א-לה כפר גיליון ספטמבר 171 | המאבק על המקווה

המאבק על המקווה

חזרה לחדשות


20 העותרים יחכו לפחות שישה חודשים


בית המשפט החזיר למעשה למועצה את ההחלטה בנושא המקווה. ההחלטה ניתנה לאחר ששני הצדדים הגיעו להסכמה כי במהלך ששת החודשים "תגבש המועצה קריטריונים להקצאת קרקע למבני ציבור, ותתחשב בכלל צרכי היישוב לרבות צרכי הדת ובכללם הקמת המקווה"

אייל כץ

20 העותרים נגד המועצה בדרישה להקמת מקווה לא קיבלו השבוע את מבוקשם. לאחר דיון סוער וטעון, שכנע השופט רון סוקול את העותרים להגיע להסכמה עם המועצה, על פיה יידחה הדיון בשישה חודשים לפחות. במהלך הזמן הזה אמורה המועצה לגבש קריטריונים להקצאות קרקע למבני ציבור, במסגרתם יילקחו בחשבון גם צרכי הדת. לאחר גיבוש הקריטריונים יוכלו העותרים לשקול את צעדיהם.
במהלך הדיון ביקש נציג העותרים, עו"ד ד"ר אבי ויינרוט, פסיקה עקרונית, ותקף בחריפות את ראש המועצה. נציג המועצה, עו"ד חיים פיצ'ון, טען בכל מהלך הדיון כי על המועצה לקבוע קריטריונים לחלוקת המשאבים הציבוריים.

העתירה

הרקע לעתירה הוא פרויקט מקווה טהרה ובית כנסת, פרויקט שאושר על ידי המועצה המקומית בקדנציה הקודמת, ובוטל על ידי המועצה הנוכחית. על פי החלטת המועצה בקדנציה הקודמת, עתיד היה לקום על שטח ציבורי בשלב ב' בית כנסת ומקווה, כשהמימון מגיע משני מקורות: תקציב להקמת המקווה ממשרד הדתות, ובית הכנסת במימון תורם, אמנון בן עמי, הנמנה על העותרים. בשלהי 2008, קצת לפני תום הקדנציה הקודמת, הוציאה המועצה המקומית מכרז לביצוע הפרויקט, ולאחר ביקורת ציבורית ועתירה משפטית בבקשה לבטל את המיכרז, הושגה פשרה במסגרתה הוסכם כי מעטפות המכרז ייפתחו רק לאחר שהמועצה החדשה (הנוכחית) תיכנס לתפקידה. אלא שלאחר הבחירות, באחת מישיבותיה הראשונות, החליטה המועצה החדשה לבטל את התב"ר למקווה, ולמעשה ביטלה את הפרויקט.
העתירה הוגשה לפני כחודשיים. העותרים טענו כי אי הקמת מקווה ביישוב פוגעת קשות בחופש הדת והפולחן של ציבור רחב. בנוסף טענו כי המכרז בוטל בצורה לא תקינה מבחינה מינהלית, ובאופן כללי טענו כי ראש המועצה פעל מתוך שיקולים זרים בניסיון לדחוק את רגלי התושבים המסורתיים בכפר, וכי עוד במערכת הבחירות וגם לאחר בחירתו הצהיר כי הוא מתנגד להקמת מקווה בכפר ורדים.

התשובה

לפני כשבועיים הוגשה תשובת המועצה לעתירה. בתשובה נטען כי לא מדובר בעתירה על חופש הפולחן, אלא "ניסיון לכפות רצנו של מיעוט קטן, כ-50 משפחות, על קהילה של כ-1,550 משפחות, באופן כזה שכל סדרי העדיפויות של הקהילה יוכפפו לרצונו של זה".
עוד נטען בתשובה: "העותרים מסתירים את העובדה שהם פועלים מתוך אג'נדה שכוונתה האמיתית אינה תיקון עוול מינהלי כלשהו, אלא תכנית פעולה סדורה שמטרתה שינוי אופיו וצביונו החילוני של היישוב והפיכתו למוקד של חב"ד חרדי". מעבר לטיעון המשפטי, זוהי הפעם הראשונה שהמועצה מביעה עמדה רשמית, על פיה אכן קיים ניסיון למה שמכונה כאן "השתלטות חרדית".
עוד נטען, כי המועצה ביטלה את התב"ר ברשות, על פי החוק ובהתאם לכללי המינהל התקינים.
התשובה תוקפת את התנהלות העותרים, שפנו למועצה בכתב ותוך ימים ספורים כבר פנו בעתירה לבית המשפט, מבלי שיהיה זמן למועצה להגיב על המכתב.

