א-לה כפר 169 | לידיה

טור אישי - לידיה גרינפלד

חזרה לורדה ומדורים

זוהי הכרזת מלחמה

העתירה שהגישו 20 מתושבי הכפר נגד ביטול הקמת המקווה ובית הכנסת, איננה עניין של מה בכך. זהו ניסיון של הדתיים לרמוס הליך דמוקרטי וכן את זכותם של החילונים להיות חופשיים מדת ביישוב שהקימו

בתאריך ה-28 ביוני התקבלה במועצה המקומית עתירה נגד סיון יחיאלי והמועצה המקומית כפר ורדים, חתומה על-ידי 20 תושבי הכפר: אביטל ניסים, איאש מיכאל, אוליבר שילה קטי, אמזלג אורייט ושמעון, בן זקן ז'ק, בן חיים סימה ויואב, בן עמי אמנון, גרייסון זקרי, הייל שרה ואנדרו אריק (אברהם), הרץ טיבי, חוטר ישי הלל, חזיזה ויקטור, כהן דוד, ממן שלמה, סלע יהודית וינון, ושחף פרי.
העתירה הוגשה בידי עו"ד אבי וינרוט, ממשרדו של יעקב וינרוט, אחד מעורכי הדין הידועים בישראל. נושא העתירה: ביטול שלא כדין של הקמת מקווה ובית כנסת בכפר ורדים.
עתירה זו היא הכרזת מלחמה של התושבים הדתיים בכפר ורדים על תושביו החילונים.
הלב נכמר פעמיים: על התהליך הדמוקרטי שנרמס בלחץ הדתיים קיצוניים והוא עכשיו נושא להליך משפטי, ועל זכותם הלא מוכרת של החילונים להיות חופשיים מדת ביישוב שהקימו. בעוד הרוב החילוני והדמוקרטי חסר בית תרבות, חסר מתנ"ס ואין לו אולם כלשהו להתכנסות של יותר מ-100 איש, למיעוט האורתודוכסי יש בית כנסת מפואר ששטחו 400 מ"ר. למרות זאת, נבחרי הציבור במועצה הקודמת, הצביעו בעד בית כנסת אורתודוכסי נוסף בשטח של 400 מ"ר, ומקווה טהרה שעלות אחזקתו נופלת על הציבור ומגיעה לסכום של כרבע מיליון שקלים בשנה!
ומי ידאג לחילונים? אפילו בכפר חילוני אינם יכולים לגור משום שאינו מוכר על ידי המדינה. יישוב דתי דווקא כן מוכר. האין זו אפליה זועקת? מה, אנחנו לא בני אדם חופשיים? לא כואב לנו כאשר מתעלמים מן הצרכים שלנו? האם לא נחוש בעוול כשמכריחים אותנו להקים מבנים לדתיים ואילו לנו אין מבני ציבור?
ממי יכולים החילונים לדרוש מבנים שישמשו את צרכיהם התרבותיים? בדוח מבקר המדינה, שפורסם בחודש מאי, מצויין בפירוש שמינהל מקרקעי ישראל לא מילא את חובתו לתושבים בכפר ורדים ולא דאג שיבנו להם מבנים ציבוריים לצורכיהם. גם אם יתבעו התושבים את המינהל, תביעה שתעלה בכסף רב, לא בטוח שיקבלו את המגיע להם. ואם יקבלו את המגיע להם, לא בטוח שהמבנים יתממשו עבור האבות או האימהות של היום, אולי עבור הנכדים. אם להיות ריאלי, אולי הנינים יזכו לקבל מהמינהל ומהמדינה את מה שהגיע לאבותיהם.
לאורתודוכסים אין בעיות כאלה. הם דורשים ומקבלים כמעט מייד, שהרי אסור להתמהמה כאשר מדובר בצורכי דת. עד ירושלים הגיעו עם תלונותיהם. והלחצים על המועצה מצד משרדים ומפלגות דתיות לא נפסקים לרגע. אין שקט ואין שלווה לאזרחים החילונים, הם צריכים להתגונן כל הזמן כדי לשמור על אורח חייהם. או שהחרדים מנסים להקים בכפר רשת חינוך חרדית, או שהדתיים לוחצים להיטהר דווקא בתחומי הכפר ויהי מה. עד כדי כך צורכי הטיהור דחופים, שמתעלמים מהמשטרה ומהחלטת הוועדה לתיכנון ובנייה ויוצקים (לפני כשבועיים, בארבע לפנות בוקר) רצפה למקווה פרטי במתחם מרכז הספורט. אין צורך באישורים, אין צורך בהסכמה, הדתיים יגברו על הכול, גם על הוועדה לתיכנון וגם על הדמוקרטיה. זה גורלם של חילונים במדינת ישראל, מדינה שבה הדת היא בלתי נמנעת, כמו מס הכנסה, וכל מיעוט יהודי (בתנאי שהוא אורתודוכסי) יכול לדרוש מהמשרד הנשלט בידי העסקנים הדתיים, וגם לקבל נתח מתקציביהם השמנים.
מי שהעלה במועצה הקודמת הצעה לבנות מקווה בכפר ורדים היה טיבי הרץ, חבר סיעת תומ"ר. סיעת תומ"ר חשפה את פרצופה, כאשר טיבי הרץ וגם ויקטור חזיזה הצטרפו לעתירה נגד ראש המועצה ומליאת המועצה. ויקטור חזיזה הוא חבר מועצה, ובהצטרפותו לעתירה הוא יוצא נגד החלטת הרוב במליאה שהוא חבר בה.
כאשר המועצה הנוכחית החליטה לבטל את החלטתה של המועצה הקודמת, היא התכוונה לעשות זאת בהתאם לכללים המקובלים (דרך אגב, באותה ישיבה אושר השטח להקמת בית כנסת לקהילה הקונסרבטיבית בכפר). עכשיו המועצה, ואיתה כל בוחריה, נתבעים לדין בידי האורתודוכסים. אין ספק, הדתיים בכפר שברו את הכלים ובגללם המועצה הענייה שלנו תיאלץ לבזבז כספים רבים ואפילו רבים מאוד כדי להוציא את צדקתה לאור. מניין יבוא הכסף? מכיסנו, כמובן. וכיוון שאנחנו הרוב, רוב הכסף יבוא מכיסנו, כרגיל.
אבל כידוע, כסף זה לא הכול בחיים. המחיר החברתי שהדתיים בכפר ורדים ישלמו על התעקשותם לקבל עוד בית כנסת ומקווה, על התעלמותם מצורכיהם של החילונים, ועל הגשת עתירה נגד המועצה שנבחרה באופן דמוקרטי ופעלה באופן דמוקרטי, עשוי להיות מחיר כבד. מי שהגיש את העתירה הוא מיעוט שבמיעוט, בוודאי, אבל כל הקהל הקדוש, שגם הוא מיעוט בכפר, ייתן את הדין.

בתמונה: האורותודוכסים דורשים ומקבלים כמעט מייד. צילום אילוסטרציה - פוטוליה