א-לה כפר. גיליון נושא 191 | להרגיש כמו סרדינאים

להרגיש כמו סרדינאים

תושבי האי סרדיניה שבדרום איטליה ידועים כאנשים בריאים ומאריכי ימים. הנטורופת אופיר פוגל נסע להכיר את התופעה המופלאה מקרוב, פגש צעירים בני 100, וטוען שכולנו יכולים ללמוד מהם, ובעיקר תושבי הגליל

רבים מאתנו הגענו לגור בגליל מתוך מחשבה כי זהו צעד נכון גם לבריאות האישית והמשפחתית שלנו. תמונה פסטורלית של הרים וגבעות, נופים ירוקים, עיזים רועות וקהילות אנושיות חמות עושה לנו טוב על הלב, ולעיתים נותנת תחושת סיפוק עם המחשבה ש"יצאנו מהעדר ובחרנו בחיים טובים, בריאים וחכמים יותר".

האומנם? האם באמת החיים כאן מספקים איכות חיים משופרת? טובה יותר ובריאה יותר? כשנזכרים בקשיים היומיומיים בהם חלקנו נאלצים להתמודד, התשובה לא ברורה כל כך. מיעוט מקורות הפרנסה באזור, הדרכים העקלקלות ושעות הנסיעה בכבישים מקשים על רבים. והאם על כל זה מחפה קהילת אנושית חמה ותומכת? או שמא אנו מוצאים עצמנו מבודדים בתוך יישוב קטן עם לא מעט תככים, מריבות וקבוצות כוח שונות? האם אנו מוצאים מספיק זמן ליהנות מהטבע והשקט שסביבנו? או שמא רצים ממטלה אחת למשימה שנייה, מהקפצת ילד לחוג, או נסיעות לא קצרות לסידורים אחרים?

11 בני מאה

מחשבות אלה ליוו אותי גם במהלכו של מסע רפואי-עיתונאי ללימוד סוד בריאותם המופלאה של תושבי האי סרדיניה שבדרום איטליה. עיירות קטנות, גבעות והרים ירוקים, עיזים רועות ואנשים שדומים לנו עד מאוד, מזכירים ברגע את הנופים והלך הרוח הגלילי. הגעתי לשם הייתה תוצר של מספר שנות חקירה ולמידה מעמיקה בניסיון ללמוד את סודם של האנשים הבריאים בעולם. כנטורופת יחסית חריג, העובד בבית חולים, עוסק במחקר רפואי וכתיבה מדעית, מופיע בתקשורת הארצית ונדרש שם לענייני השעה בתחומי, שמתי לב שאנו בעולם הרפואה עוסקים ללא הרף במחלות. למעשה, אנו חוקרים כל העת "כישלונות" רפואיים ובוחנים דרכים שונות על מנת "לתקנם". אותי, לעומת זאת, מעניינת מאוד הלמידה מ"הצלחות"! אני מעדיף ללמוד מאנשים המגיעים צלולים ועצמאיים עד גיל מופלג ללא בעיות של לחץ דם, סוכר וכולסטרול ולבדוק מה הם עשו נכון בחייהם, מאשר ללמוד על ניסיונות הטיפול באנשים שכבר חלו במחלות אלו. אני מאמין שלמידה ממצוינות נכונה לכל תחום בחיים, גם ברפואה.

מנקודת מוצא זו התחלתי לקרוא ספרים, מאמרים ומחקרים על אותם מקומות בעולם המתאפיינים באריכות חיים יוצאת דופן, בניסיון ללמוד על המכנה המשותף שלהם. וכשגיליתי שאחד ממוקדי הבריאות הללו נמצא ממש לידינו במזרח התיכון, החלטתי שאני רוצה לראות את "הפלא" בעצמי. הרעיון הפך מחזון למעשה במסגרת פרויקט משותף עם עיתון "לאישה" שקראנו לו "מאה שנים של בריאות". הפרויקט כלל חודשים של עבודת הכנה בארץ, ראיונות עם מומחים ורופאים מובילים בתחום, ושיאו מסע מחקר לסרדיניה בו יצא לי להכיר 11 בני מאה בריאים(!) ולראיין רופאים וחוקרים של התופעה במקום. מהפרויקט התפרסמו 20 כתבות עומק בעיתון, קרוב ל-15 כתבות באתר YNET, ומבחינתי העיקר הוא הרבה תובנות וחוויות שרכשתי ועוזרות לי מאוד עד היום. שמחתי לראות את צלילותם של מאריכי החיים בני המאה ויותר, התרגשתי לקבל שיעור ריקוד מתמשך מאחד מהם, והתעודדתי לשמוע מאחר על סירובו לקחת תרופה מאחר שקרא ב"עלון לצרכן" שהיא עלולה לפגוע בתפקוד המיני שלו.

