א-לה כפר 168 | אייל כץ

טור אישי - אייל כץ

חזרה לוורדה ומדורים 

 

אקסיומת הדעה הקדומה 


 

 

משמיצים אותה, שופכים את דמה ומפחידים מפניה עד אימה. אבל המתמטיקה איננה קשה יותר ממקצועות אחרים הנלמדים בתיכון, ואם יורשה לי – שלוש יחידות זה בכלל צחוק 

 

מידי שנה זוכה מבחן הבגרות במתמטיקה לכותרות מעוררות חלחלה: "המבחן הקשה ביותר"; "אימת הבגרויות"; "הרגע שכל תיכוניסט חושש ממנו"; "סיוט בריבוע", ועוד כותרות יצירתיות שכאילו נלקחו מסטוק ישן של סרטי אימה. הביטויים הללו, כולם הופיעו בחודש האחרון בכלי התקשורת השונים שדיווחו על הבגרות במתמטיקה, הם קצה הפירמידה של דעה קדומה, שאיש אינו טורח להפריך או למתן, וסיכומה הוא בערך כזה: המתמטיקה היא מקצוע קשה ומורכב, שרק בעלי אינטליגנציה יוצאת דופן יכולים להתמודד איתו בהצלחה. 

ובכן, קשקוש. מתמטיקה היא מקצוע עם המון יופי, שאפשר ליהנות ממנו ממש בכיף, והוא אינו קשה יותר מכל מקצוע אחר הנלמד בתיכון. כל אדם בעל שכל ישר יכול להתמודד בהצלחה עם החומר הנלמד בתיכון, ואם יורשה לי – שלוש יחידות זה בכלל צחוק. 

נכון, מתמטיקה היא מקצוע שצריך ללמוד ולתרגל, אפשר לאהוב אותו קצת פחות ממני, ולא כל אחד צריך ויכול להפוך לדוקטור במתמטיקה. אבל אין שום סיבה לפחד הנורא ולתדמית האיומה שקיבל המקצוע הזה במשך השנים. באחריות: כל מי שיכולתו השכלית מאפשרת לו לחבר משפט נכון בעברית יכול לעבור בגרות ברמה של שלוש יחידות בקלות ובציון גבוה. ואם הוא יכול להוסיף למשפט הסגר ואיזה תואר או לוואי, אני מקפיץ אותו לחמש יחידות בלי להניד עפעף. 

אלא מה? מגיל אפס גדל הילד הישראלי עם המסרים הללו על הקושי שבמתמטיקה. אנשים שאמורים להיות עבורו מושא לחיקוי – הורים, אחים, כוכבי מדיה ואפילו מורים בבית הספר מספרים כמעט בגאווה על חולשתם במתמטיקה, מתבדחים על הנושא ויוצרים דמוניזציה של המקצוע. "אני ומתמטיקה?", תפטיר האם בהומור, "השתגעת? לך לאבא". וצמד מנחי תוכנית בוקר, ממש לפני שבוע, יפטירו בשנינות "חמש יחידות במתמטיקה? לשנינו יחד אין את זה". ואם חזרנו לתקשורת, כשכבר שודרה בחדשות ערוץ 2 לפני כשבועיים כתבה על תיכוניסטים שמצטיינים במתמטיקה, הציגה אותם יונית לוי כתופעה מוזרה וחריגה: "לא תאמינו, יש גם תלמידים שאוהבים מתמטיקה". הכתבה, אגב, עסקה בתלמידים מחוננים או גאונים, ללמדך שסתם תלמיד מהשורה לא יכול להגיע להישגים. נדמה שהורים, מורים, כוכבי טלוויזיה ואנשי תקשורת חברו לקואליציה מוזרה שכל ייעודה להשמיץ את המתמטיקה, לשפוך את דמה על לא עוול בכפה ולזרות בציבור אימה מפניה. איכשהו, מהפכת הפוליטקלי-קורקט עבדה על המתמטיקה בהפוכה: עליה מותר ללכלך, את פניה אפשר להשחיר ורצוי גם להשריש דעות קדומות נגדה בלי שום חשבון. למתמטיקה, מסתבר, אין לובי, ואם יש אז זה בטח לובי של חננות.  

