א-לה כפר גיליון 194 יוני 2011 | חברים מספרים על בלון

חברים מספרים על בלון

 

בצער לא רב וביגון לא ממש קודר נפרד כפר ורדים מבלון הכדורסל. רגע לפני שמתרומם במקומו אולם ספורט, ניתן לו את הכבוד המגיע לו ונעלה זכרונות

אייל כץ וענת יתח

 

לפני מספר חודשים התקיימה בבלון הכדורסל של בית ספר קשת אליפות "יד הזהב" של כפר ורדים. כמיטב המסורת, הוזמן לאירוע כוכב כדורסל עדכני. הפעם היה זה גיא פניני, שהגיע עם שני חברים. כשנכנס למתקן, כשהתחיל להתאושש מההלם, לחש לחבריו: "אתם קולטים איפה אנחנו?". לקח לו דקות ארוכות עד שהבעת האימה סרה מפניו, ומדובר בקילר ששיחק באולמות הכי קשים באירופה. מזל שלכאן הגיע רק כדי לתת מופע ראווה.

בלון הכדורסל של כפר ורדים הוא כנראה המונומנט הכי מוזר בכפר, ולבטח הכי חריג על רקע הדימוי היוקרתי של הכפר, משאיר הרחק מאחור את הקרוואנים שליד כיכר 8.

תחת חופתו היו רגעים גדולים של שמחה, כמו גם אכזבות ספורטיביות רבות. כמעט כל תושב בכפר עבר שם, שיחק שם, השתתף בטקס, או בא לראות את ילדיו משחקים. התארחו בו שחקני כדורסל מקצוענים, ישראלים ושחקנים זרים. את פניני כבר הזכרנו אבל גם שמות כמו דורון שפר, עמית בן דוד, אדיראין פלדג'ר ואחרים הגיעו למתקן הכדורסל הלא ברור הזה. הוא נפל וקם אינספור פעמים, היה למשל ושנינה, הילך אימים על קבוצות כדורסל יריבות וגם על ילדים קטנים שלמדו בבית הספר, וממש פחדו להיכנס אליו. והוא גם שירת את הכפר נאמנה במשך 17 שנה.

השבוע רוקן הבלון מהאוויר באקט פרידה טקסי. בשבועות הקרובים יפורקו הסלים, לוחות התוצאות, הרצפה המוקצפת והיציעים הישנים ואז יוצא מהבלון האוויר בפעם האחרונה באמת, ותוך מספר חודשים יחליף אותו אולם כדורסל לא גדול, אבל לגמרי אמיתי, עם קירות בטון ברי קיימא, שמחזיק עצמו גם בלי שמפוח יזרים אליו אוויר 24 שעות ביממה.

הבלון אמנם הולך מאיתנו, אבל שני חבריו, המוכרים כבלון הטניס ובלון ההוקי, עדיין איתנו. ובכל אופן, חתיכת היסטוריה נעלמת לנו מהנוף, וזו הזדמנות מצוינת להעלות זיכרונות ולחלוק חוויות מאנשים שדרכם הצטלבה בדרכו.

 

הנוסטלגי

מנוח שמלץ, מנהל התחזוקה במועצה בתקופה שבה הובא הבלון לכפר: "הבלון הוא פיסה של היסטוריה בכפר ורדים. הוא הובא אלינו ממילאנו שבאיטליה ושימש כפיתרון זול יחסית לבעיית היעדר אולם ספורט ראוי לשמו בכפר, אף כי התחזוקה שלו לא הייתה זולה כלל וכלל.

אני לא זוכר אפילו חורף אחד שהבלון הזה לא קרס, וכאשר זה קרה רק פעם אחת, הרי שהרגשנו שהתמזל מזלנו.

אני זוכר חורף אחד במיוחד, לא זכור לי בדיוק באיזו שנה. באותו חורף הבלון לא רק קרס, אלא נקרע לחלוטין ונהרס כליל. המועצה פנתה לביטוח שהכריז עליו "טוטאל לוס" והעביר למועצה פיצוי בגובה של משהו כמו 80 אלף שקלים. 20 אלף מתוכם הושקעו שוב בבלון, ששופץ באופן יסודי וחזר להיות ממש כמו חדש, והמועצה זכתה 'למענק' של 60 אלף שקלים ככה, על הדרך.

