הגליל בעוד חמש שנים | עדי גרינפלד

הגליל, מציאות וחזון

לאתר א-לה כפרצרו קשר 

 

הכותבת היא עדי גרינפלד, כלכלנית, אוצרת אמנות, מנהלת גלריה טל בכפר ורדים, לשעבר חברת מועצת כפר ורדים 

 

 

רק תכנית כוללנית שתהיה לא רק ברמה הצהרתית אלא גם ביצועית עם תכנון מפורט והקצאה תקציבית מסיבית, תוכל להביא לסגירת פערים של שנים, פערים שיגדלו ללא קיום תמריצים מתאימים 

 

 

"השטח היה מכוסה שדות מעובדים של חיטה, שעורה, תירס, פרג וטבק. כפרים לבנים וחוות קטנות היו פזורים בעמק על ההרים. בכרי דשא הירוקים רעו בשלווה עדרי בקר וצאן. פה ושם הבחינו בברק הפלדה של מכונות חקלאיות גדולות. האזור כולו, תחת שמש אביבית, עשה רושם של שלווה ואושר ללא גבול" (אלטנוילנד, בנימין זאב הרצל) 

 

 

 

המבט אל העתיד היה מאז ומעולם לעניין רב, לא רק למגידי עתידות ומתנבאים למיניהם אלא הלהיב דמיונם של סופרים ואנשי מדע וחזון. בתחומי הכלכלה תחזיות כלכליות ותוכניות עסקיות מנסות להתמודד עם שאלות לגבי העתיד על בסיס נתונים וניתוחם בהתבסס על הנחות לגבי אירועים אפשריים. 

 

מבין כתביו הרבים של הרצל, שני ספרים מכוננים נשתמרו כסמלים לאומיים. ב"מדינת היהודים" כותב הרצל מסה הבונה תזה בהיגיון בצורה ממוקדת ומובנית, בשפה עיתונאית משפטית הבאה למצוא פתרון לשאלת היהודים. ב"מדינת היהודים" הוא מציג את הבעיה היהודית, ואת החזון לפתרון הבעיה דרך הקמת מדינה יהודית, המטרה יהודים חיים חופשיים, בחברה יצרנית ויצירתית, תוך רווחה כלכלית שממנה ייהנו גם העמים האחרים. הוא מביא תוכנית פעולה מפורטת להשגת המטרות תוך פירוט אמצעים ופעולות כלכליות שיש לדעתו לבצע כדי להגשים את המטרות. בקוראנו כיום את "מדינת היהודים" אפשר לראות תכנית "יזמות" לכל דבר. 

 

בספרו "אלטנוילנד" (ארץ ישנה חדשה) פורש הרצל חלומו בצורת רומן אוטופי, המאפשר לו להפליג על כנפי הדמיון למחוזות שהעיתונאי, איש המעשה שבו, הבין שאולי לא יושגו לעולם.  

 

בסיפורו "אלטנוילנד" מתאר הרצל את המדינה כפי שהיה רוצה לראותה בחלומו. הוא מתאר תיאור אידילי של שילוב בין חברה חקלאית לחברה תעשייתית, את הגליל כמקום פורח, מפותח תוך שילוב יחסים אידיליים בין תושבי המקום הערבים לבין התושבים החדשים שבאו מאירופה והתיישבו והקימו חברה למופת. יחסי השותפות הכלכליים מבוססים על כדאיות לשני הצדדים, ההון היהודי מפתח את המשאבים של הארץ ומביא לרווחה ושגשוג לכל תושבי המקום. 

 

ההבדל הסגנוני בין שני הספרים מדגיש את הרציונאלי מול הרומנטי, שתי התכונות הדרושות בחזון אל העתיד.  

 

לאחר 60 שנות מדינת ישראל וכמאה שנות התיישבות, באמת יש הישגים מכובדים לחברה הישראלית, הישגים שניתן לראות גם בישובי הגליל. אבל בפרספקטיבה של הזמן יש גם אכזבות רבות ולא ניתן להגיד בבירור שחלומות הרצל אמנם התגשמו. 

 

הגדלת מספר התושבים ופיתוח הגליל מהווים עמדת בסיס במדיניות ההתיישבות לפני ואחרי קום המדינה. במדינה ללא גבולות ראו המדינאים מכל קצוות הקשת הפוליטית חשיבות בהתיישבות ועיבוי ישובים קיימים גם כשיקול ביטחוני וגם כשיקול דמוגרפי לאיזון בין האוכלוסייה היהודית והערבית בגליל. הגישה לפיה יש לפזר את האוכלוסייה, לפתח ולישב את הגליל, היא כמעט אקסיומה, הנתמכת מבחינה תכנונית, ביטחונית, משיקולי קליטת עליה, חיזוק האוכלוסייה בפריפריה, תעסוקה וכן שיקולים הקשורים להורדת צפיפות האוכלוסין במרכז. יש הטוענים גם נגד גישה זו, ודוגלים בטיעונים של תגבור ריכוזי אוכלוסייה עירונית כחלופה לפיתוח שטחים נוספים. זאת משיקולי שמירת שטחים פתוחים, איכות הסביבה, ושימור עתודות שטחים והקצאתם לדורות הבאים. 

