א-לה כפר גליון אוקטובר 172 | ספר / צילה בן יקיר

ספר / צילה בן יקיר

חזרה לורדה ומדורים

 

נושאים שהם מתחת לאף

לכאורה מדובר בתיעוד תהליך עבודה עם מתבגר לקוי למידה. למעשה הספר הוא מתנה לכל קורא ולומד, ולכל אחד בהתמודדויותיו עם אתגרי חייו. צילה בן יקיר על "בשביל זה יש אווזים", ספר חדש שכתב תושב הכפר מודי ברודצקי

היכרותי עם מודי קצרה ועדיין שטחית. כששמעתי עליו לראשונה כבר היה זה בשבחו: הורים של אחד מתלמידיי סיפרו לי על עבודתו עם בנם, תלמיד תיכון נבון שהיה זקוק לעזרה לשם מימוש יכולותיו. כשהזדמן לי לפגוש את מודי הבעתי בפניו את סקרנותי על אופן עבודתו (שהמשכתי לשמוע בשבחה) ואף שאלתי אותו מה הוביל אותו לבחור במקצועו (עבודה עם מתבגרים לקויי למידה). מודי שיתף אותי בסיפורו האישי כלומד (סיפור שכדאי לשמוע, אבל לא כעת ולא מפי). השיחה על אופן עבודתו של מודי התנהלה בינינו בהמשכים והעיקר שנאמר בה היה רצוני להיחשף לאופן עבודתו. והנה, בבוקר קיצי לפני זמן קצר, בפגישה אקראית אגב ריצה ממשימה למשימה במרכז של הכפר, פגשתי את מודי, והוא אמר לי שאם אני רוצה תשובה לנדנודיי על עבודתו יש לו איזו דוגמה לכך בכתב. מיד רכשתי את ספרו החדש של מודי "בשביל זה יש אווזים" ומאותו רגע שָׂמַחְתִי שִׂמְחָה גדולה בספר ובפגישה המקרית שזימנה לי את הספר.
לכאורה תיעד מודי בספר תהליך עבודה עם מתבגר לקוי למידה ספציפי. אך למעשה הספר הוא מתנה לכל קורא ולומד, ולא רק ללקויי הלמידה, להוריהם ולמוריהם. מודי מוביל בספר דיבור פנימי של הלומד עם עצמו (למעשה הדברים רלבנטיים לאו דווקא ל"לומד" אלא לכל מתמודד עם כל נושא שהוא), דיבור שלדעתי אינו מיותר לאף אחד מאתנו בהתמודדויותיו עם אתגרי חייו. הוא עוסק ב"דברים שמתחת לאף", ב"נושאים כל כך פשוטים וכל כך ברורים" (עמ' 128 בספר) שמתפספסים למי יותר ולמי פחות. נושאים שקשה להאמין עד כמה קשה להתגייס לשנותם, עד כמה אנחנו צריכים זמן, בּשֵׁלוּת ואולי עזרה כדי להביא את עצמנו לשינוי בהם, ולו השינוי הקטן ביותר (המבורך מאוד אף הוא, כפי שמודי מראה). הנושאים שמודי מעלה ואופן טיפולו בהם, אינם דברים שלומדים באוניברסיטאות, בסמינרים ובתכניות להכשרת מורים לתלמידים לקויי למידה. מודי תיעד בעצם את עצמו, את אופן חשיבתו ואת גישתו. ואופן חשיבתו וגישתו לפי התרשמותי הוא בעיקר לא להפסיק לחשוב; לא לקבל דברים כמובנים מאליהם; לא להרפות מהקשבה ומחיפוש אחר הדרך המתאימה לצומת שנמצאים בו.
בנאמנות למי שהוא, מודי אינו יכול שלא להתדיין ולהתפלסף בנושאים שונים כגון משמעות החופש, והכול שזור בסיפורים ובדוגמאות נפלאות ש"עושות את העבודה". דוגמאות מהחיים, מהספרות, מהמוזיקה, מהתיאטרון, מהספורט, מחז"ל שמודי קרוב אצלם ומאיפה לא - הכול בהתאם ללומד שאתו ההתדיינות. גם רגעי המשבר, הייאוש והדמעה לא מטויחים.
מורה טוב מעורר סקרנות, שאלות וחיפוש תשובות. מודי עושה זאת כבר בכריכה של הספר, שיש בה הרבה הפתעות. מבט בכריכה מעלה את השאלה מה פירוש "בשביל זה יש אווזים" (שֵׁם הספר). אני מקווה שלא אֶמָּצֵא מקלקלת למודי ולקוראיו בהביאי פה "טעימה" מסוף הספר, הנותנת מענה לעניין זה. מודי מביא דוגמה לתיאור "הפרעת קשב... נפלאה" (בעיניי נפלאה היכולת לראות את הדבר הנפלא בהפרעת קשב). הדוגמה היא מתוך "ספיח" של ביאליק בקטע המפורסם של הקניית האות א' בעזרת דימויה לאסל וזוג דליים. ביאליק הילד, שאפשר לומר שיש לו בעיית קשב, מפליג בדמיונותיו ורואה דרך האל"ף את מַרוסיה: "והנה גם הבאר עם השוקת בצדה ובני האווזים בשלולית" (שם, עמ' 168). מודי אומר לתלמידו: "בעיניי זה עצוב שלפעמים תלמידים שעולמם הפנימי עשיר, מגוון ומרתק, שנמשכים לעולמות הדמיון הנפלאים שיצרו, נתפסים בעיני המורים וההורים כאנשים הסובלים מבעיית קשב. תמיד כשאני קורא את הסיפור, אני מוצא את עצמי חושב על העיניים של המורה שלא יכול לשאת את קיומה של נפש של ילד שהיא חופשית, יצירתית ומלאת דמיון" (שם, עמ' 169). ומודי משתף אותנו, קוראי הספר, במחשבותיו: "אני נזכר... כיתה ז', חיבור חופשי. כתבתי על סוס שעבר להתגורר באמבטיה כי כך הוא החליט, והעגלון בעל נפש רכה... לא הייתי כשהחזירו את החיבורים, מעולם לא קיבלתי אותו בחזרה. אמרו לי שהיו צחוקים. אני זוכר בבירור את ההשפלה, ובעיקר את השנאה". ואז בסוף הפרק הבא מודי חוזר ומשתמש בדוגמה מ"ספיח" כשהוא עונה לתלמידו החושש שיאבד ריכוז כשיצטרך להרים את העיניים מדף הקריאה ולשחזר את אשר קרא: "אולי אתה לא זוכר, אבל שם ליד מַרוסיה, בשלולית, נמצאים גם האווזים...". ואם תרצו תוכלו לקרוא את פשר הדברים ואת המשכם שם (עמ' 188).

* בשביל זה יש אווזים, מודי ברודצקי, הוצאה פרטית

בתמונה: כריכת הספר. לא להפסיק לחשוב