א-לה כפר 164 | סיפור אישי

סיפור אישי - נורית סיגלר

חזרה לורדה ומדורים 

 

עכשיו יותר מתמיד אני יודעת למה בחרתי לגור כאן. . .  


 

נורית סיגלר גילתה לפני יותר משנה כי היא חולה בסרטן. נורית בחרה להתמודד עם המחלה ועם תהליך ההבראה בצורה מאוד ייחודית המאירה את תושבי כפר ורדים באור חיובי. היא בחרה לשתף בתהליך ומספרת על האנשים הטובים בכפר שליוו אותה 

 

הגעתי לכפר ורדים לפני 16 שנה עם משפחתי. באתי בגלל הנוף הגלילי האוויר, בית צמוד קרקע והקהילה. במהלך השנים הכפר גדל ונשאלה שוב ושוב השאלה האם איבדנו את הקהילתיות. אני חושבת שלא. הקהילתיות בוודאי לבשה בכל פעם צורה שונה כי הכמות בהחלט משפיעה, אך יחד עם זאת, איכות התושבים נותרה. נדמה לי, כי גם הבאים אחרי בשערי הכפר הגיעו מאותם מניעים עצמם. 

קהילה היא אני ואתה ואת, ומה שאנו עושים. לי נראה, כי עושים ועושים הרבה. עושים בצנעה, בענווה מתוך אמונה ענקית, ואהבה גדולה, וצורך, ורצון להיות שייך. מידיעה לא מודעת, שכל זמן שאני יכול לעשות לאחר, משמע אני קיים ואם אזדקק, יהיו שם בשבילי.  

צדיקים רבים ליוו אותי בשנה האחרונה. 

לפני קצת יותר משנה נודע לי כי חליתי בסרטן גרורתי ואלים במיוחד, הוא כבר היה מפושט במעי הגס עם גרורות בכבד, בשתי האונות ובעצמות האגן.  

בחרתי לדבר, לשתף, ויותר מכל לחיות. לחיות כמה שיותר שנים. מהר מאוד הבנתי, כי שיתוף חוסך בזבוז אנרגיה של הסתרה. למדתי לקבל מידע חיוני מאוד מהסביבה למודת הניסיון. ואכן, קבלתי גם אינפורמציה חשובה וחיונית לי במיוחד, אשר בסופו של דבר, סייעה לי לבחור ולעבור את ניתוחי הכבד שלי באחד המרכזים הגדולים בעולם לכבד. 

ויותר מכול, השיתוף אפשר לאנשים לחבק, לאהוב, לומר מילה חמה, ברכה. במקום לעבור לצד השני של המדרכה. 

גם במשפחה נעשתה חלוקת עבודה: אני מוניתי לשמור על התקווה והחיים, בעוד אחותי, עדי גרטלר אחות ליבי, מונתה על הצדדים הקשים יותר של מפגש עם הבירוקרטיה, וארגון נושאים כלכליים. 

החיים עולים כסף והשנה למדתי, שכשמשהו מתקלקל, הם נעשים יקרים שבעתיים. התייעצויות רפואיות, שילוב של רפואה משלימה וכמובן הצורך והרצון להגיע למקום הכי נכון, שייתן לי את מירב הסיכויים להחלמה. לשם כך הייתי זקוקה להרבה חמלה, (לא סתם סיכול אותיות) אהבה, ושתהייה שעה של רצון. 

כבר בשבוע הראשון, כשנודע לי מצבי, החלטתי - אני יוצאת למסע ללקט לי רווחים. בכל יום אבדוק ואראה מה הרווחתי מהיום שהיה. שום יום לא אכזב, בכל יום נתקלתי באנשים מדהימים. אנשים, שעד אותו יום הכרתי אותם במימד אחד בלבד, פתאום גיליתי עולם ומלואו. אומרים ל"ו צדיקים יש בעולם, ואני אומרת, הכיצד? הרי אני לבד נתקלתי בהרבה יותר. אחדים מהם, אני חייבת לציין בשמם, כי הם הולכים כאן בינינו, הם סרבו לכל תמורה ממני, ועזרתם הייתה לי חלק חשוב בבניית מאגר ומארג הכוחות שלי בימים קשים, קשים מאוד. 

