עיתון כפר ורדים א- לה כפר 186 | שייכת וכועסת

שייכת וכועסת

   

בחודש שעבר היא שרה לכבודו של טוני בלייר כשקיבל מביל קלינטון את "מדלית החופש". היא הגיעה ללב הפריים טיים כששיחקה את אמאל בסדרה "עבודה ערבית" בערוץ 2. בשנה שעברה הייתה לערבייה הראשונה שייצגה את ישראל באירוויזיון, ובין לבין קטפה פרסים ואותות הוקרה. אבל גם בגיל 36 מירה עוואד עדיין כואבת ועדיין נלחמת: נתניהו מנהל גנון, גלעד שליט הוא עוד סיפור עצוב, ליברמן מציע חוקים גזעניים וירושלים צריכה להפוך למדינה עצמאית. ראיון מהבטן

 ענת יתח

מירה עוואד כבר נושקת ל-36. הילדה הערבייה מראמה, שכל כך רצתה להגיע לעיר הגדולה, לכבוש אותה ולהטביע בה את חותמה נמצאת עכשיו בשיא הצלחתה. היא מופיעה בכל העולם ומסמנת 'וי' על כל במה. אבל היא? היא מתגעגעת לגליל, וחשה שייכת אליו יותר מתמיד.
"השנים עוברות לי בין האצבעות ובתוכי הולכת וגוברת הערגה למסורת, לריחות, לטעמים, לאוויר ולשלווה של הגליל, של הבית. היום כבר ברור לי שאיפה שהוא בסוף, לא יודעת מתי בדיוק, אני אחזור לגליל, לתמיד, להשתקע, אולי אפילו לגדל ילדים. אבל זה בעתיד, עכשיו אני טורפת את העולם וגם נלחמת. נלחמת על המעמד שלי כחלק מהעם הפלסטיני שעדיין מופלה לרעה".
בספטמבר האחרון הוזמנה עוואד להופיע בטקס מיוחד שנערך בפילדלפיה, ארה"ב, במהלכו העניק נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון, את מדליית החופש הנשיאותית לראש ממשלת בריטניה לשעבר ושליח הקוורטט למזרח התיכון, טוני בלייר, על מאמציו לפתרון הסכסוך בין בריטניה לצפון אירלנד. עוואד הופיעה בטקס ללא שותפתה אחינועם ניני, ושרה בו שני שירים.
"למעשה ההזמנה להופיע בטקס הייתה מיועדת לאחינועם ולי, אבל כשנודע למארגנים שהיא לא פנויה, התעקשו שאופיע לבד. הם התעקשו עלי בגלל שחשבו שיש לי אמירה בכל מה שנוגע לסכסוך האין סופי במדינה הזאת, וזה ריגש אותי מאוד. המעמד היה משהו שלא חווים כל יום, זה היה כבוד גדול עבורי". 

 
  

פרק הנכבה

לפני כשבועיים הסתיימה העונה השנייה של הסדרה "עבודה ערבית" של סייד קשוע, ששודרה בערוץ 2 ורשמה אחוזי רייטינג מרשימים במיוחד. עוואד, למי שאינו נכלל באחוזים הללו, משחקת בסדרה את אמאל, עורכת דין פמיניסטית, ערבייה, העובדת באגודה לזכויות האזרח ומתאהבת בבחור יהודי (מריאנו אידלמן). עוואד סבורה שיש משהו באישיות שלה שהוא אמאל, אבל לא לגמרי: "אמאל רואה את העולם בצבעים של שחור ולבן, ואם משהו סוטה מעט מהצבעים האלה, היא פשוט קמה והולכת. אצלי זה לא ככה, קודם כל, אצלי יש המון גוונים של אפור ואני בטח לא קמה והולכת. אבל זה כייף לשחק תפקיד כזה. אמאל התחילה את הסדרה כפלסטינית גאה ולא מתפשרת, אחת שאינה מטילה ספק בערכים שלה. הכל היה נכון עד שהיא הכירה את מאיר, שערער את כל יסודות עולמה ומאז היא מתחילה להטיל ספק בערכיה ומשייטת בין ההיגיון ללב. לדעתי, נתוני הרייטינג של הסדרה מצביעים על איזשהו שינוי לטובה בגישה של הצופים ובפתיחות שלהם כלפי סדרה שיש בה מסרים כאלה. למשל, הפרק על הנכבה היה כתוב מצוין ומלא רגישות, פרק מאוזן מאוד ובכל זאת חששנו מהתגובות. אבל הוא היה הצלחה. התגובות היו נפלאות וגם הביקורות, אז כנראה שאנחנו עושים משהו נכון ומצליחים לחדור את המחסום הזה שנגדו אני נלחמת כל כך, כל הזמן".

