הגליל בעוד חמש שנים | טל שחור

דו קיום יהודי ערבי – יש סיכוי לשינוי

לאתר א-לה כפרצרו קשר 

 

הכותב הוא ד"ר טל שחור, כלכלן, מרצה במכללה האקדמית עמק יזרעאל ובמכללה האקדמית גליל מערבי 

 

תתפות הממשלה בתקציבי הרשויות הערביות יחסית לגודל האוכלוסייה הולכת וגדלה בהתמדה יותר מ-20 שנה. בטווח הארוך הדבר אמור להועיל לפיתוח הכלכלי חברתי של האזור. בטווח הקצר הדבר עלול לגרום דווקא למתחים 

 

 

טענה מקובלת אומרת, שכלכלנים, לא רק שאינם יכולים לחזות את העתיד, אלא גם תחזיותיהם להווה מוטלות בספק. לכן כל ניסיון לצפות איך ייראה הגליל בעוד חמש שנים הוא לפחות יומרני. הדבר היחיד שניתן לעשות (וגם הוא עלול כמובן לנחול כישלון חרוץ), הוא להציג את התהליכים שקרו בשנים האחרונות (בהנחה שלפחות על העבר אנחנו יכולים לומר משהו אינטליגנטי), ולנסות ולנחש את ההתפתחויות שינבעו מהם בשנים הקרובות (בתקווה שאף אחד לא יבוא לבדוק בעוד חמש שנים אם צדקנו). 

אחד התהליכים המעניינים, החשובים, ולמרבה הפלא הבלתי ידועים לציבור, בהם אני רוצה לעסוק, הוא השינוי בחלוקת תקציבי הממשלה לציבור היהודי והערבי במדינה ככלל. ניתן לומר שעד סוף שנות השמונים, דאגתה של הממשלה נתונה הייתה בעיקר למגזר היהודי ובעיותיו (ביטחון, קליטת עלייה, שיקום שכונות וכו'). המגזר הערבי נשאר בן חורג מבחינה זו. אולם אם נשווה את התקציבים שניתנים לערבים וליהודים היום, נראה שב-20 השנים האחרונות חל שינוי מהותי בתחום זה.  

השוואת התקציבים שהממשלה מעבירה איננה דבר פשוט, שכן לגבי חלק גדול מהם קשה לקבוע "לאן בדיוק הולך הכסף". כך לדוגמא, ניתן לטעון שהקמת אזור תעשייה ברשות מקומית יהודית היא השקעה במגזר היהודי, אבל למעשה, יכולים ליהנות מהשקעה זו גם תושבי האזור הערבים שעובדים באותו מקום, עושים עסקים עם המפעלים המוקמים שם, או מקימים בעצמם מפעלים באותו אזור (בכרמיאל, לדוגמה, יש לא מעט עסקים בבעלות ערבית). 

אחד התחומים היחידים בהם ניתן להבחין בין תקציבים שמיועדים למגזרים השונים, הוא התקציב שמעבירה הממשלה לרשויות המקומיות. כידוע, בישראל מרבית היהודים והערבים חיים ברשויות מקומיות נפרדות.ולכן ניתן לעשות את ההפרדה הנ"ל. חשוב לציין, שתקציבי הרשויות המקומיות כוללים לא רק שירותים מוניציפאליים כמו איסוף אשפה, אלא גם חלקים ניכרים מתקציבי החינוך, הרווחה והפיתוח. 

הטבלה שבעמודים אלה מציגה את התקציב הממשלתי לנפש שמועבר לרשויות יהודיות והערביות בשנים האחרונות.  

לפני שנראה מה ניתן להסיק מנתונים אלה חשוב מאד לראות מה לא ניתן להסיק מהם. חשוב להדגיש שממצאים אלה אינם מצביעים על כך שתקציבי הרשויות הערביות גדולים מדי, שכן מדיניות ממשלתית נכונה אמורה להעביר תקציבים גבוהים יותר לשכבות חלשות כלכלית (מה שנקרא אפליה מתקנת). מדיניות זו מופעלת גם בסקטור היהודי עצמו בו עיירות הפיתוח מקבלות תקציבים גדולים פי כמה מהרשויות המבוססות. (במעלות לדוגמה, התקציב הממשלתי לנפש ב-2006 היה 3,411 ₪, לעומת 1,491 ₪ בכרמיאל או 1,676 בנהריה). הנקודה המעניינת היא העובדה שבמהלך השנים הפער לטובת הערבים הולך וגדל, דבר שאמור לשפר את מצבם הכלכלי (ובעקבות זאת גם החברתי) של הערבים ביחס ליהודים.  

השאלה היא כמובן, איך ישפיע דבר זה על מערכת הקשרים בין ערבים ויהודים בארץ בכלל ובגליל בפרט.  

כמו במקרים רבים אחרים בחיים יש להבחין בין הטווח הקצר והטווח הארוך. נראה לי שלא אסתכן יותר מדי באכילת כובעי אם אומר שבטווח הארוך שיפור המצב הכלכלי של המגזר הערבי עשוי להביא לרגיעה ויועיל לפיתוח הכלכלי החברתי (ואולי גם התרבותי) של האזור. הבעיה היא שבטווח הקצר התמונה יכולה להיות שונה. שכן תהליך השיפור במצבו של מיעוט אתני שהיה מקופח במשך שנים רבות, עלול להיות מלווה באירועים אלימים, בהם המיעוט מנצל את השיפור שחל במצבו הכלכלי והחברתי כדי למחות (ובצדק) על העוול שנגרם לו בעבר, ולדרוש שוויון גם בתחומים שאינם כלכליים (תרבות, דת, שפה וכו'). לכן ניתן לצפות לכך שבשנים הקרובות היחסים בין יהודים לערבים יהיו מתוחים למדי והם אף עלולים לגלוש לאלימות ממש. אולם, אם נצליח לעבור בשלום את התקופה הזו, ולהמשיך במדיניות של תמיכה במגזר הערבי, המאמץ ישתלם לכולם בטווח הארוך. 

 

 

בתמונות: 

ד"ר טל שחור 

כר הרוגי מאורעות אוקטובר בסכנין. האם צפויים עימותים אלימים נוספים?