדה לא יוותרו. אז מילא שמשתיים סגור, אבל לחזור בארבע וחצי כשבחמש כבר חושך? זה משאיר לורדה ושכמותה חלון הזדמנויות של רבע שעה, לפני שנהיה קפוא לגמרי וחשוך ולא נעים.

(ינואר 2010)

שני בערב, שיעור ספינינג בקאנטרי, יותר מ-20 משתתפים מדוושים במרץ. גלעד המדריך שם שיר מזרחי קצבי ובדיוק בפזמון מנמיך את הווליום כדי לתת לחבר'ה להתבטא מוזיקלית בעצמם, כי אין, בשיר הזה אי אפשר שלא להצטרף. הייתה דממה. נפל על אשכנזים, המסכן. ורדה, במקומו, הייתה שולחת את כולם לכנס של הייקים מהאייטם הקודם.

(ינואר 2010)

זוכרים את השתיקה הרועמת בשיעור ספינינג? אז ורדה לא תחזור על האייטם, אבל תשלים פרט חסר. מדובר בשיר "את המחר שלי" ששר שמעון בוסקילה, והמתאמנים לא.

(פברואר 2010)

סיון יחיאלי חוזר לכושר. לפני שבוע השתתף בריצה ל-10 ק"מ במסגרת מרתון טבריה, וממש יום למחרת כבר רץ 16 ק"מ ככה בשביל הכיף. ומאיפה האנרגיה? מישיבת מועצה שהתקיימה כמה ימים קודם. סיון חיסל לגמרי לבדו חבילה וחצי של ופלים. אבל זה רק בגלל שבתור ראש מועצה הוא היה צריך לנהל את הישיבה. אחרת מי יודע בכמה חבילות זה היה נגמר.

פברואר 2010

במתחם שליד כיכר 8 התקיים טקס הנחת אבן פינה לבית ספר תפן. בין המברכים היה גם סטף ורטהיימר, שבירך בקצרה וסיים את דבריו בפנייה אישית נרגשת לתלמידים: "ותיזהרו מאוניברסיטאות!". ורדה עדיין מעכלת.

(פברואר 2010)

ועוד מהטקס, ורדה שמחה לגלות שהזמר העברי חי ונושם. ראש מועצת תפן ירון קמחי ציטט בדבריו מהשיר ליפא העגלון; נציגת ההורים שלי ובן החלה את דבריה עם "השיר הזה מתחיל כאן"; ומנהלת בית הספר תמר אוגד סיימה כשהיא מתייפחת בלי מעצורים עם "שהחיינו וקיימנו והגיעו לזמן הזה". ורדה, תפקידה לנגב לה את הדמעות.

(פברואר 2010)

ולא נעים לקלקל את השמחה, אבל אם כבר מניחים אבן פינה ועוד לבית ספר, רצוי להפיק שלט נקי משגיאות כתיב. אפילו כשזה בסך הכל רווח מיותר שבא אחרי מקף מחבר. לפעמים, מה לעשות, ורדה נהנית להיות קטנונית.

(פברואר 2010)

כמה ימים לפני פורים התפרסמה במוסף "מסלול" של ידיעות אחרונות סקירה על פעילויות פורים מחוץ לכרך הגדול. האירוע שצוין בפתח הסקירה היה העדלאידע המתוכננת בכפר ורדים. הישג תקשורתי קטן, אין ספק, רק שפחות מ-24 שעות אחרי הפרסום, כבר הופץ בכפר המייל הבא של רכזת התרבות נגה כוכבי: "שלום שלום. עקב מזג האוויר לא תתקיים העדלאידע השנה. חמש שנים לא היה פורים גשום. השנה זה קורה ואולי כי הגשם חשוב לנו יותר השנה... אבל הכל לטובה, ועוד נחגוג ונשמח. חג פורים עליז ומהנה".

(מרץ 2010)

פעילה ציבורית מוכרת מהכפר מתנדבת בתחומים שונים ועושה אחלה דברים לטובת כולם. בין השאר היא פעילה גם בתחום הזהירות בדרכים, שזה נורא יפה. ורדה יודעת להעריך גם חשיבה מחוץ למסגרת, פעילות לא שגרתית ופתרונות יצירתיים במצבי מצוק. לכן שמחה לראות שגם בארזים נפלה שלהבת, ואותה פעילה, שהתקשתה מתישהו למצוא חנייה, העמידה את הג'יפ הפרטי שלה על מדרכה.

