א-לה כפר גיליון 202 ינואר 2012 | שם עין - בן עמי מוסק

שם עין - בן עמי מוסק

חיים בירוק

כתבה ששודרה בתכנית הטלוויזיה כלבוטק האירה בעוצמה את הפגיעה בבריאותנו בשנים האחרונות ואולי הגבירה את הצורך ב"חיים ירוקים" ולהישמר מתוצאות הקידמה. ברוח זו החלטתי להתמקד בנושא התה, שעשוי לשמור במעט על בריאותי.

תה הוא משקה מכיל קפאין המיוצר על ידי השריית עלים או ניצנים של שיח הקמיליה סיננסיס במים חמים. בנוסף, התה עשוי לכלול גם עשבי מרפא, תבלינים או טעמי פירות. לעתים מיוחסת המילה "תה" לחליטות של צמחים אשר אינן כוללות את עלי השיח קמיליה סיננסיס, ואלו מכונות "תה צמחים", או "חליטות צמחים".

עיקר גידולי התה בעולם הם בסין, הודו, פקיסטן, איראן, סרי לנקה, טאיוואן, יפן, אינדונזיה, נפאל, אוסטרליה, ארגנטינה וקניה. כאשר מתייחסים למקור התה, טאיוואן וסרי לנקה נקראות בשמן הקודם - פורמוזה וציילון, בהתאמה. שיח תה הגדל בר יכול להגיע לגובה של 5 עד 15 מטרים ולעתים אף 30 מטרים, אך במטעי התה השיחים נגזמים למטר וחצי, כדי לעודד צמיחה חדשה ולהקל על האיסוף.

מספר אמונות מנסות להסביר את מנהג שתיית התה. לפי אחת המסורות, גאוטמה בודהה גילה את עלי התה כאשר עלה תה נפל לתוך כוס מים ששתה כאשר ישב ועשה מדיטציה. מסורת אחרת משייכת את גילוי התה לבודהידהרמה אשר תלש את עפעפיו כדי שלא יירדם בעת מדיטציה, ומעפעפיו צמח צמח התה. מסורת זו מנסה להסביר את תכונותיו המעוררות של התה. מסורת שלישית משייכת את גילוי התה לשנונג, קיסר סין האגדי, אשר בעת מסעו, כאשר ישב לשתות כוס מים חמים, נפלו לתוכה מספר עלי תה. לאחר ששתה את המשקה ונהנה מטעמו גילה את השפעותיו הרפואיות.

יש גם שתי גרסאות להמצאת השקיק. האחת מספרת כי סוחר תה הודי קיבל משלוח של ארגזי תה ששהו באוניה שחלפה בדרכה בסערה. טלטולי האוניה גרמו לעלי התה להימחץ ובמקום עלים יפים קיבל עלי תה מרוסקים. על מנת לא להשליך את כל המטען, ארז את שברי העלים בשקיקי בד ושיווק אותם.

הגרסה השנייה משייכת את ההמצאה לסוחר תה ניו-יורקי בשם תומאס סליוואן, שקיבל תה מסוג חדש וטוב. כקידום מכירות שלח ללקוחותיו דוגמיות של התה ארוזות בבד משי. הלקוחות התעצלו לפתוח את השקית והטילו אותה לכוס עם מים רותחים.

כיום הדרך הנפוצה ביותר להכנת תה היא על ידי שימוש בשקיק. השקיק, אשר מכיל בדרך כלל אחד עד שלושה גרמים של עלי תה, מוכנס לכוס, ולתוכה מוזגים מים רותחים או חמים. לעתים מוכנס השקיק לכוס לאחר שכבר יש בה מים, וזו היא צורת ההגשה המקובלת כיום.

שיטה מסורתית ואיכותית יותר להכנת תה היא באמצעות תיון (קנקן תה). להשגת תוצאות אופטימליות רצוי להשתמש בתיון מחרסינה. על מנת למצות את טעמם המרבי של עלי התה, על המים להיות רותחים כאשר הם פוגעים בעלים, על כן, כדי שהתיון לא יקרר את המים, יש לחמם את התיון מבעוד מועד, על ידי שטיפתו במים רותחים. לאחר מכן יש לרוקן את המים מן התיון, ולשים בתיון כפיות עלי תה כמספר הכוסות שמעוניינים להכין, ואז יש למזוג לתיון מים רותחים, לכסותו ולהמתין 3-5 דקות לפני ההגשה. ניתן להשתמש בשקיקי תה, אחד עבור כל כוס, במקום בעלים בתפזורת, אולם שימוש בעלים חופשיים ישיג תה בעל טעם עשיר ומלא יותר. כאשר חולטים תה ירוק רצוי להשתמש במים בטמפרטורה של כ-80 מעלות על מנת לא לפגוע בטעמו בנוגדי החמצון המצויים בתה הירוק. ניתן גם לחלוט עלים בתפזורת ישירות בכוס, עם או בלי פילטר.

 

תה ירוק סיני וסגולותיו הרפואיות
על אף שהרפואה הסינית מכירה כבר למעלה מ-4000 שנה בסגולותיו הרפואיות הרבות של התה הירוק, ההתעוררות המערבית לגביו החלה רק בשנים האחרונות. תה ירוק סיני נחשב לבעל סגולות רבות וביניהן השפעה חיובית על חילוף החומרים של הגוף, איזון של רמת כולסטרול, מניעת מחלות וניקוי רעלים. הוא נחשב לאנטי אלרגני, מסייע בהחלמה ממחלות קשות ותורם לתחושת החיוניות של הגוף.
אופן הכנה: את התה הירוק יש לחלוט בטמפרטורה שלא עולה על 80 מעלות, ולא במים רותחים כפי שנהוג לחשוב. זמן החליטה עד 3 דקות, תלוי בסוגו. תה ירוק מומלץ לשתיה יומיומית, הוא טעים, בריא וניתן לגיוון.

 

(מקור: וויקיפדיה)