א-לה כפר גיליון 199 אוקטובר 2011 | המקור לזיהום עדיין לא ידוע

המקור לזיהום עדיין לא ידוע

תעלומה: מה גרם לזיהום מי השתייה של כפר ורדים? ושאלות מטרידות נוספות: איך זה שחלק מהתושבים קיבלו את המידע במקרה, והאם ייתכנו תרחישים גרועים יותר מארבעה ימים של הרתחת מי שתייה? בשורה התחתונה: אין סיבה לפאניקה

ענת יתח

 

משבר מי השתייה עבר על כפר ורדים בשלום יחסית, למעט סוגייה אחת מטרידה: איש אינו יודע מה גרם לזיהום. ישנן אמנם השערות, ובראשן חדירה של מים אפורים ממערכת ביתית, אך תשובה ברורה – אין.

למרות שאלה זו ומספר סימני שאלה נוספים, במועצה ובתאגיד המים "מעיינות זיו" מסכמים את ארבעת הימים של לפני יום כיפור כמשבר שעבר בהצלה: לא ידוע על אף מקרה של תחלואה, בתי הספר קיבלו אספקה סדירה של מי שתייה טובים, לא היה צורך בסגירת המים, ואחרי ארבעה ימים, רגע לפני כניסת יום הכיפורים, שוב ניתן היה לשתות את מי הברז בכפר.

 

התארגנות מהירה

הכל התחיל בעצם בבדיקה שגרתית שערך תאגיד "מעיינות זיו", בדיקה שהעלתה כי במים קיימת כמות חריגה של קוליפורמים. התושבים התבקשו מיידית להרתיח את מי השתייה, ולהשתמש במים מורתחים גם לצחצוח שיניים ולשטיפת ירקות ופירות. במקביל, הובהר כי ניתן להתקלח במים זורמים.

ההתארגנות בכפר הייתה מהירה. תוך זמן קצר לאחר קבלת ההודעה מתאגיד המים, סופקו מים מינרלים לבתי הספר ולמוסדות הציבור באמצעות המועצה ובסיוע תורמים שהתגייסו לעזרה. במקביל נמסרו הודעות לציבור במספר ערוצים: דואר אלקטרוני, מסרונים, אתרי האינטרנט המקומיים ואתר המועצה, מהדורות חדשות ברדיו וכריזה ברחובות הכפר. עובדים ומתנדבים אף ביקרו בבתי תושבים מבוגרים לוודא שהם יודעים על ההוראה.

למרות כל הצעדים, ידוע על תושבים שלא קיבלו את ההודעה או שהמידע הגיע אליהם במקרה. "כשיש מצב כזה, שבו מדובר בסכנה בריאותית", אומר אחד מהם, "מן הראוי שהיו שמים הודעה כתובה בכל בית, למרות שזה אולי קצת אנכרוניסטי". במועצה אומרים בתגובה שהמצב לא היה קיצוני מאוד, ואילו הסכנה הבריאותית הייתה גדולה יותר, היו מפסיקים מיד את זרם המים.

 

המערכת נשטפה

מהנדס המים בתאגיד "מעיינות זיו", גל מעיין, שם את הדברים בפרופורציות: "זה לא שהיה יכול לקרות אסון אם מישהו, למשל, היה מצחצח שיניים במי ברז. אבל כדי להיות ב'צד הבטוח' ביקשנו, על פי הוראות משרד הבריאות, לצחצח שיניים במים מורתחים. עם מקלחות לא הייתה בעיה, שכן רק במקרים נדירים מתבקש הציבור שלא להתקלח במי ברז.

"במהלך הימים שחלפו מאז נתגלה הזיהום ערכנו דיגומים חוזרים ונשנים, נעשתה שטיפה של חלק מקווי המים במטרה לשטוף החוצה את הזיהום. במקביל, ניסינו כל הזמן לאתר את המקור לבעיה.