(מרץ 2010)

לפני שבועיים התקיימה צעדת כפר ורדים, שנערכה בשיתוף כסרא וכללה מופעי פולקלור דרוזים בנקודת הסיום. יקיר ורדה, בן עמי מוסק, צילם כהרגלו בקודש את הצעדה מרגע הזינוק ועד למופעי הסיום. איכשהו יצא שיש לו 100 תמונות כלליות של פעילות, צעידה, חיבוקים וכאלה, ועוד 100 תמונות של רקדניות הדבקה החינניות של כסרא. בן עמי, יש הסבר? "כל אחד והמשחקים שלו".

(מאי 2010)

במודעות ברכה שפרסם ראש המועצה בכלי התקשורת נכתב ככה: "למשפחת כפר ורדים, חג פסח שמח וכשר, אביב של פריחה, שגשוג והתחדשות". ברכות זה נחמד, אבל ורדה, כדרכה בקודש, מתעקשת על קטנוניות. אז היא עשתה תחקיר פולו-אפ מקיף ולהלן הממצאים: בשום ספר טלפונים אין בישראל משפחה שקוראים לה "כפר ורדים", ואצל רוב תושבי הכפר האיחול לחג שמח בהחלט הצליח, אבל עניין הכשר לא ממש עבד.

(אפריל 2010)

את טקס יום העצמאות הנחה זאב דוידוביץ' בחן רב ובמקצוענות מעוררת התפעלות. את הקהל הרב שגדש את מדשאת הקאנטרי כינה בהטעמה "משפחת כפר ורדים", ואחרי שזכה למחיאות כפיים הוסיף: "אמרו לי שיש איזה עיתונאית שהתלוננה שאין בספר הטלפונים את משפחת כפר ורדים. אז היא בטח חיפשה בספר הטלפונים של מעיליא".

(מאי 2010)

ורדה ממשיכה לזוז בחוסר נחת למשמע הביטוי משפחת כפר ורדים, אבל הפעם היא לא רוצה להתווכח, רק לבקש שתי בקשות: אם כבר נכנסים בה, אז בבקשה לתת קרדיט, ושהבדיחה על חשבונה תהיה קצת יותר מוצלחת.

(מאי 2010)

הייתה ישיבת מועצה טעונה למדיי, שכללה מאבקים אישיים וגם המון מסמכים דוחות מצגות וכאלה. עד שהראש, סיון יחיאלי, הרגיש שהוא לא יכול יותר. אז הוא הרכיב את המשקפיים שלו והכל נראה הרבה יותר ברור. ועכשיו מגיע רגע שחיכינו לו המון שנים: ורדה הרוסה.

(מאי 2010)

במעלות הייתה ועידת הגליל, ומי שהנחה אותה היה חיים יבין, האיש והאגדה. בסיום אחד הפאנלים קיבל ראש מועצת רמת ישי אפשרות לשאול שאלה. האיש האריך בדבריו, ובגלל שהיה לחץ של זמן חיימק'ה האיץ בו להגיע לפואנטה. "רגע", אמר האיש והמשיך בדבריו, ואוי זו הייתה טעות. "אתה לא תגיד לי רגע", הרעים עליו חיים יבין בקולו המוכר (אנשים בגילה של ורדה זוכרים) ועבר מיידית לדובר הבא. ורדה הרוסה.

(מאי 2010)

בכפרי הדרוזים והצ'רקסים התקיים פסטיבל בשם "כפר ביקרתם", שנועד לחשוף את המסורות והפולקלור של העמים הללו. מין יוזמה מבורכת של הרשות לפיתוח הנגב והגליל, שנועדה לפתח את התיירות בכפרים ולהראות שדרוזים וצ'רקסים זה לא רק קפה שחור ובקלאווה. נחשו איזה תמונה נשלחה אלינו יחד עם ההודעה לעיתונות?

(יוני 2010)

בטקס סיום השנה של אגודת הספורט חילקו גביעים למצטיינים. היה הרבה מתח, מי מהילדים יקבל גביע ומי סתם יבאס את אמא ואבא. כשנקרא לבמה המצטיין הראשון, הוקרנה תמונה שלו על מסך. יו"ר האגודה, דרור פלטין, בירך את הנער ושאל את הילדים שבקהל: נו, עכשיו אתם מבינים למה צילמנו אתכם? אז כל מי שצולם בשבועות האחרונים ידע שהנה הוא הולך לקבל גביע, ומי שלא חייך למצלמה ידע שיצטרך להרגיע את אמא ואבא ולחכות לשנה הבאה.