עניין הנכבה הוא מאוד רגיש אצלך, נכון?

"זה מאוד נכון. עבורנו, הפלסטינים, 15 במאי הוא יום הנכבה, יום משמעותי במסורת שלנו. מרתיחה אותי העובדה שהמדינה, לא רק שאינה מאפשרת לנו לציין אותו, אלא שהיא מאפשרת לאביגדור ליברמן לנסות לחוקק חוק שיעגן בתוכו ענישה למי שרק יעז לציין את היום הזה. אם זה לא חוק גזעני עם תקדים בינלאומי, אז אני לא יודעת מהי גזענות. זאת המשמעות של להיות פלסטינית, את יכולה לרוץ קדימה, להצליח בכל העולם, לכבוש כמעט כל פסגה, אבל תמיד יהיה שם הקו האדום הזה, הקו שאותו אסור לנו לחצות. ואם זה לא מספיק אז לאחרונה בא לאוויר העולם גם חוק הנאמנות שקורא תיגר על הישראליות שלי, וזה מרגיז אותי. את חושבת שאני פחות ישראלית ממך? את נולדת כאן, וגם אני. אז למה מטפטפים לי כל הזמן שאני אזרח סוג ב'?".

עוואד נולדה, כאמור, בראמה. אביה הוא רופא ערבי נוצרי ואמה מומחית לשפות סלאביות מבולגריה. בני הזוג נפגשו כאשר אביה של מירה למד רפואה בבולגריה. את הדרך המוזיקלית שלה התחילה עוואד כחברה בלהקת רוק מקומית ששרה רוק מערבי, היא בוגרת בית הספר "רימון" ובשנת 2002 פרצה לראשונה לתודעה הישראלית כאשר נבחרה לגלם את לייזה דוליטל במחזמר "גבירתי הנאווה". בהמשך הנחתה תכנית בטלוויזיה החינוכית. היא זכתה בפרס "הקרן למצוינות בתרבות", שיתפה פעולה עם עידן רייכל באלבום "ממעמקים" ומזה כמעט עשור שהיא מופיעה באופן קבוע לצדה של אחינועם ניני. בשנה שעברה ייצגו השתיים את ישראל בתחרות האירוויזיון שהתקיימה במוסקבה והגיעו למקום ה-16 עם השיר "עינייך". באותה שנה גם הוציאה את אלבומה הראשון "בהלוואן" – לוליינית, ואף זכתה עם ניני באות הוקרה מיוחד מטעם ראש עיריית לורד שבצרפת. עוואד השתתפה בתכנית "רוקדים עם כוכבים" וכאמור, שיחקה בשתי העונות של הסדרה המצליחה "עבודה ערבית".
בבחירות המוניציפאליות האחרונה נכללה עוואד ברשימת "עיר לכולנו" שהתמודדה בבחירות למועצת עיריית תל אביב. היא מוקמה במקום החמישי. לאחרונה חתמה חוזה עם תאגיד "סוני" להפקת שלושה אלבומים בינלאומיים.

שליט לעומת המרמרה

אני פוגשת אותה בבית קפה תל-אביבי קטן, סמוך למגדלי עזריאלי ובמרחק הליכה מביתה. היא מבקשת להיפגש דווקא שם מאחר שעדיין לא נוח לה עם החשיפה. ביום של שרב סתווי היא מגיעה עטופה במעיל ונעולה במגפיים, פניה נטולות איפור ולאחר שהיא מזמינה לעצמה בקבוק בירה היא מתחילה לדבר.

