הגליל בעוד חמש שנים | עבד נמארנה

השינוי מתחיל בעמותות

לאתר א-לה כפרצרו קשר 

 

הכותב הוא עבד נמארנה, פעיל סביבתי במגזר הערבי, חבר בעמותת "התקווה" 

 

 

מבחינת איכות הסביבה המצב ביישובים הערבים קשה, ובעתיד הקרוב אני לא רואה נקודת אור. התשובה אולי תבוא מארגונים ועמותות, המבינים שכולם נושמים את אותו האוויר ורואים את אותו הנוף 

 

לפני שאומר כיצד לדעתי יראה הגליל בעוד חמש שנים, אתן סקירה על המצב כיום. מבחינת נתונים הקשורים לאיכות הסביבה ביישובים הערבים המצב קשה והנתונים מדאיגים. המצב קשה מבחינת מערכות ביוב, מבחינת תשתיות ומבחינת מודעות לסביבה ולמרחב מסביב ליישובים. מאז ועדת אור שהמליצה על תיקון הליקויים והזרמת תקציבים למגזר, לא מורגש השינוי בשטח. בגליל יש מספר מפגעים סביבתיים שחלקם הועברו לגליל בשנים האחרונות. מפגעים כמו אזור תעשייתי, משרפה שהוקמה ליד שפרעם, מחצבות רבות הממוקמות בגליל, אנטנות סלולריות שגרמו לרעש גדול בשנים האחרונות, כל אלה לא מוסיפים לאיכות הסביבה. 

המצב הסביבתי הירוד משפיע על איכות חיי התושבים ועל מצב בריאותם ומשפיע מאוד על היחסים בין היהודים לערבים. האוכלוסייה היהודית הגרה באותו מרחב מושפעת גם היא מהמפגעים האלו. למשל זרימת ביוב מהעיר שאגור (אל שאגור) לקניון בית הכרם משפיעה על האוכלוסייה היהודית בסביבה ובעקבות כך החלה תסיסה של יהודים בסביבה נגד זרימת הביוב. המצב הסביבתי הירוד לא צריך להיות סיבה למתח בין האוכלוסיות כשהמחדל נובע מאי תקצוב המשאבות ותחזוקן. צריך למזער את הנזק והפער בין האוכלוסיות וזה יכול לקרות אם היו מפנים תקציבים לטובת העניין. 

אחת הבעיות החמות ביותר לדעתי כיום במגזר היא מצוקת הקרקעות. יש בעיה של קרקע בעיקר בכפרים וחייבים להרחיב את תכניות המתאר של היישובים. אם לא ישנו את תכנית המתאר, זה יגרום לתסכול, צפיפות, יותר עוני, הרגשת אי נעימות ויגדיל את תחושת האפליה. בחמש השנים הקרובות, וכאן אני מגיע לתחזית, כנראה שלא יהיה שינוי במדיניות הזו. 

בעתיד הקרוב, מבחינת סביבה, אני לא רואה נקודת אור. אמנם התחילה מודעות בקרב האוכלוסייה, אך יש משהו יותר גדול שצריך לתקן ולשנות במדיניות מלמעלה כלפי האוכלוסייה הערבית. צריך להיות שינוי מבחינת משאבים ותקצוב כדי לשפר את מצב המגזר הערבי. שינוי כזה ישפיע לטובה גם על האוכלוסייה היהודית ועל מערכת היחסים בין שני המגזרים. אבל כנראה שלא יעשו שינוי בשנים הקרובות ובינתיים אין נטייה להרחיב ישובים ערביים, מפסיקים הזרמה של מים ולא אוספים פסולת. 

התשובה אולי תבוא, ברמה מסוימת, דווקא מארגונים ועמותות. יש כיום שיתוף פעולה גדול בין ארגונים יהודים וערבים בנושאים סביבתיים. הארגונים פועלים למען שתי האוכלוסיות יחד כי הם מבינים שכולם נושמים את אותו האוויר ורואים את אותו הנוף. לדעתי שיתוף הפעולה הזה מזיז דברים, ובעתיד יימשכו שיתופי הפעולה למען הסביבה והמרחב המשותף ואף יתחזקו.  

ומה הייתי רוצה שיקרה? שיישובים יתרחבו, שיופנו תקציבים, שהאזרחים במגזר הערבי ירגישו חלק מהמדינה ושווים, שיהיה להם נוח במדינה בה הם חיים. 

 

בתמונות: 

עבד נמארנה 

זיהום בנחל שאגור. המצב הסביבתי הירוד משפיע על איכות חיי התושבים ועל מצב בריאותם