איך אפשר להשוות

כמעט תמיד כשאני מרצה או מספר על חוויותיי מסרדיניה, אני שומע אנשים המטילים ספק בחשיבות הדבר מאחר שאי אפשר להשוות אותנו לאנשים החיים בסביבה כל כך נקייה, ללא זיהום, קרינה ועשן. אבל העובדה היא שמיליוני אנשים בעולם חיים באזורים פסטרוליים וכפריים, נקיים לחלוטין מכל אלה, אבל מה לעשות – מתים בממוצע בגיל חמישים. מכאן אפשר ללמוד שסביבת חיים פסטורלית אינה ערובה לחיים בריאים וטובים. אבל היא בהחלט מהווה תנאי פתיחה מצוינים לכך גם עבורנו בגליל (אם רק נצליח לשמור על המקום נקי ולטפל במפגעים הסביבתיים המאיימים עלינו).

"אנשים אלה לא טעמו את קשיי החיים המודרניות, מה זו משכנתא ואיך לחיות עם צרות ביטחוניות", היא טענה נוספת שאני שומע הרבה. האמת? צודקים. המציאות היא שאנשי סרדיניה התמודדו בחייהם עם צרות הרבה יותר גדולות משלנו! כשאין לך תוכנית חיסכון בבנק, גב כלכלי מהמשפחה או פנסיה, אז בית שנשרף, מגיפה בעדר או שנת בצורת הינן צרות גדולות הרבה יותר מאלה עמן אנו מתמודדים. קשה לנו, בעיניים המערביות שלנו, לראות את זה.

אנשים אלה לא שכבו על הערסל מרבית היום ולא נהנו אפילו מהסיאסטה הכל-כך אופיינית לתושבי הים התיכון האחרים. סוד בריאותם טמון כנראה במקום אחר. הם כמובן עשו "הכל נכון" בתחומים הברורים לנו כחשובים: הם אכלו בריא, כמעט לכולם יש גינות ירק ליד הבית, הרבו להשתמש בצמחי תבלין והמעיטו מאוד לאכול מוצרים מעולם החי. פעילות גופנית הינה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלהם ללא חדרי כושר, חוגים ומאמנים פרטיים. הם חיים בקהילות קטנות ותומכות עם הרבה עזרה הדדית כשצריך. וקשרי המשפחה חמים וטובים עד כדי כך שלא יעלה על הדעת שמישהו יישאר לגור לבד, או ירגיש בודד.

אולם יש משהו אחר, עמוק יותר, המאפיין את אנשי סרדיניה. זהו אופיים, שלדעתי עושה אותם לבין הבריאים בעולם ושונים מאיתנו.

זה מתחיל מהיחס שלהם אל העבודה ואל הזמן. מאריכי החיים הבריאים מסרדיניה אמנם עבדו קשה מאוד מרבית חייהם, לרוב בעבודה שכרוכה במאמץ פיזי, אך עשו זאת ללא תחושת הדחיפות, המהירות והתחרותיות. הם עבדו מצאת החמה עד אחרי שקיעתה, אך התייחסו אל הזמן יותר כאל ידיד מאשר כאל אויב. העבודה לא נתפסה כמחויבות הכרחית ובלתי נגמרת שאף פעם לא רואים את קיצה, אלה כחלק אינטגרלי מהחיים.

