הגליל בעוד חמש שנים | סטף ורטהימר

חינוך ותעשייה – ההזדמנות של הגליל לעתיד טוב יותר

לאתר א-לה כפרצרו קשר 

 

הכותב הוא סטף ורטהימר, חתן פרס ישראל, הוא תעשיין ומייסד מפעלי "ישקר". כיהן כחבר כנסת, הקים גני תעשייה בארץ ובעולם, הקים בתי ספר תיכוניים ומערכות הכשרה מקצועיות על תיכוניות  

 

 

אם אנו רוצים לממש את חזונו של דוד בן גוריון ובאמת ובתמים להפריח את השממה ולפתח אזורים כמו הגליל והנגב, עלינו להפסיק להקים משרדים ממשלתיים בנושא, להפריח סיסמאות ולהבטיח תקציבים שאין להם כיסוי. עלינו להשקיע בחינוך לתעשייה 

 

 

לא נולדתי בגליל. משפחתי שעלתה לארץ התיישבה בתל אביב, וכאיש צעיר התגלגלתי לנהריה. משם, כאיש תעשייה וכציוני, התחלתי לזהות את הפוטנציאל הגלום בגליל. בסוף שנות השבעים, כחבר כנסת, החל עניין זה לקרום עור וגידים באופן מעשי. עד שבראשית שנות השמונים העברתי את מפעלי ישקר אל אדמת הטרשים השוממה של מה שייקרא אחר כך גוש תפן. 

זו הפינה הראשונה שהייתי שותף מרכזי בבנייתה בגליל ואשר התפתחותה העתידית היא לטעמי המודל אליו עלינו לשאוף בעתיד. גן התעשייה תפן, מפעלי ישקר, כפר ורדים וגן התעשייה לבון הם דוגמה לכך שחלומות על העתיד יכולים להפוך למציאות בהווה, לכך שאפשר לגאול אזורים שוממים ולהפריח אותם. היום זה נראה ממובן מאליו שהאזור שוקק מפעלי תעשייה, פרויקטים של התיישבות וחיי קהילה פעילים. אך צריך לזכור שרק לפני פחות מ-30 שנה כל זה היה עדיין בגדר חלום. לכן, בבואנו היום לדמיין את הגליל בעוד חמש, עשר או 15 שנה, חשוב לזכור שעבודת הדמיון הזו הינה משימה מציאותית מאד. היום ברור לי כיצד צריך ויכול להראות העתיד – עוד גושי תפן שכאלה בגליל ובנגב. 

 

♦♦♦ 

 

מקום חשוב שמור בליבי לכפר ורדים, בו גם הקמתי את ביתי. הישוב גדל והתפתח, אנשים עקרו מן המרכז ובנו את ביתם בישוב חדש בגליל, אך לצערי רגשותיי החיוביים כלפי המקום הזה מהולים גם באכזבה. אני מודה שדמיינתי את עתידו של הכפר אחרת. חלמתי על מקום שמגדיר את הציונות מחדש, שתושביו מחויבים לרעיון התעשייה ולרעיון פיתוח הגליל. בשנים האחרונות מספר קטן של משפחות הישרה על הכפר אווירה לא חיובית. אני מקווה שבעתיד קולו של הרוב החיובי יגבר, והאווירה בכפר תשוב להיות פורייה ובונה. 

אני גאה במיוחד בשיתוף הפעולה עם האוכלוסייה הערבית והדרוזית. אזור תפן ולבון הופך אט אט ממקום עבודה והתיישבות למקום מרתק, ששם דגש על האפשרות לחיות יחדיו. בלבון מתפתח גם מרכז חינוכי. ניצן ראשון הוא בית הספר צור, בית ספר מקצועי עם גישה חינוכית מיוחדת. בחמש השנים הבאות יכיל האזור מסגרות חינוכיות שונות שישתלבו באופי התעשייתי של האזור. 

פני נשואות גם לפינה אחרת של הגליל: גני התעשייה בתל חי ובדלתון ואף לתוכניות שלא הצלחתי להגשימן עדיין – הקמת גן תעשייה בנצרת שיביא את השיתוף עם האוכלוסייה הערבית למקומות חדשים של אמון ועבודה משותפת. זוהי הזדמנות לקרוא לכל הגופים המעורבים בעניין כדי שתוכנית גן התעשייה ובית הספר הטכנולוגי בנצרת לא תהיה רק חלום, אלא נדבך חשוב בהתפתחות העתידית של הגליל.  

 

♦♦♦ 

 

בעיני היו תמיד הגליל והתעשייה שני האלמנטים המובילים בהתפתחות הבריאה של מדינת ישראל. לכן תמונת העתיד שלי רואה את כל אזורי התעשייה באזור, לא רק אלו בהם אני מעורב, מתפתחים ומגדילים את היקף השטח והפעילות שלהם.  

אך מעבר לציור תמונה אופטימית של העתיד, ברצוני לחלוק עימכם מספר מילים על הצעדים המעשיים שיש לנקוט כדי שתמונת העתיד הזו תהפוך למציאות.  

