א-לה כפר. גיליון נושא 191 | טור אישי - אייל כץ

טור אישי - אייל כץ

קודם כל אנוכיים

מה הביא אותנו הלום? מדע חדש מקעקע חלק גדול מהתשובות שאנחנו אוהבים לתת

למה בעצם אנחנו גרים כמו שאנחנו גרים? כלומר בפריפריה, בגליל, בבית עם חצר, ביישוב כפרי (קהילתי, קיבוץ או מושב), קרוב לטבע ורחוק מהעיר?

התשובות יהיו מן הסתם רבות ומגוונות, וחלק גדול מהן ייצבע בצבעים אידיאולוגיים. חיי קהילה, חינוך טוב יותר לילדים וכתוצאה מכך עתיד טוב יותר, ידידותיים לסביבה, תורמים לפיזור האוכלוסין ומחזקים את הפריפריה, נושמים אוויר צח וכיוצא באלו סיבות. תשובה לגיטימית נוספת היא "כי בא לנו". אבל נראה לי שאילו הייתי עושה משאל, התשובה הזו לא הייתה מן הנפוצות ביותר, למרות שבעיניי היא הכנה ביותר והנכונה ביותר.

לגבי כנות, אינני בוחן לב וכליות ולכן הערכתי תישאר בגדר השערה בלבד. לגבי נכונות, אפשר להתווכח. ובוויכוח הזה אני טוען שהמניעים שלנו הם קודם כל אנוכיים גרידא: פשוט נחמד לנו ככה, שקט לנו, הגינה עושה לנו טוב, הבית המרווח הוא נוח, ויש במה להשוויץ כשבאים אורחים. מבחינת העניינים האחרים התמונה הרבה פחות ורודה: אנחנו ממש לא ידידותיים לסביבה, וגם על נושא החינוך וההזדמנויות שאנו פותחים בפני ילדינו אפשר להתווכח.

ולוויכוח הזה אפשר עכשיו לגייס גם את המדע. בעיתון "כלכליסט" פורסם לפני כמה שבועות מאמר מרתק על מדע חדש בשם "מתמטיקת ערים" (אפשר למצוא גם באינטרנט, מומלץ), שפותח על ידי צמד פיזיקאים: פרופ' ג'פרי ווסט (70) וד"ר לואיש בטנקורט. המדע הזה, חוץ מיכולותיו בניבוי קצב צמיחה או דעיכה של ערים, הסקת פרמטרים מספריים שונים על סמך פרמטרים נתונים ובעיקר המלצות אופרטיביות בתכנון ערים, נותן לנו הרבה חומר למחשבה.

נתחיל באיכות סביבה. בקטע הזה אנחנו צריכים להרכין ראש, לבלוע רוק, להמשיך למחזר בקבוקי פלסטיק ולזרוק קליפות בננה לקומפוסטר שבחצר, ולסתום את הפה לנצח. תושב פריפריה צורך יותר אספלט, יותר דלק ויותר חשמל לעומת תושב העיר. הוא משתמש ביותר שטח, הוצאות החימום והקירור שלו גבוהות בהרבה, הוא ממעט להשתמש בתחבורה ציבורית, השירותים שהוא מקבל מהרשויות יקרים יותר (פינוי אשפה, תאורת רחוב, תיעול, מים, ביוב, ניקוז, הסעות תלמידים), וההבדל הנובע מכל אלו הוא דרמטי. על פי צמד הפיזיקאים, תושב פרבר בניו יורק מייצר בשנה כ־6.4 טונות של גזי חממה יותר משמייצר תושב מנהטן. תושב בודד, כן?

