א-לה כפר גיליון 199 אוקטובר 2011 | ישר מהראש - סיון יחיאלי

ישר מהראש - סיון יחיאלי

הצד של שכטמן, הצד של הישיבות

פרופ' דן שכטמן זכה בפרס נובל לכימיה על שבחר לא לקבל את דעת "גדולי הדור" ולעמוד על דעתו ולחדש. ובצד השני של היקום מסרבים צוערים בבה"ד 1 לשמוע שירת נשים

בעוד ימים ספורים יחול יום הולדתי ה-47. סבי זכרו לברכה נפטר בגיל 46, והנה אני מסיים את שנתי ה-46. בצעירותו היה סבי תלמיד חכם ומיועד לרבנות. לימים עזב את הדת ועלה לארץ להתיישב בקיבוץ. רגע לפני שאני "עוקף" אותו, ישבתי לחשוב על המסלול שעשה, מיהודי חרדי לקיבוצניק, ועל המסלול שעושה החברה שלנו, בכיוון ההפוך.

ימים ספורים לפני יום הכיפורים נתבשרנו על זכייתו של פרופ' דן שכטמן בפרס נובל לכימיה. הזכייה עוררה בקרב רובנו גאווה גדולה וצודקת. פרופ' שכטמן הצנוע והעניו מגלם כל שאנחנו מחפשים באיש אקדמיה. בפרס, כזכור, זכה על שבחר לא לקבל את דעת "גדולי הדור" אלא לעמוד על דעתו ולחדש.

ובצד השני של היקום מסרבים צוערים בבה"ד 1 להישאר לשמוע שירת נשים ומודחים מקורס קצינים.

מצד אחד השכלה, ידע ונאורות ובצד השני קנאה דתית וחושך. מצד אחד זכויות נשים ושיוויון, ופרופסור עדה יונת זוכה בפרס נובל, ומצד שני הדרה ועלבון, ניסיון להעלים ולהסתיר כל נוכחות נשית בצבא.

הכיוון והדינמיקה של הדת היהודית בישראל ברורים. מאז הקמת המדינה, הולכת היהדות ומקצינה, הולכת ומתחרדת. למרבה הצער האשמה בהקצנה זו היא מדינת ישראל. יותר מדויק, הממסד החילוני המייסד של המדינה. אני מזכיר, בטרם תשוכתב ההיסטוריה, כי הגורם המרכזי והדומיננטי בהקמתה של מדינת ישראל היה הציונות החילונית ובראשה תנועת העבודה. הממסד החילוני, שרק רצה שקט מהיהדות הדתית על זרועותיה השונות, הקים עבורה מערכת אשר יכולה רק להקצין.

מעולם בתולדות ישראל לא ישבו כל כך הרבה יהודים בישיבות המתוקצבות על ידי הציבור (השלטון). הישיבות, במתכונתן הנוכחית, הן יצירה אירופאית מודרנית. תחילתן בליטא בראשית המאה ה- 19. בליטא נהוג היה שהתלמידים לומדים בתקופת נעוריהם בלבד. בעולם היהודי שלא עבר את תנועת ההשכלה, כמו יהדות המזרח, כלל לא היו ישיבות מסוג זה.

מצב בו כל השייכים לזרם מסוים, בחוסר סלקטיביות, לומדים תורה על חשבון הכלל, מעולם לא היה בתולדות ישראל. בוודאי לא בפרופורציות כאלו.

היהדות שמרה לימות המשיח את המצב בו כל הקהילה לומדת ללא כל דאגה לדרך ארץ, לפרנסה. בראש הישיבות רבנים. הם המתקצבים, הם המפרנסים, הם המדווחים לשלטון מי ללימוד ומי לגיוס. אם בגולה נאלץ הרב, בעל הכוח המוסרי, להתחשב באילוצי החיים, במחסור בתקציב, בקשיי הפרנסה, הרי שפה בארץ, לצד סמכותו הדתית, העמידה לו המדינה כוח כלכלי. מרגע שהוקם מבנה זה אין שום סיבה להקל בדבר. הכיוון היחיד הוא הקצנה. הקצנה המשפיעה על חיינו ועוד תשפיע רבות.

אל מול המערכת הדתית המקצינה עומדת החברה החילונית ברפיסותה. שאלות יסוד ערכיות כמו מעמד האישה ונושאים נוספים בהם הושגה התקדמות חסרת תקדים עומדים בפני התקפה דתית המתקבלת בהבנה על ידי חילונים פוסט מודרניסטים חסרי עמוד שידרה ועקרונות. למזלנו קיבל הצבא החלטה נכונה ובג"ץ סירב לדון בנושא. אולם זהו מאבק עקרוני. לדעתי על צה"ל לוותר לאלתר על שירותיו של כל אדם אשר אינו מסוגל לראות בנשים שוות.

לדעתי על הרוב החילוני הקטן והולך לעשות מייד צעדים אשר מטרתם להפסיק ולממן את הישיבות החרדיות. המדינה צריכה לספק למוסדות החינוך החרדי מימון זהה למימון הניתן לכל מוסד חינוכי חילוני, אולם בתנאי שיעמדו בדרישה ללמד לימודי ליבה. לדעתי על המדינה להביא מוסדות לימוד דתיים גבוהים לפיקוח אקדמאי או להפסיק להכיר בבוגריהם כבעלי תואר אקדמאי. לדעתי כל הנ"ל הם התחלה במסלול אשר יציל את החברה הישראלית ובטווח הארוך יחזיר את אנשי הדת היהודים חזרה למסלול של דיאלוג עם המציאות וחיים אפשרים בחברה מודרנית. לדעתי על הציבור החילוני לעמוד על דעתו וערכיו, להפסיק להתבטל בפני רבנים, ולדרוש מהיהדות בת זמננו לאמץ ערכים אוניברסלים כמו צדק, שוויון ונשיאה בנטל.

אחזור לפרופסור שכטמן בן ה-70. נשאלת השאלה מה סיכויו של תלמיד בית ספר יסודי בישראל של היום להגיע להישגים מעין אלו. לאיזה מדינה יגדל ילד כזה, כאשר כחצי מהילדים שמתחילים כיתה א' השנה כלל לא ילמדו בחינוך הממלכתי, לא ילמדו מקצועות ליבה וספק אם ימצאו עצמם משתלבים בחברה היצרנית, מתפרנסים מעמל כפיהם ותורמים לכלל.

חייבים לעשות מעשה, עוד לא מאוחר מידי.