 

כתושבת הגליל כמעט בכל שנות חיי, תחילה בנהריה ו-22 שנים בכפר ורדים, צפיתי בפיתוח, אמנם איטי, שמתבטא בשיפור הכבישים, הקמת ישובים קהילתיים חדשים כאזור משגב, כרמיאל, מעלות, תפן, הקמת מוסדות חינוך, מכללות אזוריות ופיתוח מואץ של מרכזי קניות באדמות חקלאיות של קיבוצים ומושבים.  

 

צפיתי גם בצמצום התמיכה ביישובי הצפון באמצעות מענקי איזון, בתקציבי חינוך ורווחה, באבטלה ובמלחמות לבנון שהדגישו את הריחוק והניתוק משאר המדינה.  

 

מעיון בנתונים שפורסמו במסגרת מחקר של מכללת עמק יזרעאל* (ראו במסגרת), הופתעתי עד כמה החברה בגליל עדיין בפיגור ברוב הפרמטרים העיקריים לעומת אוכלוסיית המרכז וגם בהשוואה לשאר המדינה. 

 

רק תכנית כוללנית שתהיה לא רק ברמה הצהרתית אלא גם ביצועית עם תכנון מפורט והקצאה תקציבית מסיבית, תוכל להביא לסגירת פערים של שנים, פערים שיגדלו ללא קיום תמריצים מתאימים. 

 

ראשית בנושאי תשתיות תחבורה: יש אומרים שעל הממשלה לספק דרכים ונגישות על ידי כבישים שיקצרו משמעותית את זמן הנסיעה – תכנית תחבורה כוללת של כבישים, רכבות וסבסוד גישה אווירית על ידי קווי תעופה לכמה מוקדים כמו כרמיאל או אחיהוד, בית שאן ומרכזים נוספים, בנוסף לקו הקיים לראש פינה וכן שדה תעופה בינלאומי בחיפה. האם ניתן להפוך את הגליל למרחק נסיעה של שעה מתל אביב? אולי זה כבר היה מביא לכל שאר הפתרונות מעצמם. 

 

הנתונים מספרים שאנחנו קצת יותר צעירים, הרבה יותר עניים, מרוויחים רק כ-76% מהשכר הממוצע לשכירים ו-85% לעצמאים, נהנים משרותי בריאות ותרבות, הרבה פחות טובים, ילדינו מחונכים פחות, לומדים פחות במוסדות להשכלה גבוהה, ויש פער משמעותי בין משאבי רווחה וחינוך המושקעים ביישובים הערביים לבין הישובים היהודים. הרשויות המקומיות בגירעון, התחלות סלילת הכבישים קצת פחות מהמוצע הארצי, התחלות בנייה בירידה, שטח הדיור הממוצע למשפחה אמנם גבוה יותר אבל הדירות שלנו שוות הרבה פחות, התעשייה היא שמרנית יותר ופחות הי-טק, האבטלה גבוהה יותר, ויש עוד. 

 

מנגד, אנחנו כביכול נושמים אויר יותר נקי (לא מוכח ולא מדוד),  

 

האם אנחנו מאושרים יותר? 

 

ומה קורה עם הדור הצעיר, הנוהר לאזור המרכז בחיפוש אחר מקורות תעסוקה מתאימים? 

 

למרות התמיכה ברמה הצהרתית בגליל על ידי חקיקה, חוק הרשות לפיתוח הגליל תשנ"ג 1993, שבעקבותיו הוקמה רשות לפיתוח הגליל, הקמת מרכזי מט"י לעדוד עסקים קטנים, מינוי נציג במשרד ראש הממשלה לעיניני הצפון, ועוד גורמים נוספים העוסקים בקידום פרויקטים למיניהם, עדיין לא הייתה פריצת דרך אמיתית. תכניות רבות, בעבר ובעקבות מלחמת לבנון השנייה, תוכננו, אך לא יצאו לפועל. תמריצים הניתנים באמצעות הנחות מס, לפי קריטריונים של קרבה לגבול, עומדים בפני ביטול בכל שנה ושנה ועל תושבי הצפון לחזור ולטעון לזכותם, כאילו העובדות לא ידועות לרשויות. 

 

מה היינו רוצים לראות בחמש שנים הבאות? 