נו, אז אנחנו לא ידידותיים לסביבה. מה לגבי השאר? על פי צמד הפיזיקאים, עד לשלב מסוים ככל שצפוף יותר – טוב יותר. ככל שהעיר גדולה וצפופה יותר, עולים בהתאמה קצב הצמיחה, רמת החיים, החדשנות והשכר. "עיר שאוכלוסייתה תגדל ב־100% תעלה את עושרה ורמת החיים בה ב־15% נוספים", אומרים מפתחי המדע החדש. "הדבר יתבטא בכל אומדן של הפעילות הכלכלית, מהוצאות על שיפוצים, דרך הפיקדונות בבנקים ועד לעלייה במספר בתי הקפה החדשים. זאת הסיבה שאנשים עוברים לערים. קח אדם, תעביר אותו לעיר גדולה פי שניים מזו שהתגורר בה, והוא ירגיש לא רק הכפלה באפשרויות שלפניו וברמת החיים שלו, אלא גם את ה־15% הנוספים, למשל במשכורתו. הגודל לא רק מסייע לחסוך בניצול המשאבים, אלא הוא גם מאיץ את כל התהליכים. עיר שגדולה פי עשרה משכנתה תפיק פי 17 חברות חדשות ופטנטים רשומים. מטרופוליס שגדולה פי 50 מעיירה באזור שלה תהיה חדשנית ממנה פי 130. עוד תושבים יגיעו בשל כך, וכתוצאה מכך היא תתחזק עוד יותר. ערי ענק צפופות הן נוף העתיד, ועד לשלב מסוים זה יהיה עתיד טוב".

המאמר לא מדבר על חינוך טוב, אבל נראה לי שעם כל הכבוד למערכות החינוך הגליליות (ויש), מערכות עירוניות יודעות להציע הרבה יותר. יותר אפשרויות בחינוך הממסדי, רמה יותר גבוהה, יותר אפשרויות בחינוך המיוחד, יותר מסגרות למתקשים, יותר טיפוח מצוינות, יותר פעילויות משלימות ותומכות הן על ידי הרשויות והן ביוזמות פרטיות ועוד. נכון, רוב היישובים בגליל הם מה שנקרא "מקום טוב לגדל בו ילדים", לעתים מתפתחות ביישובים אלו חברות נוער מצוינות, אבל אני יכול להניח שרובם של אותם נערים היו מתפתחים יפה גם בסביבה עירונית, בתוספת היתרונות שיש לעיר להציע. וגם היה להם מה לעשות בערבי שישי.

והנה אנחנו מגיעים למונח החמקמק "חיי קהילה". אינני מכיר את כל היישובים בגליל, אבל אני מכיר אחדים שבהם אכן יש חיי קהילה עשירים. כפר ורדים, אגב, לא מקיים בעיני חיי קהילה "עשירים", רחוק מזה. גם בתחום הזה, ואפילו מול יישובים שבהם חיי הקהילה כן עשירים, ערים יכולים להציב תחרות.

נשארנו, אם כן, עם הנימוק המשכנע "כי ככה בא לנו". כל השאר פשוט אינו נכון (מדעית, כן?) או שאינו מהווה יתרון מובהק. אה, כן, והדאגה הכנה והאידיאולוגית שלנו לחיזוק הפריפריה ופיזור האוכלוסין.

אני יודע מה חלקכם חושבים עכשיו: "מה אתה רוצה מאיתנו? לא טוב לך? לך!". אז רגע, לא כל כך מהר. בינתיים אני נשאר. ולא, לא בגלל שהחבר'ה ממתמטיקת הערים מדברים גם על שיעורי פשיעה שעולים בערים במקביל ליכולות הכלכליות, ועל צריכת אנרגיה שעלולה לעבור את מה שהעולם יכול לספק. ראשית, "כי בא לי" נחשבת בעיני כסיבה סופר לגיטימית. ומה שיותר חשוב, כל המדע הזה התפתח בין השאר כתוצאה ממהפכה חשובה ומשמעותית שעבר העולם לפני כשלוש שנים: מתישהו במהלך 2008 עבר מספרם של תושבי הערים את מספרם של תושבי הכפרים. העולם נעשה אורבני. ואני, אני תמיד הזדהיתי עם מיעוטים.

בתמונה:
אולי הפתרון הוא עיר בפריפריה? שדרות הגעתון בנהריה. צילום: הדס כרמונה