עיתון כפר ורדים א לה כפר 185 | לידיה גרינפלד/ המדינה הפקירה אותו

לידיה גרינפלד/ המדינה הפקירה אותו

 

לא שחרור אסירים הוא הבעיה אלא חוסר מנהיגות משווע וכיסוי תחת באמצעות נימוקים ביטחוניים

ההפגנות למען גלעד שליט במהלך חודש יולי והאוהל שהקימה משפחת שליט בירושלים, שבו היא יושבת עד עצם היום הזה, הם זעקה למען שחרורו של החייל החטוף. מאות אלפים הזדהו עם דרישתה של משפחת שליט. ואולם, ההפגנות נמנעו מלעסוק במורכבות הבעיה. הן אינן מתייחסות למחיר שהמדינה נדרשת לשלם עבור שחרורו. אני חושבת שזו טעות. הימנעות מלדון במחיר השחרור של גלעד גורמת לחוסר תכלית של הקמפיין למענו.

התזמורת הפילהרמונית תרמה למאמץ קונצרט נפלא, שהתקיים בפארק אשכול בחבל הבשור. מנהלי התזמורת היו יותר חכמים, או יותר זהירים. הם לא תבעו את שחרורו של שליט וגם לא שחרור אסירים תמורתו, אלא שיינתנו לגלעד שליט זכויות כפי שמגיע לשבויי מלחמה על פי אמנת ז'נבה. זו דרישה לגיטימית ומעשית, שהייתה עשויה להביא ללחץ בינלאומי חזק על החמאס. חבל שהמדינה והורי החטוף לא אימצו אותה מלכתחילה.

ההתנגשות בין האינטרס הפרטי לאינטרס של המדינה הופך את בעיית גלעד שליט לבעיה סבוכה ביותר. למדינה נימוקים כבדי משקל לדחיית עסקת שחרור אסירים פלסטינים תמורת גלעד שליט: תוצאות הרות אסון שעלולות להיגרם אם ישוחררו מחבלים שיפגעו באזרחים, וכן התקדים המסוכן שעלול להיווצר אם ישוחררו אסירים רבים תמורת אדם אחד בודד.

אבל ישראל כבר שחררה בעבר מאות אסירים פלסטינים תמורת גופות, תמורת חטופים, ועוד עשרות תמורת אזרח חטוף אחד – אלחנן טננבאום. למה שיחררה המדינה מאות אסירים תמורת טננבאום? לעולם לא נדע, כי הממשלה לא הסבירה אם הייתה כאן טעות, שחיתות, או שיקול בטחוני מתקבל על הדעת.

עמדת הממשלה, גם במקרה של גלעד שליט, מסתכמת בכך שצריך להאמין לשב"כ ולראש הממשלה. האזרחים נדרשים לתת אמון בממסד למרות שאין להם כלים לשפוט את נימוקיו, כמו גם את יעילות המשא ומתן. זוהי שיטת ה"סמוך".

ממשלה שכשלה בתחומים רבים כל כך מבקשת מן העם שייתן בה אמון, אך היא עצמה דואגת להיות מוגנת הגנה משולשת: היא אומרת שהיא במשא ומתן ולכן אי אפשר להזדרז. היא אומרת שאינה יכולה לשחרר אסירים פלסטינים כי זה יסכן אזרחים ויהווה תקדים. בנוסף, פרטי העיסקה סודיים ביותר ואי אפשר לגלות דבר. ביטחון המדינה, אתם יודעים.

זהו משא ומתן של פחד משני הצדדים, החמאס והממסד הישראלי, שמא "ייצאו פראיירים". הפחד משתק, לא את המנהיגים, כי אין כאלה בנמצא, אלא את הפוליטיקאים. מנסים כל מיני פטנטים אך לא עושים את הצעד המתבקש. לא שחרור אסירים הוא הבעיה אלא חוסר מנהיגות משווע וכיסוי תחת באמצעות נימוקים ביטחוניים.