מה העניין עם החשיפה, למה את עדיין בורחת מזה?

"לא אוהבת את זה. הרבה זמן אחרי שהתפרסמתי עוד פחדתי מהחשיפה. זה הביך אותי. אנשים חושבים שלהיות סלבריטי זה משהו עם הרבה זוהר, הרבה ניצוצות, וזה בכלל לא נכון. בעיניי זה לא יותר מעבודה קשה, המון עבודה. היום כבר אפשר לומר שהתרגלתי, אבל אם אפשר לברוח מזה, אני מעדיפה כך".

בואי נחזור להופעות שלך. בכל הופעה בחו"ל את בעצם מייצגת את ישראל. איך זה מתיישב עם התסכול שאת חשה?

"האמביוולנטיות הזאת לא מונעת ממני לרצות לייצג את ישראל. אני רוצה שיהיה שינוי ואני מרגישה שכך אני עושה משהו. כי תכל'ס, את רואה כאן מישהו שעושה משהו? ביבי הרי מנהל כאן גנון של ילדים. זה הרי ברור שההון הפוליטי שלו גדול יותר כשהוא מקפיא את השיחות ושובר את הכלים. אז מה הם עושים? מקפיאים בנייה ומפשירים בנייה, מתנים שיחות בהכרה של ישראל כמדינה יהודית ורבים על ירושלים".

וזה לא נכון בעינייך?

"זה לא עניין של נכון או לא נכון. אנשים כאן מתים, בשני הצדדים. לא הגיע הזמן להגיד די? את חושבת שאכפת לי איפה יעבור קו גבול זה או אחר? רק שיפסיקו להרוג זה את זה. הם רבים על ירושלים? יופי! בואו נכריז על ירושלים כמדינה בפני עצמה עם חוקים משלה ומשטרה משלה, ממש כמו הוותיקן, אבל מי שרוצה להיכנס אליה ינהג על פי החוקים הנהוגים בה. כך נכבד את כולם. היא קדושה ליהודים, היא קדושה למוסלמים, לנוצרים, לכולם, אז למה היא צריכה להיות בריבונות ישראלית בלעדית?".

את באמת חושבת שאפשר לקיים שיחות כנות בזמן שחייל שלנו כלוא בעזה והחמאס לא מאפשר לצלב האדום לבקר אותו, לא מעביר אליו מכתבים?

"תעני לי בכנות, היית שואלת אותי את השאלה הזאת אם לא הייתי ערביה? אני חושבת שלא, אבל זה לא חשוב, אני אענה לך: גלעד שליט הוא פשוט עוד סיפור עצוב של המלחמה הבלתי פוסקת הזאת, וסיפורים עצובים יש משני הצדדים. ממשלת ישראל היא לא צדיקה. תזכרי את עניין המשט הטורקי ואת המרמרה. התנפלו על האוניה הזאת כאילו היה שם צבא שבא להרוס את מדינת ישראל. אני לא יודעת מה באמת היה על האוניה, ציוד הומניטרי או לא, אבל השתלטות כזאת במים לא טריטוריאליים? אז אחר כך אל תתפלאו ששונאים אתכם בעולם".

אמרת אתכם. זה לא אותנו?

"את הבנת אותי".

את אמנם סולדת מההנהגה הישראלית ובכל זאת, האם יש מישהו שהיית רוצה להיפגש איתו, לשוחח, לנסות לנהל דיאלוג?

"לא ממש בהנהגה הנוכחית, אבל התשובה היא ציפי לבני. האישה הזאת מאוד מעניינת אותי, יש לה אומץ ותעוזה וסדר יום, למרות שהיא ממש לא עילוי כראש האופוזיציה. ובכל זאת, איתה אשמח לשבת, להקשיב לה, להבין אותה לעומק. אולי זה יקרה. אני לא מתביישת לפנות לאנשים שמסקרנים אותי וליזום שיחה".