 

ראשית הכרה בחשיבות הגליל לא רק לתושביו ולא רק כמקום נופש ותיירות, אלא כמקור הריאה הירוקה של ישראל, מקורות המים, שמורות הטבע והמשאבים החשובים לכלל המדינה. 

 

בעקבות הכרה זו ביצוע תכנית אינטגרטיבית של משאבים ותמריצים לגידול באוכלוסיה תוך עיבוי יישובים קיימים, הגדלת מקורות התעסוקה דרך תעשייה נקייה. חשוב שיודגשו העקרונות של ניהול איכות הסביבה וההגנה על אזורים מבחינת ערכי טבע ונוף, חופי הים והכינרת, הגדלת אזורי השימור, שמורות הטבע, האתרים והגדרת אזורים שישמשו עתודה לדורות הבאים. 

 

השקעה ופיתוח במגזר הערבי וחיזוק הקשר בין האוכלוסייה היהודית לערבית ליצירת דוגמא לחיים משותפים. 

 

ועיקר הדגש על ביצוע, שהרי נאמר בשירו של אהוד מנור: 

קח מקל, קח תרמיל, 

בוא איתי אל הגליל, 

בוא איתי ביום אביב 

נהלך סביב-סביב. 

 

לעתיד: מספיק להלך סביב סביב, היגע הזמן כי השמש, הזורחת בין חניתה לאכזיב לא תכזיב. 

 

אנחנו מתים פחות אבל גם מחונכים פחות ומרוויחים פחות.  


כמה נתונים על אוכלוסיית הצפון 

· מחוז הצפון מהווה 21% מכלל שטחה של ישראל והוא המחוז השני בגודלו בשטח אחרי מחוז הדרום. 

· אוכלוסיית המחוז היא כ-17 אחוז מאוכלוסיית ישראל, כ-1.2 מיליון תושבים הגרים בכ-400 ישובים המהווים 35% מהישובים בארץ. מספר התושבים הממוצע לישוב הוא כמחצית מהממוצע הארצי. 

· ישובים ערביים גדולים בממוצע פי חמישה מיישוב יהודי. 

· האוכלוסייה הערבית גדלה בעיקר מגידול טבעי. באוכלוסיה היהודית הגידול הטבעי מקוזז על ידי הגירה שלילית. כמחצית ההגירה אל ישובי הגליל מקוזזת על ידי הגירה שלילית אל ישובי המרכז. 

· החל משנת 1997 יש הגירה שלילית מהגליל (מחוז הצפון) אל אזור המרכז. 

· מבחינת ההרכב האתני, עד אמצע שנות ה-60 הייתה עלייה מתמדת בשיעור האוכלוסייה היהודית עד ל-57 אחוז. החל משנת 1995 יש ירידה איטית מתמדת עד ל-48 אחוז בשנת 2004. 

· בין שנת 1965 ל-2004 חל תהליך של עיור שנובע בעיקר משינוי מעמד ישובים כפריים לעירוניים, כאשר ישוב עירוני מוגדר מעל 2,000 תושבים. אחוז הקיבוצים הלך וירד ומולם עלה אחוז הישובים הקהילתיים. 

· גיל התושבים באוכלוסיית הצפון צעיר מזה של כלל האוכלוסייה בישראל. זאת בעיקר בגלל אחוז ילדים עד גיל 14 הגבוה יחסית לאוכלוסיית ישראל (32 אחוז בגליל יחסית ל-28 אחוז בממוצע הארצי). 

· שיעור הילודה דומה לממוצע הארצי באוכלוסייה היהודית, גבוה באוכלוסייה הערבית אבל הולך ויורד. 

· לעומת זאת שעור התמותה נמוך מהממוצע הארצי, והולך ויורד בין השנים 1995 ל2004. 

· שיעור הזכאות לבגרות בחינוך העברי עלה בין השנים 1989 ל2004 מ-51 ל-66 אחוז, אבל הוא עדיין נמוך מהמוצע הארצי העומד על 68 אחוז. 

 

(הנתונים מבוססים על מחקר שנעשה בחוג לכלכלה וניהול במכללה האקדמית עמק יזרעאל, בהובלת פרופ' רות קלינוב ובביצוע גב' נטע כהן. הנתונים מתייחסים לנתוני מחוז הצפון עד שנת 2005. מקור: "סקירה כלכלית חברתית למחוז הצפון והשנתון הסטטיסטי למחוז הצפון 2005, מאי 2006, החוג לכללה וניהול, מכללת עמק יזרעאל). 

 

 

 

בתמונות: 

עדי גרינפלד 

שמואל כץ, ארץ הגליל, כרזה עבור לשכת ההסברה הממשלתית, 1959