(יולי 2010)

במסגרת קמפיין ההתיישבות בגליל, הגיע השר לפיתוח הגליל, סילבן שלום, לתחנת הרכבת סבידור בתל אביב, והצטרף למאמצי השיווק שכללו הפעם תפאורה גלילית בתחנה ובאחד מקרונות הרכבת. סילבן פגש נוסעים ושבים וניסה לשכנע אותם לקנות בית בגליל. ורדה תמהה או הוא גם סיפר להם היכן ממוקמת תחנת הרכבת הקרובה לביתם החדש.

(יולי 2010)

המקום: קאנטרי כפר ורדים. השיעור: חיטוב, הצרת היקפים, או איך שלא קוראים לזה. האווירה: סטנדרטית ומזיעה. ופתאום: נחיל מעופפים חודר מבעד לדלת הפתוחה ממש כמו בסצינה מתוך סרט של אינדיאנה ג'ונס, מתנפל על המנורה, נוחת על הרצפה וזורע בהלה כללית. המדריכה תפסה תושייה, נטלה מטאטא ופשוט טאטאה את כל היבחושים החוצה. זה קצת הוריד את מפלס ההיסטריה, אבל אחת המשתתפות בכל זאת החליטה לפרוש. עכשיו אתם מבינים למה ורדה קצת עגלגלה?

(יולי 2010)

בשבת אחרי הצהריים היה ברחוב זמיר הפנינג קהילתי. ההפנינג נועד לשעה 17, בדיוק שעת משחק נורא חשוב במסגרת המונדיאל. המארגנים הבטיחו להקרין את המשחק על קיר של אחד הבתים, הביאו באמת את כל מה שצריך, רק שכחו שבאור יום ההקרנות האלו לא מאוד HD. ליתר דיוק, אי אפשר לראות כלום. אז מי שממש התעניין התקבץ סביב לפטופ קטן לחוויית צפייה מסוג אחר.

(יולי 2010)

חצי גמר המונדיאל, ספרד נגד גרמניה. חצי מגברברי הכפר מגיע למרכז המסחרי ומתחלק בין פאב ברווזון לקפה אחר. שני המקומות מפוצצים. בפאב זה אומר כמה עשרות, ובקפה כמה מאות שגודשים את הרחבה. בפאב רואים בשידור רגיל, ובקפה נהנים מאיכות HD. רק שלאיכות הגבוהה של התמונה יש מחיר: השהייה של 4 שניות. זה אומר שכשסוף סוף הובקע גול, יושבי הקפה שמעו קודם את הצעקות מהפאב ורק אז ראו את הכדור נכנס לשער. מזל שהיה רק גול אחד.

(אוגוסט 2010)

אסנת ויגאל פרצי נסעו עם הטנדר שלהם ליער הזורע, כדי להביא למחנה הצופים, הצפונבורי, כמה מתקנים שהוכנו מבעוד מועד בשבט. הם לא הסתפקו בכך, וגם עמדו וחתכו כמה עשרות אבטיחים עסיסיים כדי לשמח את לבו של הבן נוה ו-100 חבריו ל"חלוץ" (נו, המשקיענים האלה שמכינים את כל המתקנים לפני שכל החניכים מגיעים). כשהגיעו למחנה הסכימו לקבל מהם את המבנים, אבל עם האבטיחים הייתה בעיה. ההוראות אוסרות על הכנסת מזון מבחוץ אל תחומי המחנה, ו-100 השכב"גיסטים שהקימו את המחנה לא יודעים עד היום מה הפסידו. ומטעמי קצב, נמשיך את הסיפור באייטם הבא.

נוה וכמה חברים יצאו אל מחוץ למחנה וירדו על כמה אבטיחים. אבל עדיין אמא ואבא נתקעו עם טנדר מלא אבטיחים, מקולפים וחתוכים לתלפיות, בכמות שאמורה להספיק ל-100 רעבים, וללא דורש. ממקורות מוסמכים במשפחה נמסר שהתפריט של יגאל בשבוע שלאחר מכן היה אדום במיוחד, ובמאמץ משותף של חברים, שכנים, קולגות ועוברי אורח הכמות חוסלה בשלום עד האבטיח האחרון.

(אוגוסט 2010)

שנה טובה.

(ספטמבר 2010)