א-לה כפר 167 | טור אישי - לידיה גרינפלד

טור אישי - לידיה גרינפלד

חזרה לוורדה ומדורים 

 

בין שמירת טבע לצער בעלי חיים 


האמנם דילול אוכלוסיית שפני הסלע הוא מעשה אכזרי? 

 

לאחר שהצטברו עדויות ותלונות רבות לנזקים שגורמים שפני הסלע לגנים הפרטיים בכפר, כינס ראש המועצה ישיבה עם בעלי התפקידים הנוגעים בדבר: וטרינר המועצה, האחראי על איכות הסביבה, הרב"שית ופקח של רשות שמורות הטבע והגנים. בישיבה הוחלט שיש לנקוט צעדים כדי להחזיר את אוכלוסיית שפני הסלע לאיזון. פקח הרשות, שגר בכפר זה כמה שנים, התנדב לדלל את אוכלוסיית שפני הסלע באמצעות ירי מבוקר בכמה עשרות פרטים ואיסוף הפגרים. ננקטו צעדי הזהירות המתבקשים: שעת הפעולה נבחרה כך שהילדים יהיו בגנים והמבצע תואם עם משטרת מעונה ונקבע קצת לאחר תום חול המועד פסח.  

איתרע מזלם של הפקח ועוזרו, ובשעה שעסקו במלאכתם, תושבת מבוהלת הקימה מהומה ודרשה שיפסיקו. כאשר התלונה הגיעה לרשות שמורות הטבע והגנים וכן לראש המועצה, ניתנה הוראה להפסיק את מבצע הדילול והוחלט שהנושא יובא לדיון ציבורי. בינתיים, הידיעה עברה כאש בשדה קוצים בין כל אוהבי החיות בכפר, שהזדעזעו מן ה"חיסול" של חיות שלוות בלב כפר ורדים ומן ה"ברבריות" של השיטה. 

בשיחה עם מוטי מזרחי מהמועצה ועם הפקח מהרשות, הסתבר שאוכלוסיית שפני הסלע בכפר גדלה עד כדי כך שהיא מהווה מטרד חמור. הפיתוח יצר מסלעות ענק בתוך הכפר ועל גבולותיו. מסלעות אלה מהוות בית גידול לחיות בר. שפני הסלע, שהם מטפסים מעולים, חיים בסדקים ובנקיקים ומוצאים בהם מסתור. משם הם יוצאים לאכול מזון שמורכב רובו ככולו מעלים צעירים, צמחים נובטים וכל דבר ירוק אחר שנקרה בדרכם. השפנים אוכלים בדרך כלל את מזונם בסביבתם הקרובה, אבל בקיץ, כאשר המים מתמעטים והצמחים מתייבשים, מהוות גינות הנוי מקום אידאלי לשבור שבר.  

אין צורך להסביר מהי הגינה עבור התושב הממוצע בכפר: זהו מקום שמטפחים אותו, מתגאים בו ואוהבים אותו. זוהי חלקת אלוהים הקטנה של בעל או בעלת הבית. לכן מובן שפגיעה מתמשכת בגינות גורמת לאנשים צער ורוגז ותלונותיהם נערמות במועצה.  

לדברי מוטי, בשנים האחרונות, עקב איכלוס הכפר והאזור, שובשה המערכת האקולוגית. אויביהם הטבעיים של שפני הסלע נעלמו (זאבים, תנים, עיטים) והם התרבו מאוד. לעומת שנים קודמות, שבהן להקת שפני סלע על תא שטח כלשהו מנתה כ-30 עד 40 פרטים, מונה היום להקה כ-70 עד 100 פרטים. לא בוצע מחקר מתועד ומפורט בנושא, אבל התלונות הגוברות של בעלי הגינות הגובלות בשטחים הפתוחים מדברות בעד עצמן. 

מוטי סיפר לי שבעלי גינות ניסו להתגונן בדרכים שונות, כגון הקמת גדרות (השפנים מצליחים למצוא פרצות בגדרות), גדרות כפולות (השפנים פורצים אותן פריצה כפולה), פיזור חומרים דוחי שפנים או שתילת צמחים שהשפנים לא אוהבים לאכול. ישנו סיפור על תושב שהגיע עד למכלאת האריות בספארי כדי לאסוף גללים, שאומרים שאין כמוהם סגולה נגד שפני הסלע. להד"ם.  