המזרחיים לא מרגשים

עוואד מאמינה שאחת הדוגמאות הטובות ביותר לדו-קיום היא מערכת היחסים הקרובה שלה עם אחינועם ניני: "ביני ובין אחינועם יש חיבור יוצא דופן שנמשך כבר עשור. יש בינינו התאמה מוסיקלית יוצאת דופן ומכאן נרקמה גם החברות האישית. אנחנו מדברות על הכל ומרגישות בנות בית אחת אצל השנייה. אחינועם ואני חווינו ביחד לא מעט חוויות קשות ומשברים, ובכל זאת יצאנו מזה מחוזקות. זה מה שאני מנסה להסביר גם במקרו: זה בסדר שיש חילוקי דעות, אבל בשביל זה קיים הדיאלוג. אנחנו מסתובבות יחד בכל העולם, לעיתים היא איתי יותר מאשר עם בעלה ושלושת ילדיה ויש רגעים קשים, אבל הכל אפשר לפתור. אולי כדאי שיבואו המנהיגים שלנו ללמוד משתינו".

בתחילת החודש נפתחה העונה החדשה של "רוקדים עם כוכבים". בשנה שעברה היית שם. מה נשאר לך מהחוויה?

השאלה הזו פועלת כמטה קסמים. הכעס נמוג מעיניה, פניה התרככו והיא התחילה לצחוק: "זאת הייתה חוויה עצומה, מדהימה. את לא יודעת כמה אני מקנאה במתמודדים החדשים. זה אמנם היה קשה נורא, במשך ארבעה חודשים למדתי מושגים חדשים של עייפות, אבל הסיפוק היה עצום. החוויה כל כך השפיעה עלי שאני עדיין ממשיכה לרקוד ולוקחת שיעורים אצל חברה שהיא כוריאוגרפית. בקיץ האחרון אפילו רקדתי עם אלי מזרחי הגדול במסגרת פסטיבל המחולות בכרמיאל. מה אני אגיד לך? חלום. אני בטוח אשב בקהל במהלך העונה הקרובה, אני חייבת לחוות את זה שוב, גם אם לא בתוך הנבחרת".

בואי נחזור למוזיקה. חוץ ממה שאת עושה, אילו סוגי מוסיקה משפיעים עליך?

"זה אולי יפתיע אותך, אבל מוסיקה ישראלית. אני מאוהבת בחווה אלברשטיין, יהודית רביץ, מתי כספי".

ומוסיקה מזרחית?

"מה לומר? זמרים כמו אייל גולן, משה פרץ ודודו אהרון הם טובים, אבל זה לא יחזיק מעמד. בקרוב הקהל יבקש שינוי כי זה חוזר על עצמו. אני, באופן אישי, לא מתחברת למוסיקה הזו וזה לא מרגש אותי. אני מעדיפה מתי כספי, שם התכנים עמוקים יותר".

חוץ מההופעות עם אחינועם והחוזה עם "סוני", מה עוד צפוי לך השנה?

"אני אמורה להשתתף בסרט ישראלי חדש שלא ממש מותר לי לדבר עליו כרגע ובקרוב תעלה תוכנית חדשה שלי ושל יובל כספין בחינוכית. יובל הוא חבר טוב שלי מזה שנים ואני מצפה מאוד לשיתוף הפעולה הזה. וכמובן, מתי שהוא נתחיל לצלם עונה שלישית של 'עבודה ערבית'".

ומה עם חתונה? את לא רוצה לגרום נחת להורים?

"אני לא שם עדיין. האמת שעוד לא הגיע אף אחד שראוי לו להיות קבוע. ילדים זה לא דבר שבוער בי, גם אם אשתהה יותר מידי, תמיד אוכל לאמץ. זה נכון שההורים שלי כמהים לנכדים, אבל זה חייב לבוא ממקום שלם. אמרתי לך, בסוף אחזור לגליל, אשתקע, אולי אכתוב קצת ואולי גם אגור בבית קטן עם גינה, בעל, ילד וכלב, לאו דווקא בסדר הזה".

בתמונה:
עוואד. "יש בי קצת מאמאל"

 

חזרה לכתבות