את לוקחת אותי שנים אחורה ואני לא יכול שלא להיזכר בלילות שבהם היו סערות של ממש, רוחות חזקות, גשם עז עם סופות רעמים וברקים – ממש כל חבילת החורף. בלילות הקפואים האלה הייתי נכנס למיטה ולא מצליח להירדם, ממש כך. חששנו נורא מהפסקות חשמל. לבלון היה גנרטור גיבוי, אלא שלא תמיד הוא נכנס לפעולה בהפסקות חשמל, כמו שהיה אמור לעשות. במקרים האלה רצנו נגד הזמן, כי אם עברו יותר מ-20 דקות מאז שהתחילה ההפסקה, הבלון היה קורס. המשמעות היא תיקונים בעלויות של אלפי שקלים. לכן היינו מחוברים לאיתורית שצפצפה ברגע שנפל החשמל ואז היינו קופצים כדי להגיע לבלון לפני שיחלפו 20 הדקות הגורליות, על מנת להפעיל את הגנרטור באופן ידני.

ואם את חושבת שבזה הסתיימו הדאגות שלנו, אז יש לך טעות: ללוחות של סלי הכדורסל היו פינות חדות. במקרים בהם הבלון קרס הפינות החדות הללו רק הגדילו את הנזק. לכן בשלב מסוים, אחרי שכבר רכשנו מיומנות וניסיון בתחזוקת הבלון, דאגנו להתקין קשתות מעל לוחות הסלים, כדי שאם הוא יקרוס, לפחות שייפול על משטחים חלקים וייגרם פחות נזק.

שיא השיאים היה כאשר זיהינו קרעים ברום הבלון. עכשיו לך תטפס למעלה כדי לתקן. אז פנינו לחברה שעוסקת בסנפלינג ושכרנו אנשי מקצוע שיעשו את התיקונים.

בנוסף לכל, הבלון המסכן הזה סבל מתופעות חוזרות ונשנות של ונדליזם. אנשים פשוט הצטיידו בסכינים ועשו בו חתכים, חלקם גדולים מאוד, אחרים צנועים יותר. המשמעות תמיד הייתה כסף, והרבה. מי שמסתכל עליו היום לא יתקשה להבחין בטלאים הרבים שיש עליו, עדות לכל החיתוכים שספג לאורך השנים".

 

הטקטיקן

בן עמי מוסק, תושב הכפר, מנהל מחלקת הספורט במועצה ומנהל אגודת הספורט בעת ההיא וגם 'שותפו' של שמלץ בהגנה על שלמותו של הבלון: "תאמיני או לא, אבל 'אולם הספורט' של כפר ורדים הילך אימים על מי שהגיע לשחק במסגרת ליגות הכדורסל. היתרון הביתי של כפר ורדים הפחיד גם את גדולי השחקנים. מאידך, בחורף קפאנו מקור, בקיץ החום היה בלתי נסבל באופן חריג עד כדי כך שהתקנו ממטרות ברום הבלון כדי שיצננו קצת את האווירה.

ככל שעברו השנים זה הפך מסובך יותר. האקוסטיקה הייתה איומה, אז תלינו מלבנים 'מהתקרה', שאמורים היו לספק אקוסטיקה סבירה. באירופה, למשל, בלונים כאלה מחזיקים יותר טוב, כי שם הם כמעט שלא סובלים מתופעות הוונדליזם שהבלון שלנו ספג על ימין ועל שמאל, מה גם שלקח זמן עד שצוות התחזוקה למד כיצד לתחזק אותו. תמונה של הבלון במצב קריסה הייתה מחזה שכיח בכפר, יותר מידי שכיח. עם הזמן כשלמדנו לתחזק אותו כמו שצריך, אז היו קצת פחות בעיות. לראיה, שני הבלונים הנוספים שהובאו לכפר עומדים על תילם".

 

הפרקטי

אריה ברן, מנכ"ל החברה לפיתוח באותה התקופה: "תחילתו של הבלון, שחוגג השנה 17 שנים להיווסדו, הייתה בהבנה שאין לנו אפשרות תקציבית לבנות אולם ספורט הולם. וכשעלתה האפשרות הזאת, היה לנו ברור שהיא עדיפה על בנייה של מגרש פתוח לא מקורה, שלא נוכל לעשות בו שימוש במהלך החורף.

נסעתי לרמת הגולן, שם הוצבו מספר בלונים, וחקרתי את הנושא. שאלתי שאלות, ביקרתי בפנים, התרשמתי, ולבסוף הגענו למסקנה שזה הפתרון היעיל ביותר בנסיבות הקיימות. למדנו גם שתוחלת החיים שלו מגיעה לכ-20 שנים וגם בגלל זה היה ברור שזהו פתרון הולם לכל הדעות.