כשזו האווירה, וכשאין קול אחד לרפואה שיסביר שמתמטיקה היא עוד מקצוע, ממש כמו כל מקצוע אחר, אין פלא שממוצע ההישגים בירידה מתמדת. הסטיגמה נדבקת, הדעות הקדומות נתפסות כאמת צרופה וכל האווירה הזאת יוצרת מחסום ופחד מהמקצוע. ולתחושה הזו יש השפעה הרסנית. אם התלמיד איננו "גאון" או "מחונן", יבוא היום בו ייתקל בקושי מסוים במתמטיקה, בדיוק כמו שיקרה לו בכל מקצוע אחר. אלא שמהיסטוריה, לשון, אמנות וגיאוגרפיה אין לו שום פחד קמאי. איש לא סיפר לו שרק תלמיד בעל כישרון מיוחד יכול להתמודד עם הקשיים, ואף כותרת בעיתון לא הילכה עליו אימים עם "סיוט בריבוע". אז כשמדובר בהיסטוריה הוא יקרא שוב, ישאל, ינסה זווית שונה ויצליח. במתמטיקה יגרום כל קושי קל שבקלים לשבירה, ייאוש וויתור על התמודדות. ברור, אפילו בעיתון כתבו שמדובר ב"אימת הבגרויות". 

הטיעונים שלי אינם מבוססים מדעית, אבל נדמה לי שאין צורך במחקר אמפירי אקדמי כדי להבין מה עובר על ילד הנחשף כמעט מידי יום לכאלו מסרים. וחוץ מזה, קצת ניסיון יש לי. יצא לי לעזור לכמה עשרות תלמידים בהכנה לבגרות, ובלא מעט מקרים נתקלתי במחסום הזה. לפעמים הצלחתי להתגבר עליו, ולא רק אני: רבים מהתלמידים שנכשלים בבגרות במתמטיקה לומדים אחרי הצבא בבתי ספר אקסטרניים, ומשפרים את הציונים פלאים. מה קרה? בדרך מהתיכון ללחמן הפכה המתמטיקה למובנת יותר? פתאום, בין גיל 18 ל-21 החכים הנער פלאים? האם באמת השכילו כל היואל-גבעים למיניהם לפתח שיטות לימוד גאוניות שהופכות את דבר המסובך הזה למשחק ילדים? 

ברור שלא. בתי הספר הללו, אלופי שיווק, מוכרים את השיטות שלהם ואת המורים שלהם כמשהו פלאי שהשילוב שלהם הופך את המתמטיקה לנהירה לכל בן תשחורת. העבודה השיווקית הזאת מצליחה לשנות גישה, וזו הסיבה העיקרית לשיפור הקיצוני בהישגים. כן, גם למורים הבאמת-טובים יש חלק, וגם לעובדה שהנער בכל זאת התבגר קצת, אבל העניין המרכזי הוא שינוי מהותי בגישה של הלומד. 

נכון, גם שיטות הלימוד ורמת המורים משחקות כאן, אבל הדעות הקדומות הללו והפחד הנורא המוטמע בכל ילד מרגע שהוא עומד על דעתו, הם רעה חולה שצריך לעקור. הגיע הזמן לומר בקול רם וברור: כל ילד נורמלי יכול לעבור בקלות את הבגרות במתמטיקה. זה הזמן להפריך את הדעות הקדומות, וגם קצת אפליה מתקנת לא תזיק.  

 

 

בתמונה: דיווח על הבחינה בבגרות באתר ynet. "סיוט בריבוע" ו"אימת הבגרויות" 

.