א-לה כפר 169 | חיות ובעיות

חיות ובעיות

חזרה לכתבות

הנשק הסודי החדש
מוטרדים מהשפנים? אנדריאס מאייר מתמודד מול חזירי הבר, ויכול להם

חזירי הבר גורמים נזקים כבדים בגינותינו ורובנו לא רוצים או לא יכולים לתחום את הגינה בגדר חשמלית. אך קיים אמצעי אחר ופשוט. יתכן שהוא נשמע מוזר אבל בדרך כלל הוא עובד. וגם אינו עולה דבר. כאשר החזירים מגיעים לגינה בפעם הראשונה ומוצאים מזון טעים הם ישובו ויחזרו. אך באותה מידה אם ייתקלו בדבר מה דוחה הם לא יחזרו יותר.
מה אם כך הוא הדבר הלא נעים שדוחה חזירי בר? בני אדם! כמובן שהם יודעים על המצאות בני האדם בסביבה אבל יימנעו ככל האפשר מפגישה ישירה איתם. ובאמת רק מעטים פגשו אותם פנים אל פנים . לכן נראה שהדרך הבטוחה היא לבלות את הלילות בגינה, דבר שלרוב התושבים אינו קוסם במיוחד. חזירי הבר ניחנו בחוש ריח מפותח במיוחד, הם מריחים פטריות) טרפל) הנמצאות חצי מטר בעומק האדמה. גם מניסיוני בעבר כצייד, אני יודע שחזיר בר המריח אנשים ישמור מרחק מחוץ לטווח הירייה של רובה ציד. לכן המסקנה היא שמספיק ריח האדם בגינה כדי להרחיקם.
אין קל מזה. אחרי ביקור חזירי בר בגינתי, כל ערב לפני השינה אני יוצא להשתין בגינה. אני מחפש את המקום בו הם נכנסים או לפחות את הפינה ממנה נושבת הרוח אל תוך הגינה. וגם בחשכת הערב זה לא מפריע לשכנים. לאחר מספר לילות חזירי הבר יוותרו על גינתכם וכך גם אתם תוכלו לוותר. שווה ניסיון, הרי זה לא עולה כלום.
חזירי הבר מסתובבים בלהקות ועם הזמן ייתכן שלהקה אחרת תמצא את דרכה לגינתכם. אז, כמובן, יחזור הסיפור ויתחיל מההתחלה.

אנדריאס מאייר

בתמונות: הבעיה... והפתרון

 לחיות לצד בלי לצוד
טוביה ארז חושש מהכחדה של חיות הבר ומציע פתרונות

לאחרונה התפרסמו ידיעות של בעלי גינות המתלוננים על מתקפת שפני סלע על גינותיהם. אינני בא לזרות מלח על המצוקות שהם חווים עקב התעללות בעלי החיים הללו בעגבניות, מלפפונים ושאר ירקות שהם מנסים לגדל בגינה. התכנון והפיתוח שנעשה לצורך בניית הבתים בודאי לא התחשב בתושבים הקיימים, צמחיה ובעלי חיים. בין בעלי החיים אשר אנו דוחקים נמצאים גם שפני הסלע, סלמנדרות, דרבנים, תנים ושועלים, נחשים (טפו, טפו) ואחרים. כאשר אלו ייעלמו ייעלם גם הירוק שחיפשנו ומצאנו פה.
איננו בוחרים את שכנינו בני האדם, לכן אנו לומדים לחיות לצידם. כדי לשמור על הטבע אנו צריכים ללמוד לחיות לצד חיות הבר. ההיסטוריה מלאה דוגמאות של כיבוש התנחלות השמדה ושחזור, ראו את מקרה הבופלו בצפון אמריקה והדובים בצפון יוון. צריך לאמץ ראיה כוללת (בודאי בעזרת בעלי מקצוע) אשר תדלג על שלבי הביניים ותשמור על חיות הבר כולל האיזונים הטבעיים אשר היו קיימים עד שאנו הגענו.
יש מספר דרכים שמאפשרות לשמור על האיזונים האלו ואני מצפה מהמועצה שתוביל אותן. למשל, ניתן לבדוק מה השכנים, שפני הסלע, לא אוהבים לאכול כדי שגינות הירק שלהם יכללו רק סוגי ירקות וצמחי תבלינים אשר לא אהובים עליהם. דוגמה נוספת היא פיתוח מסדרונות אקולוגים אשר יאפשרו תנועה של חיות בר. בנוסף, אם יעבירו שיעורים בבית הספר על חיות הבר באזורנו, הילדים יוכלו ללמד אותנו איך לחיות איתם.
שני מאמרים שהתפרסמו באינטרנט מדגימים את מה שעלול לקרות אם לא נשמור על האיזון. במאמר הראשון מסופר על אוכלוסיית הדרבנים בישראל אשר בנוסף לבנייה האורבנית הצפופה, שנוגסת במרחב המחייה של הדורבנים במרכז הארץ, ציידים גרמו לדלדול משמעותי שלה בשנים האחרונות, עד כדי כך שבאזורים מסוימים הם נעלמו, ובאחרים הם בסכנת הכחדה. במאמר השני מסופר שבשנת 1894 באי סטפן שבניו זילנד, 'גילה' החתול של שומר המגדלור מין חדש של ציפור שיר שלא היה ידוע עד אז. בכל יום הוא היה חוזר משיטוטיו באי לביתו במגדלור ומניח לפני בעליו 'מתנה' קטנה: ציפור שצד. 'הגידרון מהאי סטפן' היא ציפור שיר לילית, קטנה, הניזונה מחסרי חוליות. זוהי ציפור השיר היחידה החסרה יכולת תעופה. תוך שנה מאז התגלה המין הוא נכחד לחלוטין בידי אותו חתול אחד ויחיד, חתול בית רגיל, ששמו היה טיבליס.
רבותי - אל תהיו טיבליס.
בברכה, טוביה ארז