א-לה כפר גיליון ספטמבר 171 | לידיה גרינפלד

טור אישי - לידיה גרינפלד

חזרה לורדה ומדורים

והביוב ממשיך לזרום

4,000 קוב של מי ביוב דולפים מידי שבוע ומזהמים את הקרקע ואת מקורות המים. זה נמשך כבר שנתיים, וזה יימשך לפחות עוד חצי שנה. האם נמצא סוף סוף בעל בית שייקח אחריות?

מתישהו בסוף שנת 2007 התגלתה דליפת ביוב חמורה של כ-4,000 מטרים מעוקבים לשבוע, 16,000 מ"ק לחודש, מקו הביוב המנקז את השפכים של כפר ורדים ויישובים נוספים (מעלות, מעונה, חוסן) למאגר געתון. הדליפה היא בתחומי כפר ורדים (בין תרשיחא לרחוב חצב) וחודרת בזרימה תחתית למאגרי מים תת קרקעיים.
התיקון היה צריך להתבצע מיידית על ידי תאגיד המים והביוב, שהיה אמור לקום בסוף שנת 2008. בדצמבר 2008 מונה רון מוסקוביץ למנכ"ל התאגיד, אבל התאגיד לא היה פעיל מסיבות ביורוקרטיות שונות.
נראה שהנוגעים בדבר לא חשו שום תחושת דחיפות לנוכח הדליפה. לא ראש המועצה המקומית כפר ורדים ולא ראש עיריית מעלות, הגדולה בחברות התאגיד, לא עשו מאמץ לצמצם את הסחבת בהקמת התאגיד ולפעול בנחרצות כדי להפסיק את הדליפה. נראה שלאף אחד לא היה איכפת שמקורות מים תת קרקעיים, מים טובים, מים חיים, שמהם שותים האזרחים בגליל המערבי, מזדהמים והולכים.
בתקופת הביניים, בין תחולת חוק התאגיד מינואר 2008 ועד שכל ישוב ויישוב הצטרף לתאגיד, היה כל ישוב אמור לממן את התיקון מתקציבו או לבקש הלוואה ממשרד התשתיות. ברוב הרשויות תיקון התשתיות לא קיבל עדיפות ולכן התשתיות הוזנחו, כנראה מתוך מחשבה כי ממילא עוד מעט יהיה תאגיד והוא יטפל בבעיות התשתית.
בדצמבר 2008, כשנה מיום גילוי הדליפה, הוציא המשרד להגנת הסביבה "צו לתיקון המעוות" לתאגיד וליישובים המשתמשים. משמעות הצו: במידה שלא יחלו מיידית בתיקון, המשרד יעשה זאת ויחייב אותם בסכום כפול מעלותו. זה היה רק איום סרק. המשרד להגנת הסביבה לא ביצע את התיקון משום שהוא ניזון מתקציבים המגיעים לרשויות ממשרד הפנים. הדליפה נמשכה.
ועדת איכות הסביבה בכפר ורדים, בישיבתה הראשונה מינואר 2009, נדרשה לדליפת הביוב, אבל כיוון שכל הזמן עמדה על הפרק ההבטחה שתאגיד המים והביוב יקום ויטפל בבעיה, לא קם קול צעקה. גם בישיבתה באפריל התייחסה הוועדה לדליפה המתמשכת. יעקב זיו דיווח אז שמונה מנהל הקמה המשמש גם כמנכ"ל זמני של התאגיד ושהובטח תקציב לביצוע התיקון. בפועל לא היה תקציב וכל התהליך המשיך להיות תקוע בגלל ביורוקרטיה.
לפני זמן לא רב שלחה עמותת אל"ס (אזרחים למען הסביבה) מכתב בעניין הדליפה מקו הביוב. התשובה של משרד התשתיות הייתה, שבחודש יולי 2009 ניתן אישור ליציאה למכרז לביצוע התיקון.