כל מי שחוקר, מבקר או מראיין מאריכי חיים, לא יכול להתעלם ממאפייני האישיות המשותפים לכולם. פרט למקרים נדירים, בני ה־100 הבריאים מתאפיינים באישיות רגועה, נעימה ושמחה. נראה כאילו הם מצוידים במיומנות יעילה להתמודדות עם קשיי החיים, בין אם זה בעזרת הומור ואופטימיות, או פשוט היכולת ליהנות ממה שיש בחיים, ולא לחמוד את מה שאין. יש להם דעה ברורה כמעט על כל דבר, הם יודעים לעמוד על שלהם, אך אינם נטולי גמישות.

האנשים האלה רוצים לחיות כי לכול אחד מהם יש בשביל מה לחיות. בדרך כלל זהו מעמדם הגבוה בחברה ובמשפחה בה הם חיים, שגורם להם להרגיש נחוצים ותורמים.

בביקור שלנו בסרדיניה, נראה היה לנו שהניצוץ המדליק את הבערה, הגרעין שממנו נובע הכול, הוא האהבה העצמית. ראינו אנשים בעלי עמוד שדרה שדואגים לעצמם, בלי להזניח אף אחד אחר. הם מכבדים את עצמם, וכנראה שבגלל זה אחרים מכבדים אותם. מחקרים רבים מוכיחים כי מאפייני האישיות, האמונה, והדרך שבה אנו מתייחסים לעצמנו, מעלים את הסיכוי להאריך בשנים בריאות. עוינות, כעס, דיכאון, בדידות וחרדה מורידים את הסיכוי.

יבוא אישי לגליל

החיים בסביבה פסטורלית כאן בגליל אינם תעודת ביטוח לחיים בריאים וטובים, אבל אלה תנאי פתיחה מצוינים. אנחנו מחליטים במידה רבה עד כמה ננצל את האפשרות העומדת בפנינו, ויחסית מוגבלת עבור מי שגר בכרך הגדול והסואן. יש לנו האפשרות לבחור לחיות חיים בריאים וטובים. אנו יכולים לא רק לאכול בריא, אלא ליהנות בקלות יחסית מגינת ירק, או לפחות משלל צמחי התבלין שקל לגדלם ולהוסיפם לאוכל כתרופות. לא רק לעסוק בפעילות גופנית, אלא גם ליהנות ממנה עוד יותר אם נבחר לטייל בתדירות גבוהה בטבע שעוטף אותנו. לא רק להיות מוקפים באנשים ואפשרויות לימוד וחוויה, אלא למצוא בקהילה שסביבנו את הטוב, התומך והאינטימי במידה הנחוצה לנו להרגיש שייכים ובעלי משמעות.

האם נצליח ללמוד ממאריכי החיים הבריאים בעולם גם כיצד להתייחס אל הזמן בצורה בריאה יותר – עם פחות תחושת דחיפות, נמהרות ותחרותיות? האם נצליח להתייחס אחרת לקשיים? האם נשכיל לשים את עצמנו בראש סדרת העדיפויות מתוך אהבה עצמית ומפרגנת שלא באה על חשבון אף אחד אחר? אם נצליח בכך, ישנו סיכוי שחיינו כאן בגליל יהיו טובים, בריאים ומהנים הרבה יותר.

***

הכותב הוא נטורופת מהיישוב תובל. עובד במרפאת שיר"מ בבית החולים "אסף הרופא". מחבר הספר "הלב – המדריך המלא לבריאות ולשיקום" יחד עם פרופ' רפאל קרסו. ממפתח שיטת CALM להורדת לחץ דם והפחתת תרופות, מרצה בכיר ב"קמפוס ברושים", אוניברסיטת ת"א.

צילומים: IVO PIRISI

בתמונות:

חקלאי בסרדיניה. עובדים מצאת החמה עד אחרי שקיעתה, אך מתייחסים אל הזמן כאל ידיד

אישה מסרדיניה עובדת בגן. מיומנות יעילה להתמודדות עם קשיי החיים

PAOLINO SCATTU, בן מאה מסרדיניה. סירב לקחת תרופה כי היא "עלולה לפגוע בתפקוד המיני"

כפר בסרדיניה. תנאי פתיחה מצוינים, שלא תמיד מספיקים

נוף אופייני בסרדיניה

כותב המאמר, אופיר פוגל. מעדיף ללמוד מהצלחות