א-לה כפר גיליון 202 ינואר 2012 | טוביה ארז

טוביה ארז

בכל מפגין מסתתר פילוסוף קטן 

על הקשר ביון יוון העתיקה, מהומות החרדים, ההתקוממות בסוריה וההפגנות ביוון של היום, להיררכיה הפנימית בביתי הפרטי. ובמילים אחרות: אריסטו ואפלטון מריצים אותי לרשות הוועד

הידעתם כי יוון המציאה את הפילוסופיה, אמר במבה (החתול) בעודו מעיין בספרון המשפחתי הפופולארי "מעט על כל דבר".

השעה הייתה בין ערבים. רבצנו שלושתנו בסלון לוגמים שוקו חם, שוקי (הכלב) על השטיח, במבה על אדן החלון ואנוכי על הספה.

ראו, המשיך במבה בנימה פילוסופית תוך שהוא מצביע על הטלוויזיה, כל העולם הפגנה ואנחנו השחקנים.

 

הפגנה ראשונה

בטלוויזיה נראו המון חרדים מצטופפים בכיכר השבת בירושלים, מאיימים באגרופים וזורקים אבנים. הקריין מסביר כי המטרה היא אוטובוס בו נוסעים במעורב גברים ונשים.

יש פה בעיה של ההדרת נשים מהמרחב הציבורי, התחלתי בהסבר גם מבלי שנשאלתי.

אני לא מבין למה התעוררה הבעיה רק עכשיו, אמר במבה, אצלנו היא קיימת מקדמת דנא. הכיצד, שאלתי בתמיהה.

שמת בודאי לב כי כאשר רואים קבוצה של חתולים מסתובבת יחד ברחוב, הם כולם צבעוניים, הסביר במבה. אין ביניהם אף חתול שחור. זה לא במקרה. אנחנו החתולים השחורים אומנם נהנים מחופש מוחלט בחצר הבית, אבל ברחוב אנחנו סובלים מההדרת חתולים שחורים.

למה אתה מתכוון, שאל שוקי.

אם אני מתרוצץ ברחוב ליד הבית ועוברת קבוצת חתולים צבעונים במדרכה, השיב במבה, אני חייב לעבור לצד השני של הרחוב. אחרת יכסחו אותי.

וזאת למה, המשיך והקשה שוקי.

זאת משום שהם חושבים כי חתול שחור מביא מזל רע.

מוזר, אמר שוקי בעל השכל הישר, איך חתולים אינטליגנטים מתמכרים לאמונות תפלות ונותנים להן להשפיע על חייהם.

 

הפגנה שנייה

בטלוויזיה התחלפה התמונה. הפעם נראה קהל גדול מפגין בכיכר מרכזית באתונה. אנשים נראו צועקים ומניפים ידיים. הקריין הסביר כי המשבר הכלכלי ביוון הוא הסיבה להפגנות.

שוקי ובמבה נשאו אלי עיניים בשאלה. בתור המבוגר האחראי במשפחה נחשבתי למומחה לענייני כלכלה. ולא בכדי. ההמלצה הכלכלית המרכזית שלי, "אם אתה רוצה להצליח בעסקים תסתכל עלי ועשה את ההיפך", הביאה הרבה חברים שלי להצלחה כלכלית.

ניגשתי לארון הספרים. שלפתי משם ספרון נוסף ומסרתי לבמבה. במבה הביט בשמו של הספר, "המשתה" מאת אפלטון. קרא את ההקדמה, ביקשתי, ואולי בזכותה נוכל להבין את סיבת המשבר הכלכלי שפוקד עכשיו את אירופה.

במבה קרא: "המשתה – דיאלוג של סוקרטס שנכתב על ידי אפלטון".הדיאלוג מתרחש בביתו של אחד מחבריו של סוקרטס, אגאתון, מחזאי שזכה בפרס על המחזה הטוב ביותר באתונה. לכבוד הזכייה מזמין אגאתון את כל חבריו למשתה. החברים, חמישה במספר, מגיעים לאגאתון ובמהלך המשתה מציעים הצעה לקיים תחרות נאומים אודות טיב ה"ארוס". החברים נענים להצעה. שני הנאומים המרכזיים, שרוב ההתייחסות מכוונת אליהם, הם הנאומים של אריסטופאנס וסוקרטס.

רוב הקוראים את המאמר היו מתמקדים בתוכנו אמרתי, אבל אנחנו ננסה להבין דווקא את הרקע שלו. התקופה היא לפני כ-2,400 שנה. חבורה של יוונים מתכנסת לבילוי החביב שלהם, יושבים במשתה ומנהלים שיחה על מהות החיים. השיחה מתובלת בוויכוחים ובתחרות נאומים על הנושאים שעל הפרק. תוך כדי שיחה מוגשים להם מבחר מאכלים ושתייה כיד המלך.

במבה חייך. אני בטח ממוצא יווני, אמר. גם אני רובץ רוב היום באחת מפינות הגינה, מנהל שיחות על פילוסופיה חתולית עם החתולים השכנים ומפעם לפעם יוצא מישהו מהבית ומניח לי אוכל בצלחת.

על המערכת הכלכלית אצלנו בבית נדון בהמשך, עניתי, אבל בואו ונחזור ליוונים הקדמונים.

