א-לה כפר גיליון 202 ינואר 2012 | מותו של איש הטבע

מותו של איש הטבע

נורמן גולדנברג, מקים שביל נורמן ודמות מיתולוגית בכפר, נפטר בגיל 87. בשנותיו האחרונות היה כעוס וממורמר, בעקבות עימותים רבים עם המועצה והממסד בכלל

נירית אושר

 

נורמן גולדנברג, מייסד שבל נורמן, הלך לעולמו בגיל 87. נורמן, יהודי אמריקאי, נלחם במלחמת העולם השנייה נגד הגרמנים בגבול האיטלקי. לאחר עלותו ארצה, הקים בשנת 1973  את יחידת האלפיניסטים בצה"ל. לכפר ורדים הגיע בשנת 1986.

נורמן היה איש רב פעלים והותיר חותם ניכר על הכפר והסביבה. הוא סלל את שביל נורמן המפורסם בהר אשכר ובנה את צריף העץ הניצב במרכז הכפר ובו פועל כיום "המוזיאונצ'יק". הפיכתו של הצריף למוזיאון קטן שמה קץ למספר שנים של הזנחה, מאז שהצריף חדל לשמש כפינת החי של בית ספר קשת.

בשנים האחרונות עסק נורמן באמנות, וכאיש טבע מושבע עסק בפיסול באבן וגילוף בעץ. ביתו היה מלא במאות יצירות, אולי אלפים. רוב יצירותיו היו אבנים, ענפים או גזעים שנורמן רק הדגיש את צורתם הטבעית.

נורמן הוא גם האיש שהגה את פרויקט טחנת הרוח על צלע ההר בפארק התעשייה בתפן. הטחנה עמדה כשנה על טילה, עד שהוחלט להוריד לה את הכנפיים בגלל הרוחות העזות הנושבות באזור.

נורמן אהב מאוד כלבים ונהג לאסוף אל חצרו כל כלב משוטט. בכל מקום שהסתובב בו, תמיד היה כלב אחד לפחות בעקבותיו. אהבתו העזה לכלבים גררה לפני כשנתיים עימות עם וטרינר המועצה, ד"ר אבנר ברזילי, בעקבותיו אף נעצר נורמן והוא התמודד בהליכים משפטיים.

ברזילי: "מאוד עצוב שכך קרה עם נורמן. היינו פעם שכנים וביחסי ידידות טובים, אפילו עזרתי לו להפעיל את פינת החי בצריף שבנה. לא ברור לי מה השתבש, אולי כי אני ייצגתי את הממסד ונורמן תמיד היה אנטי. זה מורה על אומץ, אדם שלמרות גילו המתקדם המשיך להילחם".

נורמן, שפעל רוב שנותיו בהתנדבות למען הקהילה, לא חווה נחת בערוב ימיו. יש מי שטען כי הוא כבר "לא היה הוא", וכי בשנותיו האחרונות היה מתבודד, משתכר ומטריד עוברי אורח בכלל ואת עובדי המועצה בפרט.

לפני כשנתיים, בחודש ספטמבר 2009, הין לנורמן כמה שעות של נחת, כשחברים מהכפר ובראשם דרורה דקל, ארגנו לו מסיבת יום הולדת 85. אל המסיבה, שהתקיימה באמפי שליד הצריף הירוק, הגיעו תושבים רבים, חברים, קרובי משפחה וכן קציני במיל' מיחידת האלפיניסטים שסיפרו על מעלליו של נורמן.

בנו של נורמן, בן גולדנברג, וחברו הקרוב אלי רגב, יוצאים לאחר מותו להגן על שמו. רגב מספר: "נורמן ואני חברים שנים רבות. היינו מנהלים שעות ארוכות שיחות בנושאים פוליטיים. נורמן היה אדם ערכי ביותר, תמים מאוד, שלא ידע שקר מהו. בשנותיו האחרונות השמיצו אותו וחיפשו להציק לו  רק בגלל שהיה שונה ואחר. נורמן רצה לתקן את החברה ולהשפיע. הוא היה מחובר לטבע וככזה, נאמן בצורה מוחלטת להצלת כלבים. כל מי שהרע לכלבים היה אויב של נורמן".

