א-לה כפר גליון אוקטובר 172 | טור אישי - לידיה גרינפלד

טור אישי - לידיה גרינפלד

חזרה לורדה ומדורים

חוויה אקזוטית

בליבה של כל עיר מלכות נמצאת ה'מדינה', העיר העתיקה. כוורת הומה של בתי מגורים מגובבים זה על גבי זה בצפיפות מדהימה, חנויות קטנות, כוכים ובתי מלאכה שמהווים יחד שוק ססגוני ואינסופי. רשמים מטיול במרוקו

אחרי ראש השנה נסעתי למרוקו בטיול מאורגן וכך הצלחתי גם לדלג על החגים וגם לבקר במדינה אקזוטית, שהחוויה שהותירה בי היא של ארץ קרובה ורחוקה כאחת, ארץ מוכרת אך גם ארץ חידתית. שמות הערים שבהן ביקרנו: קזבלנקה, רבאט, מקנס, פס, ורזאזאת, מראקש, הרי האטלס, אסווירה, הלהיבו את דמיוני עוד כשהיו אך פריטים רשומים בתוכנית. אחרי שמימשתי את הסיור ברגל ובאוטובוס, הן הציתו את דמיוני עוד יותר.
הערים שבהן ביקרנו היו "ערי המלכות" שבהן שוכן אחד מארמונות המלך, ואשר שימשו כעיר בירה, כל אחת בזמן אחר בהיסטוריה של מרוקו. הערים נראות במבט ראשון ערים אירופאיות, עם התחבורה הצפופה האופיינית, המלונות, שכונות העוני ובתי המידות. אבל בליבה של כל עיר מלכות שכזאת נמצאת ה'מדינה', העיר העתיקה המוקפת חומה עם שערי כניסה מרהיבים. העיר העתיקה היא כוורת הומה של בתי מגורים הבנויים חדרים חדרים, מגובבים זה על גבי זה, בצפיפות מדהימה. בגובה הקרקע חנויות קטנות, כוכים ובתי מלאכה שמהווים יחד שוק ססגוני ואינסופי. הסמטאות הצרות והמתעקלות הזכירו לי את השוק בעיר העתיקה בירושלים בשילוב סמטאות העיר העתיקה בעכו. אבל ה'מדינה' של מרוקו היא רובע צפוף לאין שיעור, מין מבוך מתפתל ואינסופי. ומשום שנדמה שאין למדינה סוף או התחלה, אין לה לא סדר ולא כיוון, התחושה של אדם מערבי המתהלך בסמטאותיה היא תחושה סוריאליסטית.
הצבעוניות של המדינה, הריחות, הסחורות המוצעות בחנויות, המאכלים המוצגים על הדלפקים, הבשמים וחנויות התבלינים והכוכים שבהם מתבשלים מאכלים עממיים על גחלים, כל אלה מתלכדים לכדי חוויה "מזרחית" אקזוטית מקסימה.
בתוך המדינה אי אפשר להתעלם מרובע ה'מאלח', רובע היהודים. היום הרבעים האלה נטושים ברובם אבל אפשר לבקר בבית הכנסת, שבדרך כלל מתוחזק בצורה סבירה, ושומר עליו שומר מוסלמי נאמן, שמקבל את משכורתו מאיזו יד יהודית נעלמה.
בעיר פס ראינו את ביתו של הרמב"ם, בית מהמאה ה-12. הרמב"ם הספיק לבנות שם שעון מים שהיה, על פי המיתולוגיה המקומית, מצלצל חמש פעמים ביום, להזכיר למוסלמים את מועדי התפילה. השעון העתיק נהרס ולמרות ניסיונות המדענים לשחזרו, אין יודעים עד היום את עיקרון פעולתו.
סימטאות המדינה נעצרות בפתאומיות בכיכר המרכזית, רחבה מרוצפת עצומת ממדים, שבה עוברים, במסלולים חופשיים, עקרות בית שממהרות לבתיהן, חמורים המובילים סחורה מקצה אחד של הרחבה לקצה השני, שם הם נבלעים בסמטאות ועוד המון אנשים בדרכם מכאן לשם. עם רדת הערב נכבשת הכיכר בידי קוסמים, רופאי אליל, עוקרי שיניים ומוכרי קמיעות. חליליהם של מאלפי נחשים ומספרי סיפורים למיניהם מושכים מאות סקרנים ותיירים. המקומיים מתגודדים מסביב קבוצות קבוצות, ועשן המטבחים המאולתרים מיתמר מעל הכל. מוכרי פירות יבשים מציעים, בין היתר, תמרים שלא ראיתי כמוהם בשום מקום, שמנים ובשרניים במיוחד, שכל אחד מהם יכול להוות ארוחה בפני עצמה. אלה תמרים המכונים 'מלכותיים', אמר לי המוכר.
מה חבל שלא יכולתי לטעום מן המאכלים המוצעים, מן המתוקים שנערמו בפירמידות דביקות בפתחי חנויות הממתקים, מן הקציצות המתובלות שגירו לי את העין והחיך. לפני בואי נדרתי שלא אסכן את בריאותי בטעימות אקראיות שכאלה. כמו יתר חברי קבוצת המטיילים, שתיתי מים מבקבוק. למרות כל אמצעי הזהירות, מטיילים רבים לקו בקלקול קיבה.
בהרי האטלס ביקרנו בקסבות, שהן שכונות המתבצרות מאחורי חומה, להגנה על תושביהן. בתי המקומיים והקסבות בנויים מלבנים שעשויות בוץ וקש. בהרי האטלס האדמה היא אדמדמה חומה והבתים הנמוכים, שצבעם צבע אדמה, מתמזגים עם סביבתם והופכים לחלק מן הנוף הטבעי והפראי של המקום. הרי האטלס מספקים את המים הרבים הזורמים ברמות שבין ההרים. רוב האזורים שבהם ביקרנו היו אזורים חקלאיים, עם קסבות עתיקות ובתי איכרים עם דלתות מתכת שצבועות בצבע כחול, ירוק או טורקיז. אין דלת אחת דומה לשכנתה. על כל דלת קישוט אחר, צבוע שחור.
בכלל, כל בית במרוקו, גם העלוב ביותר, מתהדר בקישוטים מסורתיים. במעלה כל פינה שבה נפגשים שני קירות, מתנשאות פירמידות קטנות של חמש לבנים המסודרות במדרגות. לפעמים יש ארבע פירמידות כאלה, בכל פינה של הגג, לפעמים הפירמידות הפוכות, לפעמים יש שורה של פירמידות, כיד הדמיון הטובה. על הקירות החיצוניים חרוטות צורות גיאומטריות פשוטות, שחוזרות על עצמן, כמו בשטיח.
במסגדים הגדולים, המוזולאומים (אחוזת קבר) למלכים שהלכו לעולמם ובקסבות של אנשי שררה, האמנות האיסלמית פורצת בכל תפארתה ואוצר מלים רגיל לא יוכל להתחיל לתאר את היופי. הקרמיקה, המוזאיקה, החריטה בגבס, הגילוף בעץ, עבודות הנחושת, הציור והצבע, כל אלה מתחרים זה בזה על עין הצופה. היופי הוא מדהים ומשאיר את המתבונן פעור פה והמום.

בתמונה: תקרה בארמון באהיה במראקש