א-לה כפר גיליון מאי 180 | השאטל בא היום/ טוביה ארז

השאטל בא היום/ טוביה ארז

כמה מילים על תחבורה ציבורית בכפר

כשנה לאחר שעברתי לגור בביתי בכפר ורדים הזמנתי את נציג המועצה לאשר קבלת טופס 4. הגיעו שני אנשים, האחד מהנדס המועצה והשני נציג ועד המתיישבים. בשיחה שהתפתחה סיפרתי על גברת אחת מבוגרת (אפילו ביחס אלי) המתגוררת ברחוב חבצלת הסמוך, המתקשה לצאת מביתה שכן אין לה רישיון נהיגה וממילא בכל יום בעלה נוסע עם הרכב המשפחתי לעבודה.
סיפרתי להם כיצד אותה גברת מנסה בכל יום לתפוס טרמפים למרכז המסחרי, לפעמים עם שכן ולפעמים עם רכב עובר. לפעמים היא מצליחה ולפעמים לא, ואז נשארת סגורה ומסוגרת בביתה במשך כל היום כמו עכבר במלכודת. שאלתי מדוע לא מארגנים תחבורה ציבורית נוחה בישוב. נציג ועד המתיישבים נשא עיניו בתמיהה ואמר: "הרי ידוע כי בגלל המבנה הטופוגרפי המיוחד של האזור, מי שאין לו רישיון נהיגה או רכב לא יכול לגור בכפר".
מאז עברו כשמונה שנים. אותה גברת התייאשה זה מכבר. היא ובעלה מכרו את הבית ועברו לגור במקום בו אפשר להגיע בתחבורה ציבורית לכל מקום. במקומם הגיעה משפחה צעירה, אישה, בעל, שני ילדים והכי חשוב – שני רכבים.

בטופס שהתבקשתי למלא לתאגיד המים והביוב החדש ולפרט בו על בני ביתי רשמתי:
אישה
מכונית
מכונית
שוקי (הכלב)
במבה (החתול)
בעל
אופניים עם פנצ'ר
ילדים (כאשר הם מואילים בטובם להגיע לביקור)
כי הרי ברור שחלק בלתי נפרד מכל משפחה הגרה בכפר הם כלי הרכב המשפחתיים.