מתפתחת כאן תרבות שמקדשת את הבטלה. אנשים מוקפים עצי זית וגינות ירק שמספקים להם כל שנדרש לקיום. הם רואים בפילוסופים את מורי הדרך לחיים טובים. בראש מצעד הפזמונים הפילוסופי נמצא הפילוסוף היווני "בטלניקוס". פילוסוף זה ידוע בתורתו שאומרת: תן לטבע ולאחרים לעמול במקומך והקדש עיתותיך לזמן איכותי, מחשבות, ויכוחים, וכמובן אכילה ושתייה.

שוקי הסתיר פיהוק קל ורטן תוך שהוא מניף קלות את זנבו: ומה הקשר של הסקירה ההיסטורית הזאת למהומות ביוון ולמשבר הכלכלי באירופה שאנו רואים עכשיו בטלוויזיה?

קצת סבלנות, ביקשתי, אני כבר מגיע לזה. רק נעשה קפיצה של 2,400 שנה, לימינו אנו. היוונים המודרניים ממשיכים במנהגם מימים ימימה. הדרכמה הצנועה מספקת להם בדיוק את מה שנדרש כדי ללכת לעבודה בבוקר, לפרוש בצהרים למנוחה, אחרי הצהרים מוקדשים לכוסית אוזו ובערב יוצאים למועדונים לשמוע מוזיקה יוונית. מהצד השני של היבשת נמצאים הגרמנים. כל רגע פנוי מנוצל ביעילות לייצור ולחיסכון ואם נשארת להם אחר הצהרים שעה פנויה הם יוצאים לכבוש את אירופה.

במבה נראה כאילו נכנס לפתע למגננה. בתור חסר מצפון לחלוטין הוא היה מוטרד. למה יש לי כל הזמן הרגשה שאתה מתכוון בסקירה שלך בעצם אליי, שאל. אתה מציג את החיים השלווים של היוונים כאילו זה דבר רע, ואילו אני רואה בחיים המוקדשים להתעסקות בפילוסופיה וגסטרונומיה רק יתרונות.

אתה צודק, אמרתי. כל אחד יכול לנהל את חייו לפי בחירתו, בתנאי שהוא מוכן לשאת במחיר הבחירה. תראו מה קרה. הגרמנים באו ליוונים ואמרו: בואו תהיו כמונו, נתאחד, שוק משותף, מטבע אחד – היורו. ביחד נעבוד קשה ונשגשג כלכלית. היוונים הבינו מיד מה זה אומר. גם את שעות הבוקר המיועדות לעבודה יוכלו להמיר לזמן איכות. היורו יממן והגרמנים הטיפשים ישלמו. כך נוצרה קהילה חדשה, המורכבת משתי קבוצות. האחת עובדת וחוסכת והשנייה עוסקת בהרהורים וצרכנות.

הבנתי מה קרה פה, אמר במבה. היוונים המשיכו לא לעבוד כמו פעם אבל לצרוך כמו הגרמנים. כאשר הגישו את החשבונות לגרמנים, הם סירבו לשלם. ההפגנות מתרחשות כי לשותפים מהצפון נמאס לממן והם אמרו די, ופתאום הם, היוונים צריכים להתחיל לעבוד כדי לשמור על רמת החיים שהתרגלו אליה, וזאת בניגוד לפילוסופית החיים שלהם.

ואתם, אמרתי לזוג המודאג , אל תדאגו. כל אחד מכם ימשיך לעבוד לפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו, ממש כמו בקיבוץ של פעם. קצת עבודה ומספיק זמן לבטלה .

שוקי נהם בבוז קל. מעמדו כרובץ השטיח המשפחתי נראה די יציב. לאחרונה הוא אפילו שוקל להתחיל ללמוד סריגה.

 

הפגנה שלישית

בטלוויזיה שוב התחלפה התמונה. קהל המונים בכיכר בדמשק צועק ומניף שלטים. הקריין מסביר כי הם צועקים "העם רוצה לתלות את בשאר".

כל המהפכות בהיסטוריה תמיד נראות אותו דבר, אמר שוקי. העריץ התורן סוחט את לשד העם ובסוף מובל בכוח לגיליוטינה. מהמהפכה הצרפתית, דרך צ'אוצ'סקו ברומניה ועד קדאפי בלוב.

הידע של שוקי בהיסטוריה הפתיע אותנו. מהיכן הבקיאות הזאת, שאלתי.

אומרים, הסביר שוקי, כי ההיסטוריה תמיד חוזרת. לפיכך אני עוקב גם אחרי מה שקורה אצלנו בבית בראי ההיסטוריה. ברגע שנרגיש שאתה הופך להיות טיראן, נעשה גם אנחנו מהפכה, כמו בסיפור "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול.

לא ידעתי שיש לי תכונות של עריץ נתעב ומדכא, אמרתי נעלב קלות.

לא עריץ ולא בטיח, השיב שוקי. בינתיים אתה יותר כמו pussycat.

במבה הסתיר חיוך. שני פוסיקטים, הוא ואני, גרים באותו בניין. מובטח לנו רוב בבחירות הבאות לוועד הבית.

 

הכותב הוא חבר בתנועת כפר ורדים ירוק

לתגובות: tuviae@netvision.net.il