כאשר הדגימות המשיכו להצביע על הימצאות זיהום, היה לנו ברור שמדובר בבעיה רחבה יותר. ביום חמישי כבר ביצענו שטיפה של כל הקווים וחיפשנו מקורות של מים אפורים. בסופו של דבר גם החלפנו את כל ערכות בקבוקי המעבדה, כדי להיות בטוחים שהתוצאות החריגות לא נובעות מהבקבוקים עצמם. רק בערב יום הכיפורים התקבלו תוצאות תקינות ואז יצאנו בהודעת הרגעה לציבור".

 

מה זה זיהום?

על פי נתוני משרד הבריאות במים מזוהמים נמצאים נגיפים וחיידקים רבים העלולים לחולל סוגים שונים של מחלות ובהן חולירע, דיזנטריה, טיפוס, קדחת ועוד.

על פי התקן בישראל, מים ראויים לשתייה הם מים שבהם לא נמצאו יותר משני חיידקי קוליפורמים ב-100 מ"ל. אם נתגלו 2-10 חיידקים בבדיקה כזאת, המים חייבים בבדיקה חוזרת, הגם שאינם אסורים עדיין לשתייה. בכמויות גדולות יותר של חיידקים, מוכרזים המים כלא ראויים לשתייה.

על פי דו"ח של המחלקה לבריאות הסביבה במשרד הבריאות קיימות שבע סיבות העלולות לגרום להופעת זיהומים במי השתייה:

  1. מקור מים מזוהם.
  2. מתקן חיטוי שאינו פועל כראוי.
  3. מי הספקה מהכנרת מזוהמים.
  4. מי הספקה מחברת 'מקורות' מזוהמים.
  5. רשת מים ישנה ולא תקינה, שבה נגרמים זיהומים כתוצאה מביוב או בורות ספיגה.
  6. מאגר מים מזוהם.
  7. סיבה שאינה ברורה.

בכפר ורדים, כאמור, לא אותרה הסיבה. ביום חמישי אף פנו תאגיד המים והמועצה אל התושבים בבקשה לדווח להם על הימצאות מערכות פרטיות של מים אפורים, בריכות שחייה וג'קוזי, או בתים שבהם בוצעו לאחרונה עבודות שיפוץ או התקנה במערכות המים והביוב. במקביל, דיווחה המועצה על בדיקות שהיא מבצעת לצורך איתור מקור הזיהום, כשבין השאר הוזכרו עבודות אינסטלציה פרטיות שגרמו לזיהום בצנרת מקומית וחדרו למרכזית, חיבור פיראטי ואסור של מערכות מים אפורים לצנרת המרכזית, מערכות כיבוי אש, בריכה או ג'קוזי המותקנות ללא מערכת מניעת זרימה חוזרת. גם בדיקות אלו לא הביאו לגילויו של מקור הזיהום.

 

אפור זה ירוק?

בכפר ורדים מודעות גבוהה יחסית לנושא המיחזור. לכן, ייתכן כי קיימות בו מערכות פרטיות למים אפורים, למרות שמשרד הבריאות מתנגד נחרצות להתקנת מערכות כאלה, בפרט אם הן לא עברו את בדיקתו ואישורו. (ראו גם מסגרת).

שימוש במים מושבים (מים שעברו טיפול להפיכתם ממים אפורים למים הניתנים לשימוש להדחת אסלות, השקיה, כביסה ולניקיון כללי) מחייב התקנת מערכות כפולות, האחת למים שפירים (מי שתייה) והשנייה למים המושבים. מערכת כפולה מהווה סיכון תברואתי, עקב החשש כי קולחין מושבים יחדרו למים השפירים עקב חיבורים צולבים או דליפת מים ממערכת המים המושבים.

ראש המועצה, סיוון יחיאלי, מדגיש כי המועצה רואה במערכות המים האפורים את הסיכון הגדול ביותר למים שפירים ולכן אמר כי המועצה, בשיתוף תאגיד "מעיינות זיו" רשות המים וחברת "מקורות", תערוך ישיבת להפקת לקחים והסקת מסקנות. יחיאלי: "המועצה עברה ממצב של שגרה למצב חירום בזמן קצר במיוחד וכך, כל בתי הספר ומוסדות הציבור זכו לאספקת מים נקיים במהירות האפשרית וללא תקלות. בנוסף, אני רוצה לשבח את שיתוף הפעולה המצוין שבו פעלו כל הגורמים האחראים לטיפול במצב".