למזלי, מעולם לא ראיתי שפן סלע בשכונה שלי. אני נהנית מאוד לראות את השפנים בשלב ב', מתחממים בשמש אחה"צ על הסלעים במורד רחוב כרמל. תושבים רבים נהנים להביט בשפני הסלע ובגורים שלהם מתרוצצים על גבי הסלעים. אין ספק שהטבע מזמן לנו מראות משובבי נפש, ומראה בעלי חיים חופשיים בטבע הוא אחד מהם. 

אבל, למרות אהבתנו את הטבע ואת חיות הבר, אין לשכוח שהתיישבנו בכפר ורדים בידיעה ברורה, אם כי לא מודעת לגמרי, שאנחנו דוחקים את רגליהם של בעלי חיים רבים שחיים באזור. אני זוכרת שלפני כ-15 שנים הייתה משפחת שועלים שהתגוררה בסבך בשטח שבין הרחובות חרמון וחירם. הייתי שומעת את צפצופיהם ונהניתי הנאה גדולה. היום אין שם סבך, אין שועלים ואין גם שפני סלע. רק בתים יש שם. גם התנים אינם נראים כמעט במקומותינו. עובדה היא, פלשנו לשטח מחייתם של בעלי חיים רבים. את רובם הברחנו. אבל שפני הסלע נשארו ואנחנו גרמנו לשגשוגם עד כדי התפוצצות אוכלוסין. 

פקח הרשות סיפר לי שנהוג לדלל את אוכלוסיית חזירי הבר ברחבי הגליל. גם בכפר ורדים נעשו מבצעים דומים וירו בחזירי בר שסיכנו בני אדם והרסו את הדשאים הפרטיים והציבוריים. בגולן יורים בזאבים, כאשר אלה נכנסים לתוך מכלאות בקר ואוכלים עגלים בני יומם. לדברי הפקח, גם אוכלוסיית העורב האפור (שצבעו שחור/אפור) מהווה בעיה, כמו גם התוכי המכונה דררה. העורבים והתוכים דוחקים את רגליהן של ציפורי שיר וציפורים מקומיות קטנות, וכאשר מספרם יוצא מכלל שליטה, פקחי הרשות נקראים להחזיר את האיזון. פקחי הרשות יורים בלהקות כלבים שמסכנות בעלי חיים ואנשים, בתנים ובזאבים, כאשר אלה מתרבים מעבר לרצוי. העובדה שאנו, תושבי הכפר, איננו מודעים לפעילות הזאת שנעשית בסביבתנו, פעילות שתפקידה להגן עלינו, אין פירושה שהיא לא מתקיימת, יום יום ושעה שעה. בכל העולם נוקטים בפעולות דומות נגד מזיקים לבני אדם, לחקלאות ולסביבה. לעומת זאת, בעלי חיים מוגנים, כגון גיריות ודורבנים, נלכדים ומועברים אחר כבוד לשמורות הטבע. 

מי שמבקש לשמר את להקות שפני הסלע בכפר ולתת להן להתרבות, מחיש שני תסריטים גרועים: תסריט ראשון, שפני הסלע יתרבו עד כדי כך שנראה אותם יותר ויותר ברחובות הכפר, על גדרות הבתים וליד הבתים, מחסלים גינות בסיטונות, עד שניאלץ לצאת למבצע רחב היקף ויקר של השמדת אוכלוסיות שלמות. תסריט שני, לא פחות נורא מן הראשון הוא, שתושב אחד או יותר בכפר, שיתייאש מכך שמתעלמים מן הנושא, יניח פתיונות מורעלים. הרעלת שפני סלע עשויה להתפשט במעלה שרשרת המזון ולהרעיל חיות רבות נוספות שניזונות מפגרים, כלבים, תנים, שועלים, עורבים ועוד. כך הורעלו נשרים בשמורות בגליל ובנחל דישון.  

שני התסריטים אינם אופטימיים ועלינו להחליט מה עושים כדי שלא יתגשמו. הפרת המאזן האקולוגי היא מעשה ידי אדם. לכן מחובתנו להחזיר את האיזון שהופר, עד כמה שאפשר ובכפוף לידע שבידינו. אוהבי החיות סבורים שיש למצוא פתרונות יצירתיים לבעיית שפני הסלע ואל לנו לבחור בדרך הקלה של חיסול פיסי. פתרונות יצירתיים, אם אמנם יש כאלה, יובאו בכתבה הבאה. 

 

בתמונה: 

שפני סלע בכפר ורדים. תנאי מחייה מעולים.  

צילום: שמואל הלוי