א-לה כפר גיליון אוגוסט 170 | רובי

הילד נזרק, האם פוטרה

חזרה לחדשות

תינוק בן שנה וחצי הורחק מ"פעוטוני החורש" בשל רגישות מסוכנת לחלב. אמו, שעבדה בפעוטונים כסייעת, פוטרה באותו מעמד. האם: הסכנה אמנם גבוהה, אבל עם קצת רצון ניתן להתמודד. המועצה: לא מוכנים לקחת אחריות
עידוא דגן
בשביל יהונתן בר, בן שנה וחצי מעין יעקב, החופש הגדול התחיל כבר לפני שלושה חודשים. את רוב חודשי השנה הוא העביר ב"פעוטוני החורש" בכפר, אך לאחר שני מקרים בהם הובהל למיון באמבולנס בעקבות חשיפה למוצרי חלב, החליטו בפעוטון לשלוח אותו לביתו. בנוסף החליטו בהנהלת הפעוטונים לפטר את אימו, רובי בר, שעבדה בקומפלקס הגנים אצל הבוגרים כסייעת, ומחתה בפני ההנהלה בתגובה על האשפוז השני של בנה. האם אומרת כי בכוונתה לפתוח בהליכים משפטיים נגד המועצה.
במועצה, המפעילה את הפעוטונים, טוענים בתגובה כי אין באפשרותה לקחת אחריות לבריאותו של יהונתן בשל רגישותו המיוחדת.

ניצל בנס. פעמיים
רובי בר החלה לעבוד בפעוטוני החורש לפני כשלוש שנים. בספטמבר 2008, תחילת שנת הלימודים הנוכחית, חזרה לעבודתה לאחר חופשת הלידה עם בנה יהונתן. היא ביקשה לרשום אותו לגן וציינה בפני הגננות את הרגישות המיוחדת שלו לחלב ומוצריו (רגישות ללקטוז). מדובר ברגישות גבוהה במיוחד, כשאפילו מגע עם מוצרי חלב יכולה להוביל למוות. יהונתן התקבל לפעוטון, ונכלל בכיתת התינוקייה, כשאימו עובדת בכיתה של הגדולים יותר.
בסביבות מאי 2009 התרחש האירוע הראשון. נקנתה גלידה חלבית לילדי הגן, ויהונתן כנראה טעם ממנה. בצהרים, כשחזר לביתו, הבחינה האם כי מצבו מתדרדר והוא הובהל באמבולנס לבית החולים בנהריה. חייו ניצלו "ברגע האחרון", כדברי הרופאים. רובי התקשרה כועסת אל הגן כדי לברר מה היו נסיבות המקרה, ולטענתה, במקום לבדוק מה קרה נכנס צוות הגן למגננה. לדבריה, רק אחרי שהתנצלה בפני הצוות וההנהלה על דברים שאמרה, הם ניאותו לקלוט את יהונתן בחזרה. "בלעתי את ההשפלה כדי להחזיר את הילד למסגרת", היא מסבירה.
בחודש יוני האחרון אירע מקרה נוסף. באותו יום, מספרת רובי, חסרה מטפלת בגן. שוב אמבולנס, שוב טיפול חירום ושוב יהונתן ניצל בנס.