  

 

שאלות ותשובות

כמה מסוכן היה?

אף אחד לא נותן תשובה לציטוט, כולם מדגישים שהצעדים שננקטו הם עם מקדם ביטחון גבוה, ושלא לייחוס אמר גורם המעורב בפרשה: גם אם מישהו היה שותה מי ברז בכל ארבעת הימים, זה פחות קוליפורמים ממנת חומוס אחת".

כל כמה זמן מתבצעת בדיקה?

בדיקות שגרתיות מתקיימות בהתאם לגודל היישוב. במעלות, למשל, מתקיימות שתי בדיקות בחודש, ובכפר ורדים פעם בחודש.

אז בעצם יש מצב שאנחנו שותים מים מזוהמים במשך חודש שלם.

בדיוק בגלל זה הערכים שנקבעים הם עם מקדמי ביטחון מאוד גבוהים. מעבר לכך, קיים ניטור תמידי של רמות הכלור, וזיהום רציני גורם להורדה משמעותית ברמת הכלור.

הפעם קרתה תקלה, מה אם מישהו יזהם את המים בזדון?

הסכנה קיימת, אבל זה לא פשוט כמו שזה נשמע. יש צורך בציוד מתוחכם ויקר, המון לוגיסטיקה ויש כמובן צעדי הגנה של מערכת הביטחון, מקורות, תאגידי מים ועוד.

 

 

מים אפורים והסכנות בשימוש בהם

עמי אור

 

צריכת המים הביתית בעולם תלויה בכמה גורמים כגון השתייכות תרבותית, רמת עיור, רמת חיים והכנסה, מקום מגורים ועוד. כמות המים לשימוש עירוני משתנה ממדינה למדינה וניתן לומר כי יש קשר ישיר בין כמות המים הנצרכת לרמת החיים. במדינות מערביות כגון גרמניה וארה"ב רמת הצריכה של מים בבית היא גבוהה יחסית ועומדת על 400-500 ליטר לנפש ביממה (לנ"י), ואילו בישראל רמת הצריכה הממוצעת היא כ-160 לנ"י.

למעט חלק קטן מהמים הנצרכים בבית אשר מתאיידים (בבישול, ייבוש כביסה ושטיפת רצפות), רוב המים הופכים לשפכים מסוגים שונים שניתן להגדירם בשתי קטגוריות:

א. מים אפורים או דלוחים שהם שפכים ביתיים, ללא שפכים שמקורם באסלות.

ב. מים שחורים או צואין שהם בעיקר שפכי האסלות.

כלומר, מים אפורים מוגדרים כמים אשר מקורם באמבטיות, כיורים באמבט (כיורי רחצת ידיים), מקלחות ומים שמקורם במכונות כביסה. למים אלה ארבעה סוגי מזהמים עיקריים: סבון ודטרגנטים; סיבים, שערות, מוך ולכלוכים מוצקים; בקטריות, נבגים ואורגניזמים אחרים (שהם גם המקור לריח הרע); מלחים, מתכות כבדות ומזהמים נוספים.

ממחקרים שנעשו במקומות שונים בעולם הסתבר כי ניתן להגיע לשיעור של עד 30% חיסכון במים, על ידי שימוש במים אפורים מושבים לצורך של שטיפת אסלות, כביסה, השקיה וניקיון כללי. למשרד הבריאות בארץ תקנים מפורטים בנושאי מים ומים מושבים. שימוש במים מושבים מחייב התקנת מערכות כפולות, האחת למים השפירים והשנייה למים המושבים שבדרך כלל יש לסמנה בצבע סגול.

מערכת כפולה מהווה סיכון תברואי עקב החשש כי קולחים מושבים יחדרו למים השפירים בשל חיבורים צולבים או דליפת מים ממערכת המים המושבים אל מערכת המים השפירים. לאור זאת, בהנחת מערכת נוספת המיועדת למים מושבים, יש למנוע היווצרות חיבורים צולבים וכן להתקין את המערכות במרחקים שהוגדרו בתקן.