הגליל בעוד חמש שנים | ז'ק ז'נו

הכל מחסומים

לאתר א-לה כפרצרו קשר 

 

הכותב הוא ז'ק ז'נו, אמן, תושב כליל 

 

 

הייתי רוצה שאנשים שמקבלים משכורות ומשלמים להם על נסיעות לחו"ל, שיבואו לחו"ל שבגליל ויתמכו ביצירה בגליל. היום יש פה הרגשה של נעזבים 

 

הגעתי לגליל מירושלים כי רציתי שינוי מהצפיפות של נחלאות, וחשבתי שהשילוב של הטבע והיצירה הוא טוב. אבל התאכזבתי. למרות שההרים יפים ובתוליים, כמו בתקופת דוד המלך והאדם הקדמון, מסתבר שבגליל קשה מאוד ליצור. לא באתי בעניין ביזנס ולעשות צימר, אלא למצות את עצמי, אך לא משאירים הרבה פוטנציאל בגליל למי שתמים ואוהב דרך ואמת בלבבו. 

הייתי רוצה שיתנו אפשרות לאומנים ולצעירים לבנות את ביתם פה ולא לסבך אותם בבירוקרטיה. בכליל, למשל, אנשים קנו את אדמתם ובונים את ביתם, אבל אין דבר כזה בתפריט של המדינה. איך אני יכול ליצור אם יש לי פקחים שלא נותנים לי לבנות סטודיו על שטח שקניתי בכספי? איך תהיה אנרגיה להתפתחות המקום? הכל מחסומים. הייתי רוצה שאנשי ציבור, בעיקר בתחום האמנות, יפרקו את האפליה ושהעניינים יפסיקו להסתובב רק סביב תל אביב. הייתי רוצה שאנשים שמקבלים משכורות ומשלמים להם על נסיעות לחו"ל, שיבואו לחו"ל שבגליל ויתמכו ביצירה בגליל. היום יש פה הרגשה של נעזבים. 

לדוגמא, גרתי 15 שנה במרכז ירושלים, שם האוצר של מוזיאון ארץ ישראל היה בא לסטודיו שלי פעם בחודשיים. אנשים היו באים לסטודיו שלי וקונים יצירות. הייתה ריאקציה. אני כבר 16 שנה פה בגליל, אף אוצר, שהוא עובד ציבור, לא טרח לבוא אליי. האמנות הטובה שנחשבת היא רק באזור תל אביב והמרכז. 

ההרגשה היא שאני חי במדינה ולא שייך אליה. אני מרגיש יהודי ולא ישראלי. ויש עליי סטיגמה. הישראליות שולטת וקשה להתקבל לגלריה בתל אביב. רק אם אתה מתחפש ומעתיק דברים מחו"ל אתה מתקבל. אם אתה אמיתי אין לך סיכוי להתקבל. בתל אביב מתקבלים לתערוכות רק יצירות אופנתיות ולא שום דבר אמיתי, וכבר יותר קל לי להציג במוזיאון בניו יורק. 

קשה להתפתח רחוק ממרכז העניינים. קשה. זה עצוב שזה ככה, לא ידעתי שזה יהיה ככה. כאמן, הייתי מציע לאמן צעיר מהצפון הנמצא בתחילת הדרך, לברוח למרכז כי אחרת הוא מבזבז את זמנו. אתה צריך להיות בסיר הבישול ומעורב, אחרת תחיה בדמיונות. ויותר קשה לאמן אם הוא לא רק מעיירת פיתוח באזור הצפון אלא גם מזרחי. לאמן כזה הייתי ממליץ שעכשיו ייקח את הפקלעך לתל אביב ומשם שיקנה כרטיס לחו"ל כי אין לו סיכוי. התחרות קשה והכל סגור סביב ה"שמור לי ואשמור לך".  

אם אני מסתכל חמש שנים אחורה לא קרה הרבה וגם קדימה לא יקרה הרבה. השינוי שיהיה הוא שאולי יהיו יותר בתים לשכנינו הערבים והדרוזים. אם רבי שמעון בר יוחאי היה מתעורר מהקבר או האר"י הקדוש בצפת מקברי הצדיקים אולי היה שינוי במשך השנים. מה ששומר את הצפון עם חן, זה קברי הצדיקים, העממיות, התוכן היהודי. אחרת מה שנשאר זה תיירים ישראלים שבאים להסתכל על עץ יפה, על הרים יפים, לשאוף ים של חמצן ומיד מהר מאוד חוזרים עם האוטו החדש הביתה כדי לא להפסיד את המקצוע והפרסטיז'ה. 

הייתי שמח אם לאמונה היהודית ולתוכן היה איזון עם הפוליטיקה והרכילויות. אבל האידיאולוגיה לא קיימת, אידיאולוגיה של איזון, של ארץ ישראל שלמה, שכולם ערבים זה לזה. הצ'אנס להתפתח ולעשות, לא קיים. הכל נמצא בתסבוכת של לתפוש ג'ובים ולשלוט אחד על האחר, הכל נשכח ואני לא רואה ורוד. 

 

 

בתמונות: 

ז'ק ז'נו 

האמן ואחת מיצירותיו. איך אני יכול ליצור אם פקחים לא נותנים לי לבנות סטודיו על שטח שקניתי בכספי?