הגליל בעוד חמש שנים | פרופ' ארנון סופר

עתיד הגליל, שתי חלופות

לאתר א-לה כפרצרו קשר 

 

הכותב הוא פרופ' ארנון סופר, ראש קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה 

 

 

ללא התערבות מלמעלה תימשך ההגירה השלילית של הצפון היהודי, עד לקריסה. כדי למנוע זאת יש להעביר את כל כספי המדינה רק לשוליים הלאומים 

 

עתיד הגליל היהודי כלל אינו מובטח בטווחי זמן של 10–20 שנה. נכון שבמחוז צפון מתגוררים בשנת 2008 כ-570,000 יהודים בצידם של 640,000 לא יהודים (היהודים הם 47 אחוז מכלל האוכלוסייה!), אך אם נתמקד בגליל הצפוני בלבד (זה שניתן ב-1947 למדינה הפלשתינית) שיעור היהודים בו נאמד בכ-36 אחוז בלבד (מחדל שאין לו סליחה ומחילה), אך בלב הגליל התחתון ההררי שיעור היהודים בקושי מגיע ל-23.5 אחוז! 

אבל הנתון הנכון ל-2008 עדיין אינו אומר הכול. 

הגליל רחוק מהליבה היהודית (זו שחיה סביב "מדינת תל-אביב"). בליבה הכנסות גבוהות משל הפריפריה (שוליים), מגוון החינוך רב יותר ואיכותי יותר, תחושת הביטחון (לפחות הבוקר!) גבוהה יותר, והחיכוך עם האוכלוסייה הערבית מינימלי בהשוואה לצפון. שלא לדבר על פגיעות רבה יותר באירועים שונים, בשוליים מאשר במדינה השמנה, האטומה והבועטת ששמה מדינת תל אביב! 

התוצאה מתיאור זה מובנת ומתבקשת: נוער יהודי בגילאי 20–40 מהגר מכל השוליים הלאומיים למדינת תל אביב. אם מצב כזה קורה בצרפת, אין שום סכנה לקיומה של מדינה זו, שכן אף אחד אינו מאיים לכבוש את השוליים הצרפתיים. אם בישראל השוליים היהודיים יעזבו, תיוותר מדינת תל-אביב ללא עורף והיא תקרוס ומהר! 

מתיאור זה אנו עומדים בפני שתי חלופות, ככל שהדבר נוגע לעתיד הגליל. 

חלופה ראשונה: לתת לעסקים להמשיך ללא שום התערבות מלמעלה. במקרה זה תימשך ההגירה השלילית של הצפון היהודי עד לרגע של קריסה, תרצו בריחה המונית, למרכז. בטרם קריסה, לפנינו אוכלוסייה מזדקנת והולכת. נותרים שם החלשים יותר ועל כן הם עניים יותר ופערי מרכז-שוליים רק גדלים והולכים, מה שיביא גם לאי שקט חברתי. ככל שקטן שיעור היהודים, מצד אחד – הריבונות הישראלית נחלשת ואכיפת החוק נעלמת, ומצד שני, כמו בכל מקום בעולם, האיסלם גואה ופורח ורבים בתוכו גם מקצינים. זוהי תחזית מאוד לא אופטימית. נצרת עילית, כרמיאל ויישובים יהודים אחרים הופכים לדו-לאומיים עם חיכוך גובר והולך, וכל אלו רק מאיצים את הנטישה של היהודים מהצפון. דבר דומה קורה גם בדרום וגם בבירת ישראל שממילא שני שלישים מהאוכלוסייה בה אינם ציונים. 

חלופה שנייה: חלופה זו מבוססת על ההכרה שהחלופה הראשונה היא בבחינת אסון לכל הישות היהודית בישראל, שכן "אובדן" גליל, נגב וירושלים יותיר את "המדינה התל אביבית", ללא עורף וככזה גם סופה יוכרע ומהר! 

על כן חלופה שנייה חייבת לאמץ את מודל פיזור האוכלוסייה האגרסיבי ביותר שרק ניתן להעלות על הדעת. זה חייב להיעשות על ידי קירוב הצפון למרכז הארץ ברכבות מהירות ביותר (טוקיו-קיוטו כמודל לחיקוי. כמובן שאין עצה זו מסתדרת עם מציאות פושעת וכנראה מושחתת שתקציב הרכבת לכרמיאל הועתק, כך נמסר לי בעת ישיבה עם ראש עיריית כרמיאל ובנוכחות ראש מועצת כפר וורדים והאלוף במילואים יצחק בריק, לבניית מחלף אור עקיבא כדי שהגולפאים מקיסריה יגיעו למסעדות היוקרה בתל-אביב מהר יותר). 

הצורך שציינתי מחייב הזרמת כספים. את כל כספי המדינה יש להעביר רק לשוליים הלאומים, לשם חינוך איכותי, רפואה איכותית ומוסדות רווחה אטרקטיביים. יש להעתיק את כל התעשייה הממלכתית והממסד הממלכתי, כולל הביטחוני מן המרכז לשוליים. 

יש צורך בצעד דרסטי נוסף שאולי יקומם עליי יפיופי נפש מתושבי המרכז, והוא הפסקת סיבסוד לאומי של כל מוסד תרבותי ואחר במרכז, אם זו האופרה, תזמורת, בלט, תיאטראות, מכללות, הכול חייב לזוז לשוליים, כדי שישראל וגם תל אביב יתקיימו. 

האם הצעתי תתקבל? כאשר שלושה מיליוני תושבי המדינה התל-אביבית מהווים את רוב יהודי ישראל, רובם בורים ועמי ארצות ככול שהדבר נוגע לסוגיות גיאו-אסטרטגיות, כאשר האליטה התל אביבית עוסקת רק בבעיות קוסמופוליטיות ועיניה נשואות ללונדון ופריז ולא למעלות, כפר ורדים או ירוחם – אין לי צפיות רבות שההיגיון ינצח. 

לסיכום, יש מקום לדאגה באשר לעתיד הצפון, אך כמו תמיד כמה דקות לאחר שעת האפס תבוא ההתאוששות והפיקחון ואנו השפויים ננצח כי לנו הרי אין ארץ אחרת. 

 

 

בתמונות: 

פרופ' ארנון סופר 

מדינת תל אביב צילום: עודד חפץ