עיתון כפר ורדים א לה כפר 185 | קוראים למערכת

קוראים למערכת

היהדות היא של כולנו

א' פרסם בגיליון 183 את מכתבו "צאו מהבונקר, אין מלחמה", שגרר רצף של מכתבי תגובה בגיליון 184. א' ממשיך את הדיאלוג, וגם חושף את שמו הפרטי

על המכתב הקודם ששיגרתי נכתבו כצפוי מספר תגובות, כשלרוב הכותבים מנסים להתייחס לעובדות שהצבתי. שאלתי כעניין, והם לא השיבו כהלכה. הראשון טען שבכלל "עבדו עליו", שאצלי יש רק "שחור או לבן", שאני "מכפיש את כלל תושבי הכפר", שאני מצדיק את החרדים או כמו שהוא גם כתב, "השחור זה אנחנו, והצבע הלבן הם החרדים וחב"ד". אני משתומם אך גם מבין אותו, לנוכח העובדה שהוא אוהב לקרוא ולראות רק לפי טעמו ולהעלים עובדות שהצבתי לו בשטח.

בעצם, אותו כותב מדבר על קיצוניות, והוא כאן הקיצוני שמכליל את כל תושבי הכפר במכתבי, דבר שאני לא כתבתי, ואף במפורש הדגשתי שאני מדבר על "קבוצת תושבים בודדים"! והרי זה ברור לכולנו שזו קבוצה קטנה ושולית אשר לא מייצגת את כלל התושבים (וראינו את זה בהפגנה של פריידי בל"ג בעומר). הרי כולנו אנשים נאורים, שלא מכלילים, ולא מחרימים, ולא פועלים בשיטות אלימות כמו שאר הקיצונים בכל המגזרים. כשאני כותב "הכללה", כוונתי היא להכללה ואי ההבחנה בין קבוצות ומגזרים, מזה ניזונים המתנגדים לבית חב"ד ולוקחים את כל תרחישי האימה שלהם. הם רואים בטלוויזיה חרדים מתפרעים, ובטוחים שזה עניין של זמן שזה יקרה בכפר ורדים. הרי לכם הכללה במיטבה. אלה שכתבו, דוגלים בשיטה של קיצוניות ושל שחור או לבן, הם ממהרים להחרים ואוהבים במיוחד לשגר מדי פעם מלל לוחמני שלא קיים בכלל בינינו, אבל זו השיטה כשקבוצה קיצונית רוצה להפיץ את דברה, היא עושה זאת ע"י הפצת אימייל אנונימי ובקול צלילי הודעות אימייל מפחידות ומזהירות.

בית חב"ד קיים כבר 8 שנים בכפר ורדים. מה קרה כעת? מי הפריע לשקט? ושוב חטא ההכללה שדובר עליו לא פעם, פחד ההתחרדות, והחזרה בתשובה. סליחה, "חוזרי התשובה" בכפר הן לא "בזכות" חב"ד. הם שם כבר לפני. כל השיטה של ה"בית חב"ד" הפוכה בדיוק מדרך הקיצוניות. היא לא המכלילה והכופה דעות קדומות על ציבור שלם, היא לא מחרימה, לא מלבה אש של שנאה ולא נלחמת במי שחושב הפוך מהם. אל תילחם כשאין לך יריב.