הדברים של הילד בשקית
גם הפעם זעמה האם על הצוות, וטענה לחוסר תשומת לב והתעלמות מהרגישות של בנה. היא נקראה לשיחה אצל מנהלת פעוטוני החורש, ושם חיכתה לה שקית עם הדברים של יהונתן ומכתב פיטורים.
רובי: "לאחר המקרה השני התרגזתי והתפרצתי. התנהגתי כמו לביאה המגנה על ילדיה, ובעת הכעס הוצאתי את הילד מהגן, אבל לא הכרזתי רשמית שאני מוציאה אותו. הכי כאב לי זה להגיע לשיחה עם המנהלת ולראות את הדברים של הילד ארוזים בשקית כאילו, שאלוהים ישמור, הילד שלי הלך לעולמו. המנהלת אומרת לי פשוט 'תעופי מכאן'. מה היה כל כך דחוף להיפטר ממנו חודש לפני החופש? אני גם לא מבינה על מה ולמה פיטרו אותי. הם לא עשו את ההפרדה. בתור אמא של יהונתן כעסתי ודיברתי בטונים גבוהים. אבל בתור עובדת, לא היו שום טענות נגדי".
- איך את מתמודדת עם חופשת הקיץ ללא פתרון לילד?
"בימים הראשונים הוא בכה המון ועד עכשיו הוא לא מבין איפה החברים ולמה לא הולכים לגן יותר. נשארתי בלי גן לשנה הזו, ובלי גן לשנה הבאה כי הכל מלא. עכשיו אני כאן עם הילד בבית ובלי פרנסה. הכי כואב לי על הילד שלי. איפה הלב שלהם? בסך הכל אלרגיה לחלב. הסכנה אמנם גבוהה, אבל ההתמודדות לא מסובכת מידי. היא רק דורשת קצת תשומת לב והקפדה".
- אבל את בעצמך מודה שיש סכנת מוות.
"כשקיבלו את יהונתן לגן כל הצוות היה מודע למצב. זה הכל שאלה של יחס ורצון. במקרה הראשון, למשל, לא יכלו להזמין גלידה פרווה?. לפני כשנתיים, בפעוטוני החורש, טיפלתי בילד עם בעיה דומה תחת מנהלת אחרת. היא דאגה שיהיה אוכל מיוחד לילד הזה, והיו נהלים כמו שצריך. בארוחת בוקר, למשל, דאגנו שהוא יקום אחרון, ולפני כן ניגבנו את כל הילדים ואפילו החלפנו להם חולצות אם היה כתם של גבינה. המנהלת הנוכחית לא יודעת להתמודד עם המשימה. יהונתן איננו חריג וזכאי להצטרף לכל גן, אפילו גן פרטי".
רובי בר פנתה לעו"ד דוד שרים שפתח בהליכים משפטיים בפרשה, גם בנושא הפיטורים וגם היחס ליהונתן. עו"ד שרים: "זו בסך הכל אלרגיה, והניסיון להלביש על הילד התמים הזה הגדרות של 'קשה לטיפול' הוא מאוס ומקומם".

המועצה: עניין של חיים ומוות
ממועצת כפר ורדים נמסר בתגובה: "קיבלנו את הילד מתוך רצון טוב כלפי העובדת. לאחר שני אירועים על רקע רפואי, החליטה האם להוציא את הילד מהפעוטונים. לאחר יומיים חזרה בה ופנתה להחזיר את הילד לפעוטונים. לאור הניסיון והכרת הצרכים המיוחדים הרפואיים של הילד, ומתוך הכרה שהמענה המקצועי דורש סיוע צמוד והשגחה אישית לילד, שירות אשר אינו נמצא בפעוטוני החורש, החלטנו להיענות בשלילה לבקשת ההרשמה החוזרת.
"המועצה חרטה על דגלה לתת מענה לכל אוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים מהאזור. במקרה הנ"ל מדובר על אוכלוסיה בגילאים של עד שלוש שנים, כשהמענה הינו פרטי בפיקוח התמ"ת. אין משאבים מיוחדים שמוקצים לטובת טיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והמדינה מטילה את האחריות על ההורים".
שאלנו את מנהל מחלקת החינוך במועצה, עידו חגאי, האם לא ניתן היה לחכות עם ההרחקה עוד חודש, עד תום שנת הלימודים. חגאי: "המצב הרפואי לא קשור לתחילת השנה או סוף שנה. בפעוטון ישנם 12 תינוקות עם 3 אנשי צוות. אנחנו לא יכולים לקחת אחריות על מקרה קיצוני כזה, זה עניין של חיים ומוות".
- ומדוע להוסיף על כך פיטורים?
"ערכנו לה שימוע, ומבחינה מקצועית החלטנו שכדאי שתסיים את עבודתה, בלי קשר לנושא הילד".

בתמונה:
רובי בר עם בנה יהונתן. "הילד שלי לא חריג וזכאי להצטרף לכל גן"