עיתון כפר ורדים א- לה כפר 187 | "הכי מדליקות אותי האדמוניות" "ואני אוהבת את השמנות"

"הכי מדליקות אותי האדמוניות" "ואני אוהבת את השמנות"

   

דו שיח נשי בנושא מודל עירום. לקראת סדנת מודל עירום שתתקיים בכפר בסוף דצמבר. הציירת אתי צ'כובר משוחחת עם הציירת רוני טהרלב, שתנחה את הסדנה

רוני טהרלב ואתי צ'כובר

אתי: מה יקרה בסדנת המודל בכפר?
רוני: תהיה חגיגה של יומיים ציור עם מודל. אני מקווה שגם יביאו לנו יין.
אתי: ברור, ציור מודל הוא תמיד חגיגה! אבל מה בדיוק יהיה?
רוני: הסדנא בנויה מחלק ראשון בן שעה שבו נצייר פוזות מהירות, ולאחר מכן חלק נוסף בו נצייר פוזה ארוכה בת שעתיים. אחרי הצהריים תהיה עוד פוזה ארוכה בת שעתיים. מטרת הסדנה היא להפגיש את המשתתפים עם כלים בסיסיים של רישום מודל, קו, כתם, תנועה וכו', ועם נושא הגוף כאמצעי ביטוי בציור הקלאסי. הסדנה מיועדת למתחילים, מתקדמים ולכל מי שרוצה להתנסות בציור מודל. אני חושבת שיש הרבה אנשים שחוו במהלך חייהם מפגש עם ציור, וזה נשאר אצלם כפנטזיה לא ממומשת. אני רוצה להחזיר להם את החוויה האבודה, ואין דבר טוב יותר ממודל עירום לפגישה מחודשת שכזו. עבדתי הרבה עם אנשים שחוו חוויית כישרון שלא דיברו איתו הרבה זמן, ומקסימה אותי הפגישה המחודשת שלהם.
אתי: אכן, יש בה הרבה קסם...
רוני: כן, כמו לפגוש אהוב נעורים...
אתי: למה דווקא עירום?
רוני: עירום הוא הראי הטוב ביותר. הוא אנחנו. המין האנושי בלי הכיסוי. מה הדבר שהכי מסקרן אותך או מדליק אותך בציור מודל עירום, שלא קורה לך בסוג ציור אחר, כמו טבע דומם, נוף וכן הלאה?
אתי: אני לא מציירת נוף, וגם טבע דומם מעניין אותי רק בצורות מסוימות. לעומת זאת אני מאוד אוהבת לצייר מודל, ועשיתי זאת בעבר במשך שנים, כל שבוע. אני אוהבת את ההקצרות (פרספקטיבה), אוהבת את המודל בתנוחת שכיבה, בסיבוב הגוף, יש בזה משהו שמדבר אליי.
רוני: נסי לאפיין יותר.
אתי: התנוחות שבהן המודל יושבת או שוכבת, צבע הצל שנופל על הגוף, כל המכלול הזה. ואת, למה את אוהבת לצייר מודל?
רוני: כשאני מציירת מודל אני מתחברת מייד לרומא, לג'יורג'ינו לרמברנדט, לשפה שיצרו היוונים במאה החמישית לספירה ושלמעשה עד היום אנחנו עדיין מדברים, מגמגמים ושרים אותה. עירום וקלאסיקה של ציור תמיד אחוזים יד ביד. ולא במקרה הרמוניה של גוף האדם יוצרת התחברות מיידית לגבוה ולנמוך, לארעי ולנצחי. זה קורה יותר בקושי עם קומקום או כד.
אתי: למה את מתכוונת?
רוני: לא סתם היוונים לקחו את הגוף האנושי כמודל האולטימטיבי להרמוניה.
אתי: למה לדעתך כל הזמן ציירו עירום? גם אני תמיד שואלת את עצמי איזה קסם יש בזה שאני כל כך אוהבת את זה ונמשכת לזה?
רוני: זה נותן את סיפור המין האנושי. עירום הוא לא נושא ציור, הוא ז'אנר. הוא ענף בפני עצמו כפי שהאופרה במוסיקה למשל. העירום נולד ביחד עם תרבות המערב, ביוון כמובן, ושם גם במידה רבה היה השיא שלו. ליוונים הייתה תפיסת אחדות מוחלטת בין הגוף לרוח ובמקביל להולדת הרוח המערבית נולד גם אידיאל הגוף שאנחנו אימצנו לחיקנו עד היום.
אתי: אפרופו אידיאל, איזה סוג מודל את אוהבת לצייר?
רוני: זה משתנה. אבל בגדול, לא משנה לי אם הן רזות או שמנות, צעירות או מבוגרות. הכי מדליקות אותי האדמוניות. האור נופל עליהן יפה כל כך.
אתי: זה מזכיר לי את הציורים של דגא, רנואר.
רוני: ושל טיציאן. ורובנס.
אתי: אני לעומתך לא אוהבת לצייר את הרזות, ואוהבת את המלאות או השמנות.
רוני: למה?
אתי: אני חושבת שבגלל הנפח, האור והצל הנופל על הגוף המלא, לעומת האור והצל על גוף גרום. משתדלת לא לצייר רזות ולא גברים. נראה לי פחות מעניין. תגידי, רוני, גם לך זה קורה?
רוני: מה קורה?
אתי: כשהמודל מגיעה, והיא מסתובבת בחדר עדיין בבגדיה, עוברת בי מחשבה: לא הייתי מסובבת אחריה את הראש ברחוב. אבל כשהיא פושטת את הבגדים, קורה איזה קסם. היא הופכת מסתם בחורה ל"ונוס". אני פתאום רואה אותה בעיניים אחרות.
רוני: נו, זה בדיוק מה שהתכוונתי כשאמרתי שהעירום מחבר אותך להיסטוריה. פתאום מציצים אליך האלים. ונוס... תגידי לי משהו על ונוס. תמונה אחת שווה אלף מילים. אבל קשה לי לבחור רק אחת. בואי נעשה את זה חמש: רמברנדט, טיציאן, קורבט, דגא, ג'ירג'יוני.
אתי: גם אני מאוד אוהבת את דגא, שצייר את הנשים הגשמיות, את הנשים העולות מן הרחצה, המנגבות את עורפן במגבת, מתכופפות לנגב את כף רגלן. הנשים שלו מלאות, ואינן מתיימרות להיות אידיאל היופי. אני אוהבת את הנשים הכבדות של פאולה רגו, את "הממונה על זכויות סוציאליות ישנה" של לוסיאן פרויד (האישה השמנה מאוד על הספה) ואת רישומי העירום של אנדרו ווית', שצייר את שכנתו הלגה במשך 14 שנה.
רוני: כן, אני חושבת שבמאה ה-21 הפשטנו במידה רבה את האידיאל והפכנו לתרבות של "זה מה יש" כמו פרויד, ג'ני סאוויל, אן גייל. ותרשי לי לצטט את דגא שוב: "לפני מאתיים שנה הייתי מצייר את 'סוזנה מתרחצת'. עכשיו אני סתם מצייר אישה באמבטיה".

בתמונה: רוני טהרלב עם עבודה שלה