הדיון

ביום שלישי האחרון, כאמור, התייצבו הצדדים בבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. נציג העותרים, עו"ד ויינרוט, דיבר בחריפות: "יש חוסר אמון מוחלט באפשרות להגיע להסכמה", טען. "אנחנו מיעוט. אם נצטרך לקבל את הרצון הטוב של מישהו שחושש חששות שווא, יש אלף דרכים לסכל".
נציג המועצה, עו"ד חיים פיצ'ון, טען בתגובה: "אנחנו באים בידיים פתוחות. המועצה יושבת ובודקת את האפשרויות להקים מקווה. אנחנו צריכים לקבוע קריטריונים לחלוקת המשאבים הציבוריים השונים, ונדרש זמן לקבוע את הקריטריונים. אנחנו מוכנים להתחייב שבמסגרת של חצי שנה ייקבעו הקריטריונים להקצאת קרקעות, לרבות לצרכי דת, עם אפשרות להאריך לחצי שנה נוספת".
עו"ד ויינרוט, בשלב זה, לא קיבל את הרעיון: "זה לא צורך, זו זכות יסוד. יש הבדל בין מתנ"ס למקווה. בלי מתנ"ס אפשר להתקיים מצוין, בלי מקווה יש לבן אדם דתי קושי קיומי".
מיד אחר כך ביקש מבית המשפט לפסוק: "רצינו בהקשר הזה פסק דין עקרוני. יש לנו אמירות מאוד ספציפיות. אנחנו רוצים ללכת עם הדבר הזה עד הסוף. לא יכול להיות שיהיה מתנ"ס במקום מקווה".
בשלב מסוים בדיון, התנהל באולם בית המשפט דיון בלתי פורמלי, שלא לפרוטוקול. במהלך הדיון הסכימו הצדדים לדחות את ההכרעה בשישה חודשים לפחות, ולהגיע למספר הסכמות.

ההסכמות

עיקרי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים:
1. הדיון יידחה בשישה חודשים לפחות.
2. המועצה תגבש קריטריונים להקצאת קרקעות למבני ציבור ולתמיכות תקציביות לצרכי ציבור. הקריטריונים יתייחסו לכלל צרכי היישוב, לרבות צרכי הדת ובהם הקמת מקווה.
3. במסגרת הקריטריונים שיגובשו תביא המועצה בחשבון את רצון הציבור, ואת כלל צרכי הציבור, וכן תתחשב בזכויות החוקתיות של הציבור. כמו כן תביא המועצה בחשבון את הנטל על הקופה הציבורית מחד ואת האפשרות לקבלת מימון ציבורי או אחר להקמת מבני הציבור, לרבות מימון ציבורי שכבר אושר.
4. לאחר גיבוש הקריטריונים על ידי המועצה, יועבר עותק לבא כוח העותרים אשר ישקלו את המשך צעדיהם מתוך תקווה שניתן יהיה על פי הקריטריונים להגיע להבנות לגבי צרכי העותרים.
5. אין בהסכמות הללו כדי לפגוע באילו מטענות הצדדים.
השופט סוקול נתן להסכמות תוקף של פסק דין והוסיף: "בית המשפט פונה לצדדים לפעול בהבנה על מנת שניתן יהיה לגבש קריטריונים שיענו לצרכי כלל התושבים לרבות העותרים, על מנת שלא לרבות מחלוקות ביישוב, אלא למצוא פתרונות בדרכי שלום".

סיון: זה לא ניצחון

ראש המועצה סיון יחיאלי, יכול אולי להיות מרוצה ממה שקרה בבית המשפט, אך הוא מסתפק בתגובה ממלכתית: "מבחינתי, כשאני מגיע למצב בו עליי לדבר עם תושבים דרך בית משפט, זה לא מצב טוב. אני לא יכול לראות בהסכמות ניצחון, אבל אני מרוצה שנפתחה הדרך לדיאלוג, ובמקביל שהמועצה תוכל לגבש מדיניות בנושא כל כך חשוב בפרק זמן סביר".

 

 הערה / אייל כץ  
 מי ינהל את חיינו

למרות האיפוק בתגובה של סיון, ברור שלפחות בינתיים הוא זה שהשיג את מבוקשו. העותרים, מנגד, לא זכו בשום הישג משמעותי, למעט הזכות להמשיך או לחדש את ההליך המשפטי אם מבוקשם לא יינתן להם. בית המשפט, מבחינתו, יידרש לעניין העקרוני רק בעוד שישה חודשים, אם בכלל, וספק רב אם השופט אכן מעוניין בכך.
מבחינה ציבורית המשמעות היא שהוויכוח בנושא המקווה יימשך. מצד אחד יטענו מתנגדיו כי יש צרכים בוערים יותר מבחינת מבני ציבור, ואילו תומכי המקווה יטענו כי מדובר בצורך בסיסי ביותר של ציבור הדתיים, וממילא המימון לפרויקט קיים.
השאלה היא מי יכריע בסוגיה: הריבון שנבחר באופן דמוקרטי, כלומר המועצה; או בית המשפט. לפחות בנושא הזה, עדיף לכולנו שלא בית המשפט ינהל לנו את החיים. על שני הצדדים מוטלת עכשיו אחריות ציבורית לנהל את הדיאלוג מבלי להשאיר אדמה חרוכה. במילים אחרות: שני הצדדים צריכים להתנהג בצורה כזו, שניתן יהיה לחיות כאן ביחד גם אחרי שתתקבל הכרעה, תהיה אשר תהיה. זו משימה מאוד קשה, ואני לגמרי לא בטוח ששני הצדדים מסוגלים לה.

 

חרדים בכפר, יום שישי ברחוב ארבל. המועצה טענה בבית משפט: העותרים פועלים במטרה להפוך את היישוב למוקד של חב"ד חרדי"
צילום: אבי הירשפילד

השופט רון סוקול