אסתי צור, הקוסמטיקאית שלי, אישה מופלאה, שאמרה לי: "נורית זו הזכות שלי לטפל בך". בתום כל טיפול קבעה את התור הבא, ידעה מן הסתם כי לא יהיה לי נעים להתקשר, ברשימת סדרי העדיפויות הכלכלי אוותר על הטיפול. כך המשיכה לטפל בי כל השנה, כשרק החיוך שלי אומר תודה.  

נורית בן חורין, מורה ליוגה מדהימה - איזו צניעות ועדינות, נפגשה איתי במפגשים יחידניים, עם תיאום קצר מועד. קיבלתי ממנה שיעורים עפ"י היכולות והמגבלות של הגוף, שכן במהלך השנה עברתי חמישה ניתוחים. תמיד עם חיוך וחיבוק מלא אהבה.  

דודי מידזנסקי, שבפי הילדים נקרא "דודי המלך", מורה למתמטיקה. התקשר אלי שבועיים אחרי שנודע על מחלתי. בקול מתנצל אמר, "רק עכשיו נודע לי ואני יודע שאתם בבית בוודאי עוברים תקופה קשה אני מבקש לסייע לבנות, לשמור עליהן וללמד אותן באפן יחידני ללא תמורה". אכן עברנו תקופה קשה, ביתי הצעירה הייתה בכיתה י"ב ונאלצה ללמוד ולהתרכז ולגשת לבחינות בגרות, בעוד אני שוכבת בבית החולים בפריז חודשיים, נאבקת על חיי. דודי - אתה באמת מלך!  

בין לבין עשיתי ככול יכולתי לשמור על האופטימיות ולשמר את הגוף, להכינו לניתוחים, אותם ידעתי כי יהיה עלי לעבור.  

בקאנטרי של הכפר מצאתי אנשים מדהימים. לא יכולתי לעשות מנוי וממילא, רק תקופות קצרות יכולתי לשחות, אך בכל זאת תמיד קיבלו אותי שם חגית ובן זוגה רוני קובה, מחייכים, נותנים לי הרגשה שהם ממש מודים לי שבאתי. הם לא ביקשו כל תמורה. רק להיות שותפים. אנשים יקרים. 

ד"ר רונית ברקת, רופאת שיניים, רופאה מדהימה ואצילה אמיתית. בשנה בה הגוף קורס ומאבד כוחות הוא לא מדלג על שום איבר ורונית טיפלה בי במסירות. כשאמרתי שאינני יודעת איך אומרים תודה, כי זו לא סתם תודה, היא נורא גדולה, פתרה אותי במילים: "תגלגלי את זה הלאה".  

אז אני מגלגלת. קודם כל את הסיפור המיוחד הזה שלי, אני מאמינה כי איננו באמת מיוחד. אולי סיפורים אחרים לא מתפרסמים.  

אם כל אחד יעשה ויגלגל את הקבלה שלו הלאה, יתרגם אותה לנתינה, הרי שאז, רק נשביח עצמנו עוד ועוד. ומאחר ואין סוף לטוב, ואין חוויה גדולה יותר מהנתינה עצמה, שהיא היא הקבלה הגדולה ביותר אני רוצה לבקש, להציע לכולנו, להצטרף למעגל הזה.  

תודה גדולה גם לחברי, בקופת החולים הכללית. עכשיו הם באמת חברים שלי ואנחנו נפגשים המון. עליזה, אילנה האחות וד"ר קלינסקי, אתם תמיד שם בשבילי וזה לגמרי לא מובן מאליו. אני יודעת אתם עושים יותר מהנדרש והחשוב מכל, הוא האופן בו אתם עושים. עם חיוך, הבנה, המון אמפטיה ורגישות. תודה זאב על הליווי הצמוד, ההתלבטויות. העובדה, שאתה מאפשר לי גם לחשוב אחרת, ומאיר את דרכי בכל הידע שהצטבר אצלך. לחברות הצמודות שהתייצבו ומתייצבות כל הזמן ולכולם לכל המברכים, המחייכים והמחבקים במרכז המסחרי. 

בעיניי יש המון קהילתיות בכפר ורדים. ועכשיו יותר מתמיד אני יודעת למה באתי לחיות פה וגם בחרתי להישאר.  

בברכת בריאות לכולנו ואהבה 

 

בתמונה: 

נורית זיגלר. גיליתי עולם ומלואו 

.