אם אנו רוצים לממש את חזונו של דוד בן גוריון ובאמת ובתמים להפריח את השממה ולפתח אזורים כמו הגליל והנגב, עלינו להפסיק להקים משרדים ממשלתיים בנושא, להפריח סיסמאות ולהבטיח תקציבים שאין להם כיסוי. עלינו להשקיע בחינוך לתעשייה. הגליל צריך ויכול ליצור לעצמו יתרון בהקמת בתי ספר מקצועיים הקשורים מצד אחד עם גני תעשייה ומצד שני עם מוסד אקדמי. דוגמה מצוינת לכך היא מכללת אורט בראודה, שמקיימת מערכת יחסיי גומלין פורייה מאד עם התעשייה באזור. אך אורט בראודה היא מכללה אחת, לא גדולה. התפקיד העתידי של האקדמיה בכלל צריך להיות הובלה של מהלך שכזה – שיקום החינוך המקצועי שיוביל לבניית תשתית של כוח אדם מקצועי לתעשייה. אני מחכה למוסד חינוכי גבוה שיבוא ויגיד אנחנו רוצים לתת כבוד לא רק למי שרוצה ללמוד, אלא גם למי שרוצה לעבוד. אני חושב שהמקום הטבעי למהלך הוא כאן בגליל. אפשר ליישב את הגליל, לפתחו ולקדמו אל אופקים חדשים ומרתקים על ידי התמקדות בתחום התעשייה.  

תעשייה עכשווית דורשת הכשרה מקצועית מתקדמת ומתבססת על מערכת חינוך מקצועית איכותית. את מערכת החינוך הזו צריכים לסיים תושבי הגליל כבעלי מקצועות דרושים ונחוצים, כדי להיקלט במפעלים הנבנים למענם. זוהי הדרך היחידה לפיתוחו של אזור, ליכולת להשאיר בו את תושביו ולמשוך אליו תושבים נוספים – חינוך טוב ומקום עבודה מכבד ומספק. הגליל הוא האזור המסוגל לקלוט את האוכלוסייה הגדלה והמתפתחת של מדינת ישראל, זו חובתנו לייצר את התנאים שכך אכן יקרה. לעת עתה חשוב להשקיע ולשמור את תושבי הגליל הנוכחיים שלא יישאבו כולם אל "מדינת תל אביב" שבמרכז. כשאני אומר כולם, אני כולל כמובן גם את מגוון תושביו הלא יהודים של הגליל, ערבים, נוצרים ומוסלמים, דרוזים וצ'רקסים המהווים חלק מרתק מהפסיפס האנושי המרכיב את הגליל ואשר כולם חייבים לקבל הזדמנות שווה במשימה המשותפת של פיתוח האזור.  

 

 

בתמונות: 

סטף וורטהימר 

גן התעשייה תפן (בתמונה), מפעלי ישקר, כפר ורדים וגן התעשייה לבון הם דוגמה לכך שחלומות על העתיד יכולים להפוך למציאות בהווה 

 

 

 

 

הרהורים לקראת הבחירות בכפר ורדים  


סטף ורטהימר 

 

בבחירות הקודמות בחרתי להביע את דעתי בעניין המועמדים שביקשו להיבחר לראשות המועצה. הפעם החלטתי שלא לנקוט עמדה ביחס למועמד זה או אחר. עם-זאת חשוב לי להדגיש כי על כל מועמד לקבוע סדר-יום ברור ליישוב, ויתחייב לעמוד בסדר היום הזה ולהגשים את יעדיו כדי להבטיח את המשך התפתחותו של כפר ורדים. בעיני, הנושאים החשובים שעל הפרק הם: 

 

1. לדרוש ולקבל את התקציבים המגיעים לכפר ורדים מן הממשלה כבר שנים בתחום החינוך, הספורט, התרבות, הביטחון והמינהל. כפר ורדים מוענש בשלילת משאבים בתואנה כי זהו ישוב מבוסס. יש לעודד יישובים חזקים המְמַנְפים ותומכים בפיתוח אזורי-כלכלי ולתמוך בהם כמו בכל ישוב אחר בגליל. אסור להחליש את הכפר עד שיזדקק לתמיכה מהסוג הניתן לעיירות-פיתוח. מעמדו החברתי-כלכלי הגבוה של כפר ורדים הוא הסיבה וההצדקה להמשיך לתמוך בו כדי שימשיך "למשוך למעלה" את האזור כולו ולא להענישו על כך.  

2. להתחייב לקידום החינוך המקצועי מוטה תעשייה, לפיתוח הגליל והתעשייה בגליל בפרט כדי ליצור מקומות עבודה טובים ומעניינים. אלו יהוו ערובה למשיכת אוכלוסיה חזקה לכפר-ורדים והבטחת דור "בנים ממשיכים" בכפר ורדים ובגליל בכלל. 

3. להיאבק להשוואת מחירי הקרקע באזור, על-פי אותן אמות המידה הקיימות ביישובים סמוכים. 

4. לשמור על מעמדו של היישוב כאזור פיתוח, כשתושביו נהנים מתנאים זהים לשכניהם ביישובים סמוכים. 

5. להיערך לניהול מקצועי במועצת הכפר, כדי לקדם את הטיפול בהמשך פיתוחו של היישוב, עם סיום פעילותה של החברה לפיתוח כפר ורדים. 

 

אני מקווה כי המועמד שייבחר יהיה מחויב לשמירה ולקידום היצירה הייחודית האופיינית לכפר ורדים וכמו כן שיאמין, כפי שאני מאמין , שחזון כפר ורדים עדיין לא הושלם והעשייה לא תמה.