הממשלה מרשה לעצמה משא ומתן ארוך ומייגע, שנמשך ונמשך (יותר מארבע שנים, שנתיים אצל אולמרט ושנתיים אצל נתניהו) כאילו אין בעזה חייל צעיר שנמק במרתף, משפחה ממתינה שחיה בייסורים ועם שלם שעוצר את נשימתו בציפייה. ארבע שנים נראה לכם משא ומתן יעיל? מה שברור הוא, שמכל הטיעונים הרלוונטיים שהעלו הצדדים, לא היה איש משכמו ומעלה בממסד, שהצליח לגבור על הביורוקרטיה הביטחונית ולהתעלם משיקולים קואליציוניים. אין לי ספק שההתברברות בין הרשימה של החמאס והרשימה של השב"כ, הרשימה הארוכה והרשימה הקצרה, הרשימה המקוצרת והרשימה עם הדם על הידיים, הרשימה הסופית והרשימה הסופית בהחלט, גררו את המשא ומתן על פני שנים. מישהו טוען אחרת?

לדעתי המשך אחזקתו של גלעד שליט בידי החמאס ושתיקת הממשלה נוכח הסחיטה האיומה גורמים נזק אדיר למדינה ולביטחון ישראל. העובדה שהאתוס של "לא משאירים פצוע בשטח" קרס כליל מזעזעת את החיילים ואת משפחותיהם. אבל הממשלה הזאת מאמינה שהעם ימשיך להעלות את בניו ובנותיו קורבן למאמץ הביטחוני, כפי שהיא סבורה ששחרור החרדים מחובת השירות צבאי לא יפגע במוטיבציה של המתגייסים החילונים.

לכן משפחת שליט יכולה רק לזעוק ולשמש תזכורת כואבת לכך שהבעיה טרם נפתרה ושיש לעשות הכול כדי לפתור אותה. האזרחים יכולים לתמוך במשפחת שליט ולהפגין ולצעוק נוכח אוזלת היד המתמשכת. אבל למעשה, כולם חסרי אונים אל מול האח הגדול שיושב בירושלים, מתעטף בדגל המדינה ואינו אומר דבר, אינו עושה דבר, לחילוץ הפצוע בשטח. המדינה הפקירה את החייל החטוף גלעד שליט.
גלעד שליט ימשיך להירקב בעזה כי אלה חוקי המשחק האכזרי, וזאת הממשלה.

ההפגנות הן חזרה כללית

כיוון שאני לא מאמינה שההפגנות למען גלעד שליט ישפיעו על הממשלה שתשחרר אסירים פלסטינים, אני מתנחמת בכך שהן לא היו לשווא. הנה, היו עוד הפגנות ספונטניות, למשל, למען ילדי העובדים הזרים.

ההפגנות האלה אולי יוכיחו לאנשים מיואשים רבים במדינה שניתן לקבץ מאות אלפים מכל הארץ כדי למחות נגד פוליטיקה של כישלונות, של סחיטה וכניעה ובעד זה שראש הממשלה ושר הביטחון יילכו הביתה.

ההפגנות למען גלעד שליט היו רק "סיפתח" לעידן המחאה הגדול שצפוי להפציע. ההפגנות למען גלעד שליט היו רק חזרה כללית. החזרה הכללית הצליחה מאוד וסחפה המונים, ולכן יש סיכוי שהאנשים נעשו מודעים לכך שאפשר לצאת לרחובות ולצעוק נגד ממשלת האין תזוזה, חסרת החזון, השותקת מול הניסיונות לקעקע את הדמוקרטיה הישראלית. ממשלה שלא פורצת דרך בשום נושא רלוונטי לחיינו, ובנושא הביטחוני נכשלת פעם אחר פעם בצורה מחפירה.
הייתה חזרה כללית, עכשיו צריך להפגין באמת.

בתמונה:
ההפגנה בפארק אשכול. ועכשיו להפגין באמת