אחרי שייבאנו אותו והוא הותקן שמעתי תלונות מבית ספר "קשת" על כך שקיימת כנראה בעיה במערכת שמזרימה פנימה את האוויר. ככל הנראה היא לא הייתה נקייה ולכן האוויר שנכנס פנימה היה עכור והקשה על הנשימה, אבל שוב, העלויות היו נמוכות יחסית ולכן היה ברור שזה לא פתרון מושלם, עם זאת, אני עדיין חושב שהוא שירת אותנו נאמנה".

 

השחקן

דני פלדמן, תושב הכפר, נהג לשחק כדורסל בבלון, לפחות פעמיים בשבוע והוא די משועשע: "זה בוודאי לא היה אידיאלי, אבל גם לא סוף העולם, למרות הקור הנורא בחורף והחום הגדול של הקיץ. אני זוכר שבשלב מסוים ציירו שם פרקט והייתה תחושה שזה שידרג את העניין, העניק איזה שהוא ערך מוסף. בשורה התחתונה שיחקנו שם יותר מעשור, אז כנראה שזה לא היה כל כך נורא. בשנה האחרונה אנחנו כבר לא משחקים שם אלא בינוח, כי אין מקום בלוח הזמנים, כך שטוב או פחות טוב, הוא עדיין הומה פעילות כל היום. בהיבט אחר אני אומר לך שמבחינתי צר לי על הילדים שלנו שנאלצו לבלות שם לא מעט שעות. בכל זאת המקום לא מאוורר והתנאים ודאי לא אופטימליים".

 

המקצוען

כדורסלן העבר דורון שפר שיחק בליגת המכללות בארצות הברית וכיכב במדי מכבי תל אביב באליפויות אירופה. את הבלון פגש כאשר אימן קבוצות ילדים בכפר ורדים. שפר: "האמת היא שלא זכורות לי חוויות מכוננות מהבלון הזה. נכון, התנאים לא היו מי יודע מה, החורף קפוא, הקיץ לוהט שאי אפשר לתאר, אבל האמת היא שאני באופן אישי לא ממש סבלתי. איך כתוב בספר? "זה סופו של כל בלון", לא?

 

הסובל

איציק אלרון, מאמן באגודת הכדורסל, משמש בשנתיים האחרונות כמאמן קבוצת הנוער של כפר ורדים לצד קבוצות נוספות: את מדברת איתי על הבלון והדבר הראשון שעולה לי לראש הוא יתרון הביתיות העצום שאותו העניק לנו המגרש הביתי, הבלון.

לגופו של עניין, זה לא היה פשוט כלל וכלל. בכל חורף סבלנו מדליפות רבות, עד כדי כך שחצי מגרש היה מוצף ויכולנו לשחק רק על החצי השני. הקפדנו ללכת ולא לרוץ בגלל בעיית חוסר האוורור. לא פעם ולא פעמיים נאלצנו לבטל אימונים למשך תקופות לא קצרות בגלל שהרצפה כולה הייתה מוצפת ואין ספק שזה פגע באיכות האימונים ובשחקנים.

בשנתיים האחרונות, אם לומר את האמת, זה כבר כמעט בלתי נסבל לשחק שם. אבל בואי לא נשכח שעם כל הקשיים והתנאים הלא נוחים בלשון המעטה, הצלחנו לגדל שם דור שלם של שחקנים שפרחו למרות התנאים".

 

הנדהם

תום סלוצקי, 19, תושב הכפר ושחקן כדורסל מצטיין: "אף פעם לא אשכח את השוק שקיבלתי כשראיתי את הבלון בפעם הראשונה. זה לא משהו שאתה מצפה לו כשאתה חושב על אולם כדורסל. נכנסתי פנימה, ואז בכלל חשבתי שאני פשוט נחנק. רציתי לברוח משם. אין אוורור ואת מרגישה שקצת קשה לנשום. אבל מה? הייתי עם חבר'ה מקומיים וראיתי אותם מתנהגים כאילו שבאו הביתה, אז התגברתי ונהגתי כמותם.

דבר אחד אני יכול להגיד לך על הבלון המצחיק הזה: קבוצות חוץ לא מסוגלות לנצח בו, פשוט אי אפשר. ואת זה לא אני אומר, את זה אומרים השחקנים הכי טובים בארץ שפשוט מפחדים פחד מוות מהבלון הזה, כי הם יודעים ששם אין להם סיכוי לנצח, בלון או לא בלון.

  

 

בתמונות:

הבלון השבוע, עדיין על תילו, רגעים לפני הטקס
צילום: בן עמי מוסק

אריה ברן וסיון יחיאלי בתוך הבלון במהלך הוצאת האוויר

הבלון לאחר הוצאת האוויר

איציק אלרון וקבוצת הנוער

דורון שפר וקבוצת ילדים

משחק בבלון

קריסה אופיינית מהחורף האחרון