בהלווייתו של נורמן ספד לו רגב: "היום הלך לעולמו יהודי חייל אמיץ, שסבל מהלם קרב עד יומו האחרון. לא רק במלחמת העולם השנייה לחם באומץ רב, גם בארץ נלחם. נלחם ונאבק על אמונותיו, ערכיו ועקרונותיו. היום הוא לא הזמן ליישר חשבונות עם כל אלו שהביאו לדרדורו של נורמן. במהלך הדירדור נורמן עמד בגבורה רבה למרות מצבו הפיזי הירוד. נורמן אהב את כלביו אהבת נפש והם אהבו אותו בטירוף. נורמן חשב לנסוע לארצות הברית עם תחילת הדירדור, אבל לא עשה זאת בגלל אהבתו העזה ליצורים שלו. נורמן, תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים ומנוחתך בגן עדן של הכלבים".

 

 

הראיון האחרון

להסתגל למה, לטיפשות?

אייל כץ

 

בחודש פברואר 2010 קיימתי ראיון עם נורמן, בביתו שברחוב ארז. הראיון התקיים בעקבות מעצרו של נורמן והמשפט נגדו. מאוחר יותר באותו שבוע היה מקרה נוסף בו התעמת נורמן עם עובד המועצה ליד ביתו.

פגשתי אדם רהוט, שמדבר לעניין, כועס ופגוע. נורמן, וכן חבריו, משוכנעים כי בכל התקריות שהיו בינו לבין המועצה הוא אינו אשם, או שבמקרה הגרוע מישהו דאג לנפח את הדברים מעבר לכל פרופורציה.

נורמן היה שונה, בזה אין כלל ספק. הוא חי בבית שתוכו מזכיר יותר יער מאשר סלון בורגני מבונבן, אהב כלבים יותר מבני אדם, ולא תמיד הסתגל לקודים החברתיים והקהילתיים של כפר ורדים.

כששאלתי אותו על המעשים המיוחסים לו, השיב: "אנשים משקרים. אין לי מושג איך אנשים יכולים לשקר ככה. אני לעולם אינני משקר. אני שונה, ולכן מתעללים בי. כל חיי עשיתי רק טוב. עשיתי דברים למען אנשים ולמען המולדת. במלחמת העולם אפילו חסתי על חייהם של שני חיילים גרמניים. לא יכולתי לירות בהם והצלתי את חייהם. ועכשיו עושים ממני אדם קשוח ואכזרי. בגילי אני אפילו כבר לא מסוגל להכות אדם אחר. אני מרגיש כמו במשטר פאשיסטי".

אבל אתה מודה שתקפת את ד"ר ברזילי?

"אנשים שהורגים חיות הם אויביי. אינני זקוק לכל כך הרבה כלבים כאן. מספיק לי שניים או שלושה. אבל כל הכלבים שכאן הם כלבים שהצלתי את חייהם".

אומרים שאתה משתכר במרכז המסחרי.

"מגיל 35 לא השתכרתי. אני שותה, אבל לא משתכר. אני שותה במרכז בירה או יין, מרים את הכוס ואומר לאנשים בקול רם Happy new year, ועושים ממני שיכור. אולי אינני צריך לברך אנשים".

אתה מודה שאתה שונה, ובכל זאת אתה חי בחברה עם נורמות מסוימות. אולי אתה זה שצריך להסתגל?

"להסתגל למה? לטיפשות? לאנשים שהורגים חיות? אנשים חייבים להבין שהפלנטה הזו שייכת לכל יצוריה. אני אמנם שונה, אך אינני משוגע. אני לא רוצה לחיות פה יותר, ובכוונתי לעזוב בקרוב לארצות הברית, למסצ'וסטס".  

שנתיים חלפו, ונורמן אכן עזב. אבל לא למסצ'וסטס, אלא למקום אחר. אני מאחל לו מקרב ליבי שזהו אכן מקום שכולו טוב. 

 

 

ברברה