א-לה כפר גיליון ספטמבר 171 | פתח דבר

פתח דבר

 חזרה לורדה ומדורים

 

סוף הקיץ תחילת הסתיו, הימים מתקצרים והלילות מתארכים. חגי תשרי לפנינו ואנו בסופו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. עת זו היא עת מיוחדת במינה בעלת משמעות גדולה לעמנו. החל בראש חודש אלול וכלה ב"שמיני עצרת" (היום הנועל את חג הסוכות) נוהגים אנו לסיים את תפילת "שחרית" ואת תפילות "מנחה" או "ערבית" בפרק כ"ז בתהילים, שתוכנו משקף את משאלות הלב של תקופת "הימים הנוראים" ומועדי תשרי: "לדויד ה' אורי" - הכוונה לראש השנה, בו מקווים אנו כי יאיר ה' פניו אלינו; "וישעי" - זהו יום הכיפורים, ובו תולים אנו ציפייה לישועת ה'; המשך הפסוק מדבר בעד עצמו: "ממי ארא? - ה' מעוז חיי, ממי אפחד? ... כי יצפנני בסכה, ביום רעה יסתירני בסתר אהלו, בצור ירוממני". כאן, כמובן, נרמזים הדברים לחג הסוכות.
מנהג בישראל הוא לתקוע תקיעה אחת בשופר, עם סיומה של תפילת "שחרית", בכל אחד מיומות החול של חודש אלול. רק ביום האחרון של החודש, כ"ט באלול, שהוא ערב ראש השנה, אין תוקעים בשופר - כדי להבדיל וליצור חיץ בין תקיעות חודש אלול, שהנן תקיעות רשות, לבין תקיעות ראש השנה, שהן תקיעות חובה ומצוות "עשה" מפורשת מן התורה.
תקיעות השופר בחודש אלול נועדו לעורר את הלבבות מן הקיפאון, האדישות, האטימות והציניות של כל ימות השנה, ולזעזע את העם לקראת "הימים הנוראים". כמאמר הנביא עמוס: "אם יתקע שופר בעיר - ועם לא יחרדו?".
אסיים בשירו של דודו ברק "בראש השנה" ובתפילה לשחרורו הקרוב של גלעד שליט בריא ושלם.

בראש השנה / דודו ברק

בראש השנה,
בראש השנה,
יאיר לי כוכב משמים.
פרחי הגינה,
בראש השנה,
עם ערב ישתחו אפיים

ראש השנה,
הוא שמחה ורינה,
הוא האור בפינה
ויונה לבנה.

בראש השנה,
בראש השנה,
אשמור לך ברכה למזכרת.
ציפור רננה,
בראש השנה,
תקשור לך שירים לעטרת.

ראש השנה...

בראש השנה,
בראש השנה,
אשלח תפילתי עם הרוח.
וגם מתנה,
בראש השנה,
אתן לך עם דבש ותפוח.

ראש השנה...

קריאה נעימה
שנה טובה
שנת בריאות, ביטחון, שלום ויצירה

ניר שילה