זיהום מקורות מים תת קרקעיים על ידי ביוב עירוני ושפכים תעשייתיים הוא בלתי הפיך. בגליל המערבי בלבד חוסלו, או עומדים בסכנת חיסול, כ-50 מיליון מ"ק של מי שתייה. כדי להציל את מקורות המים היה צריך להשקיע פחות מ-50 מיליון שקלים (עלות הקמה של מתקן התפלה בתפוקה דומה הוא כ-500 מיליון). באזור הגליל מדובר בביוב מיישובים כמו חורפיש, בית ג'אן, שפכים תעשייתיים מתעשיות תפן, ותעשיות רבות אחרות באזור ומחנות צה"ל, שרובם אינם מחוברים לביוב מוסדר ומשחררים ביוב ושמנים למקורות המים. כך קרה עם מעין הגעתון ליד קיבוץ געתון, ששנים חדרו לתוכו מי ביוב וכל היישובים בסביבה ידעו זאת. כשנשאלו אנשי מקורות מדוע לא עשו כלום, אמרו שזה לא בסמכותם.
בעיני כמה חובבי קונספירציה, מצב מקורות המים בגליל המערבי עשוי להיראות כקשר הון-שלטון, שכוונתו להזניח את מקורות המים כדי לאפשר לבעלי הון להקים מתקן התפלה בעלות של מיליארדים. לחילופין, כדי לעודד את החברות למכירת מים מינרליים. אין הוכחות, זה נשמע מטורף, אך המציאות עולה לפעמים על כל דמיון.
כאמור, בגלל בעיות ביורוקרטיות, התעכבה הקמתו של תאגיד המים והביוב "מעיינות זיו". אבל נראה שבחודש אוגוסט 2009 התאגיד אכן יצא לדרך. לדברי מהנדס התאגיד, גל מעיין, אחת הבעיות הראשונות בהן מטפל התאגיד הוא דליפת הביוב. מדובר בתיקון הקו המאסף מכפר ורדים עד עמק הפטריות. הוא הסביר לי שהקו המאסף מגיע עד עין יעקב וגם בו דרושים תיקונים כדי להביאו לתיפקוד אופטימלי. זהו פרוייקט מורכב והוא דורש חפירה במקביל בכמה מקומות לאורך הקו. דליפת הביוב תיפסק רק עם השלמת העבודות.
לדבריו, הפרוייקט מאושר וכבר קיבל את התקציבים הדרושים. המכרז לעבודות התיקון כבר פורסם. בתאריך 9 בספטמבר אמור היה להתקיים סיור קבלנים. ב-30 בספטמבר תהיה הגשת המכרז. בתחילת אוקטובר תהיה פתיחת המעטפות ובחירת הקבלן. הפרוייקט, כאמור, אמור להסתיים בתוך 5 עד 6 חודשים, כלומר גם אם הכל יתבצע על פי התוכניות, עוד כ-80,000 מ"ק של מי ביוב יזהמו את הקרקע.
כפר ורדים חרט על דגלו את נושא איכות הסביבה, ועל כן הוא חייב להתריע ללא הרף על כל עיכוב בתיקון קו הביוב הדולף. אבל מה עם הזיהום שנמשך יותר משנתיים, וכנראה יימשך עד סיום העבודות? מי אחראי ומי ייתן את הדין על הנזקים הבלתי הפיכים? מספר הגופים העוסקים בתיקצוב, באישור, בביצוע ובפיקוח הוא גדול. התוצאה היא שאין בעל בית, אין משרד מסויים שאפשר להפנות אליו אצבע מאשימה. האם חברת מקורות לא עמדה על משמרתה? האם זה משרד התשתיות? האם זהו המשרד להגנת הסביבה? האם הרשויות המקומיות או תאגיד המים אחראים? האם האזרחים אשמים? בכל הגופים האלה יש פקידים, אבל אין אף מנהיג. איש אינו יוצא מגדרו כדי להתריע ולהפגין. ממשיכים להעביר מכתבים וניירות ממשרד למשרד ומחכים בסבלנות שהצנרת הביורוקרטית תפלוט את הפתרון. בינתיים, הביוב ממשיך לזרום ולזהם, ללא קשר לביורוקרטיה, למכרזים, ללחצים ולהתנצלויות.

בתמונה:

חלק מקו הביוב. הדליפה אינה נראית, אך הנזק הוא בלתי הפיך