***

כהרגלי ביום שישי אחר הצהרים התיישבתי על הספסל בגינה מתחת לעץ וכינסתי מסביבי את הפרלמנט המשפחתי הקבוע, שוקי הכלב ובמבה החתול.
המעמד של במבה התחזק מאז שהגיע לביתנו והחליט לאמץ אותנו כאחראים על מזונו, ושניהם נראו לי מתאימים במיוחד לדון בנושא החשוב "תחבורה ציבורית בכפר" או "כיצד להגיע מפינה לפינה בכפר מבלי להתניע את האוטו".
פתח שוקי ואמר: אני בכלל לא רוצה להגיע מפינה אחת של הכפר לשנייה. הרי הצרכים שלי ברורים: מבחינה חברתית הכיף הגדול שלי זה לרבוץ במדרכה מול שער הבית, להתבונן במכוניות העוברות, לדבר בקול הב עם החברים שלי מחצרות הבתים הסמוכים ומפעם לפעם לעבור לצד השני של הכביש ישר לגינה הציבורית שנמצאת בהקמה בשמונה השנים האחרונות ולשחק שם בתופסת. ומהבחינה הקולינארית מה שחשוב זה להיות במרחק של חוש ריח מפינת הבישול המשפחתית. בקיצור, אני לא צריך תחבורה ציבורית!
מעניין, המהם במבה תוך שהוא מעביר לשונו על שפמו הזקוף. גם לי אין מה לחפש בפינות אחרות של הכפר. כל מה שאני צריך נמצא בתחום הרחוב. אני משוטט עם חברים בחצרות הבתים הסמוכים שם אנחנו הופכים עציצים, משחקים במחבואים עם קרני השמש וכאשר אני רעב אני ממהר לחדרון שלי, שם מחכה לי פנכת המזון שהמשרתת הכינה. גם אני לא צריך תחבורה ציבורית!
הקשבתי והתביישתי. אני, שנמצא במקום הנמוך ביותר בשרשרת המזון המשפחתית, רק מתלונן ומתלונן ובינתיים שוקי ובמבה פיתחו משק אשר בו כל צרכיהם נמצאים בטווח הליכה קצר וכל מחסורם מסופק על ידי. אם הייתי יתר מוכשר יכולתי גם אני לפתח בביתי משק אוטרקי, המספק את כל צרכיי מבלי שאצטרך לצאת מהבית. את המזון הייתי מגדל בגינת הירק, פירות קוטף מהעץ וירקות מהגינה וביצים מלקט מהתרנגולות המסתובבות בגינה ומזבלות אותה. מים הייתי אוגר במיכל לאגירת מי הגשמים אשר בו 200 מ"ק של מים צלולים. בבגדים בוודאי שאין צורך, בשביל זה יש לי עץ עם עלי תאנה, וממילא לא אצא כלל מהבית.
תרבות יש בטלוויזיה. חברים רק בתחום השכונה. מי שגר רחוק, שיטרח ויבוא אליי. עיתון מביאים לי כל בוקר עד הבית. עבודה – באינטרנט.
מצחי נשטף בזיעה קרה. הרי אני לא מוכשר לקיים כזה משק אוטרקי. ואז התעודדתי. הרי יש לי את
כלי שיפתור לי את כל הבעיות. יש לי אוטו.
קניות בתרשיחא – מתניעים את האוטו ונוסעים.
לבקר את משה בשלב א' – מתניעים את האוטו ונוסעים.
לשתות קפה במרכז המסחרי – מתניעים ונוסעים.
להגיע לספרייה להחליף ספר – מתניעים ונוסעים.
להביא את הילדים לחוגים – אוף שכחתי, הילדים שלי גדולים ולא הולכים לחוגים. לא צריך להתניע את האוטו.
לרדת לתחנת הרכבת בנהרייה – מתניעים ונוסעים.
לספר במעלות – מתניעים ונוסעים.
להגיע לעבודה – מתניעים ונוסעים.
צעדת בריאות בכבישי הכפר – מתניעים את האוטו ו...אופס.

***

לגמתי מהקפה, עצמתי את עיני ונתתי לרוח הקרירה ולדמיון הפרוע להציף אותי. הטלפון צלצל. על הקו רונית עם ההוראה: בעוד חצי שעה קפה אצל אריה במרכז. הבטתי בשעון. בעוד רבע שעה עובר השאטל החשמלי (שאטל – כלי תחבורה ציבורי הנוסע הלוך ושוב בקו קצר וקבוע). מיהרתי לתחנה בקצה הרחוב. שם כבר חיכו לשאטל זוג הפנסיונרים מהרחוב הסמוך עם עגלת קניות מתקפלת, וילד עם גיטרה גדולה בדרך לשיעור נגינה.
ואז הפלאפון צלצל. התעוררתי בבהלה. על הקו רונית עם ההוראה – בעוד חצי שעה קפה אצל אריה במרכז. אין בעיה, אמרתי. ניגשתי לאוטו, התנעתי, ונסעתי.

 
פורסם לאחרונה:

קו הסעות פנימי (שאטל) קיסריה

החברה לפיתוח קיסריה מפעילה קו הסעות פנימי (שאטל) בקיסריה. השאטל פועל מדי יום ומסיע ללא תשלום ילדים, נוער וכל דורש מן השכונות השונות למרכז קיסריה ובחזרה...

ואצלנו?

 

 

הכותב הוא מהנדס אזרחי וחבר בתנועת "כפר ורדים ירוק"

בתמונה: מתניעים ונושאים. איור: פוטוליה

 

חזרה לורדה ומדורים