אחד מהתושבים, סיפר לי רק השבוע, שלא היה לו רצון ללכת לבית הכנסת בראש השנה, אבל תקיעת שופר הוא ומשפחתו רצו לשמוע. הוא שמע שבית חב"ד יבוא למי שמעוניין ובתיאום מראש ויתקעו לו בשופר בביתו או בעסקיו. הוא הזמינם, ואיש בית חב"ד הגיע ותקע לו. "הם לא רעים כמו שחושבים", הוא אמר לי. הוא לא חתם על חוזה לקיום מצוות, והוא לא התחייב ללכת לבית הכנסת. חב"ד לא כופים ולא מחזירים בתשובה. הם עוזרים בחפץ לב לכל יהודי. כל בית חב"ד מחלק למאות נזקקים אוכל לחגים ולשבתות, עורכים לוויות, ושמחים בחתונות ובין לבין מקיימים ארוחות שבת המוניות ללא שום תמורה! רבם לימד אותם לאהוב יהודי איך שהוא, בלי להכליל את דעותיו ומעשיו יהיו אשר יהיו. מה רע שיש כתובת כזו? יש הרי רבים שכן רוצים בקיום חלק מהמצוות מתוך שמירת המסורת, ובלי לשנות את חייהם. "שיעופו מכפר ורדים, שילכו למעלות, שם יש חרדים. מצוות לא כאן", אמר לי אחד הלוחמים. וזו כפייה! המצוות הן לא של החרדים, היהדות לא שייכת רק להם. היא שייכת לכולנו, וצריכה להיות נגישה לכל מי שחפץ בכך. אנו לא חיים במדינה קומוניסטית, ואפילו ברוסיה יש את שירותי הדת הבסיסיים הללו, וישראל זה כאן.

את אותם האנשים ניתן להבין גם, כי קשה פשוט לעכל, שיש אנשים שרוצים לתת לשני, ללא שום רווח. ולכן קשה לפרגן להם. קחו לדוגמא את הסיפור של סרינה פריאל, איך זכו ליחס טוב ממסעדתו של שיינפלד. אבל לאנשים קשה לקבל את זה, שיש אנשים שעדיין נותנים לשני ללא גבולות של כסף. לא במקרה יצא שהשורות נכתבות בחג הסוכות, החג אשר מסמל את האחדות בין כל הסוגים וההבדלים, בין תרבויות ובין אמונות שונות. לא סתם מאגדים את ארבעת המינים יחדיו, גם את הלולב שנמשל לתמר שיש בו רק טעם, וההדס שיש בו רק ריח. זה היופי שיש בנו, כל אחד משלים את השני, בכל אחד יש משהו מיוחד שלאף אחד אין, וכשאנו ביחד, כל אחד משלים את השני.

לא חוכמה להתאחד בסוכה רק עם מי שנוח לי להיות איתו, או מישהו שדעותיו שוות לדעותיי. וזו גם הסיבה שבונים את הסוכה בחוץ, בכדי לצאת מההגבלות האגואיסטיות, לצאת מד' אמותיי ולהיפתח אל החוץ. לא חייבים תמיד לקבל, אבל להשלים זה לא לשנות דעה, אלא לשמוע ולתת מקום לשני. חבל מאוד שסוכת "השלום" שנבנתה פספסה את מטרתה. הם מוכנים לשבת עם שכניהם הערבים, אבל לא עם שכניהם היהודים. כך הם מבינים את מושגי הנאורות והחופש. ועל זה תירצו: "מי שממליך עליו רב לא צריך אותו". סוכת שלום? הרי כולם יודעים שבשביל "שלום" צריך לוותר.

אלי (השם המלא שמור במערכת)

 
   
 
מכתב תודה לאבנר רביב 

שואלת אנוכי אם רק בצה"ל קיימים צלש"ים למגיעים?
מסתבר שגם בתוכנו ישנם בני אדם שבהחלט מגיע להם ישר כוח והוקרה על התנדבות מתוך רצון כן ואנושי לעזור הזולת, כאשר הוא זקוק לו.
והוא אב הבית שלנו אבנר רביב. מסתבר שהוא האדם הנכון במקום הנכון. כלומר, כאשר את לפעמים במצוקה וחושבת מאין תבוא העזרה, זה האדם שאפשר לפנות אליו בכל עת ושעה.
המילים היפות הרגשיות ביותר לא תספקנה להודות לו.

בתודה ובהערכה,
וינשטיין פרידה