א-לה כפר גליון אוקטובר 172 | איש הברזל

רץ למרחקים עצומים

חזרה לחדשות

רון שחר מכפר ורדים חזר מתחרות איש הברזל בברצלונה. הוא גמא בהצלחה 3.8 ק"מ בשחייה, עוד 180 ק"מ באופניים ו-42 ק"מ ריצה. בשיחה חופשית הוא מנסה להסביר למה לו

עידוא דגן

כבוד. רון שחר, 48, תושב כפר ורדים, חזר מתחרות איש הברזל ברצלונה, אותה סיים בזמן של 11 שעות ו-30 דקות ועם מדליה מכובדת המוענקת לכל מי שסיים בהצלחה את התחרות. איש הברזל, למי שלא יודע, נחשבת לתחרות האתלטיקה הקשה ביותר שיש: שחייה למרחק 3.8 ק"מ, מיד לאחר מכן אופני כביש למרחק 180 ק"מ ולסיום ריצת מרתון של 42 ק"מ. איש הברזל הוא הגרסה המפרכת יותר של הטריאתלון האולימפי המורכב מ-1.5 ק"מ שחייה, 40 ק"מ אופניים ו-10 ק"מ ריצה.
בערב שמחת תורה אני יושב עם רון שחר בדשא אצל שיינפלד, ומתחילים בקצת היסטוריה: "הטריאתלון הומצא על ידי שלושה נחתים אמריקאים ששירתו בהוואי באמצע שנות ה-70. היה להם ויכוח מה יותר קשה - לשחות הרבה, לרכב הרבה או לרוץ הרבה. אז הם החליטו לשלב את הכל".
שחר, נשוי ללימור ואב לארבעה, גמלאי של משרד הביטחון, רשום באיגוד הטריאתלון הישראלי ומשתתף באופן קבוע ב"חצי איש הברזל" שמתקיים כל שנה בעמק הירדן, כחלק מתוכנית האימונים שלו לקראת איש הברזל האמיתי.
 

- איך בכלל נכנס לראש ג'וק כזה?
"אצל רוב האנשים זה מגיע לאט לאט. יש אוכלוסייה מאוד מגוונת של משתתפים, גברים ונשים, והמרחקים השונים מאפשרים ליותר אנשים להשתתף. גם העובדה שיש שלושה מקצועות מאפשרת להתאמן כל יום בתחום אחר".
 

- איך אתה הגעת לזה?
"בהדרגה. התחלתי לרוץ בריצות בינוניות, אחר כך מרתונים, משם לטריאטלונים וכך הגעתי לאיש הברזל. התחלתי להתאמן פה באזור עם שתי קבוצות שונות, אחת עם אנשים מהכפר, ממעלות, ומקיבוצים פה בסביבה, ואני גם רוכב עם קבוצה מאזור נהרייה".
 

-יש לך חברים בכפר ששותפים איתך לאימונים, שמצטרפים לתחרויות?
"יש בכפר הזה הרבה ספורטאים של ספורט סיבולת. בשנה שעברה, כשהתאמנתי למרתון אמסטרדם, לא ידעתי שיש פה עוד מתאמנים כי אני בסך הכל שלוש שנים בכפר. מספר שבועות לפני המרתון נודע לי שישנה קבוצה של שבעה רצים, וביניהם ראש המועצה הנוכחי, סיון יחיאלי. כולנו נסענו לרוץ במרתון אמסטרדם, וכולנו גם סיימנו את הריצה".
 

-זה ספורט יותר של מבוגרים?
"רבים מהטריאתלטים הם מבוגרים, מפני שזה ספורט שמצריך אורך נשימה, יותר זמן לאימונים, וגם אמצעים. עלות הציוד וההשתתפות בתחרויות מגיעה לאלפי דולרים. לכן רוב הספורטאים הם בני 40 פלוס, וישנם גם רצים בני 60. גם התמיכה המשפחתית מאוד חשובה בספורט הזה, ולמזלי נהניתי מתמיכה כזאת".
לרון שחר יש מאמנת ממכון וינגייט, טריאתלטית בעצמה שסיימה כמה "איירון-מן". "היא הביאה אותי בריא לקו הזינוק, כי באימונים אתה יכול להיפצע בקלות והולכת לך כל העונה", הוא מפרגן.
ומה הלאה? "מיד כשחזרתי הביתה מברצלונה, עוד באותו לילה, הבטחתי את מקומי לתחרות של השנה הבאה. בבוקר שלמחרת ההרשמה כבר הסתיימה, שכן בתחרויות האלו ההרשמה נסגרת שנה לפני התחרות".
 

- אתה פוגש המון מתחרים בתחרות הזו, בטח יצרת קשרים עם אנשים מכל העולם.
"לאו דווקא. כשאתה יושב על האופניים יותר מחמש שעות זה משעמם. אסור לשמוע מוסיקה ואסור לרכב אחד אחרי השני כדי לא לקבל יתרון הגנה מהרוח. בריצות יוצא יותר לדבר כשאתה עוקף. אז אתה יכול לשאול אותו מאיפה אתה, עוד כמה סיבובים נשארו, וזהו. ככלל, אסור להרבות בדיבור כי זה מעלה את הדופק".

בתמונה: רון שחר מתחרה בברצלונה ורגוע בכפר ורדים. ספורט שעולה אלפי דולרים