פנאי - פורטל התיירות של הגליל מערבי

כניסה ללקוחות
צימרים ובתי מלון מסעדות ואירוח אטרקציות ואתרים טיפולים וספא טיולים ומדריכים תרבות ואומנות שופינג ומתנות לקבוצות וארגונים

כדאי לכם



לעולם בעקבות השמש

מג'דל שמס – מגדל השמש, מציעה כמה אטרקציות המצדיקות ביקור: ברכת רם, גבעת הצעקות, קבר הנביא יעפורי, פארק משחקים לילדים ושני פסלים מיוחדים במינם / רוני קריסטל

רגע לפני החרמון, ממש למרגלות ההר, פרוס כמו שטיח של אבנים קטנות וצבעוניות הכפר מג'דל שמס. זהו אחד מארבעת הכפרים הדרוזים ברמת הגולן והגדול מביניהם. מתחתיו הכפר עין קינייה, ודרומה ממנו הכפרים מסעדה ובוקעתא. 
הכפר נמצא כמה מאות מטרים מערבית לגבול הסורי, ובתיו בנויים על המדרון התלול של מורדות החרמון. על פי רישומים (לא מדויקים) נוסד הכפר בשנת 1595 על אדמות שהיו בבעלות תושבי הכפר המוסלמי ג'ובתה א-זית (נווה אטי"ב של היום), והאמיר פח'ר א-דין אל מעני השני ששלט באזור באותו זמן שלח לשם את התושבים הדרוזים הראשונים. הכפר בנוי על גבי יישוב קדום ונתגלו בו שרידים מהמאה השנייה והשלישית לספירה, ביניהם גם מערת קברים חיצונית המכונה בפי התושבים המקומיים "מקברת אל יהוד" כלומר – קברי היהודים. 
השם מג'דל שמס פירושו – מגדל השמש, כלומר מקום גבוה כמו מגדל שראשו בשמש. 
כל מי שעולה לחרמון עובר בדרכו בכפר הציורי הזה, אולם רק מעטים עוצרים ומבקרים בכפר עצמו על אתריו ואנשיו המיוחדים. מסתבר, שהם מפסידים, ובהחלט ניתן להעביר שם כמה שעות מעניינות, יפות וטעימות.  
 

ברכת רם 

נתחיל בברכת רם הנמצאת בפאתי הכפר. נגיע דרך כביש 99 מקרית שמונה, נפנה בכיכר של הכפר מסעדה שמאלה עד לגשר צר מעל שפך נחל סער. נמשיך ישר (ולא נעבור על הגשר), עם הכביש עד לבריכה עצמה, מצד שמאל. דרך נוספת להגיע למקום היא דרך כביש 91 ממחניים לכיוון צפון-מזרח, עד למפגש עם כביש 98 (צומת זיון ליד עין זיוון) ומשם שמאלה (צפונה). 
בריכת רם היא בריכת מים טבעית עגולה ועמוקה. בחורף מגיע עומק המים ל-10 מ' ובקיץ הוא יורד ל-6 מ'. הדרוזים מאמינים כי מקורות המים של הבריכה הם מן הפאניאס, המוכר לנו כנחל הבניאס. האמת היא שמקורות המים הם ממי תהום, נביעות תת קרקעיות, ומי הבריכה מתנקזים לכיוון עין זעורה ועין פית שעל יד הבניאס. על הבריכה היפה והמסתורית הזו נרקמו אגדות רבות. אחת מהן מספרת שאם מטביעים בה חפץ כבד, הוא יימצא בסופו של דבר במי הכנרת. הדרוזים מספרים שבריכת רם (או כפי שהם אומרים בירכת רם עם דגש ב-כ'), היא העין הפקוחה אותה הציבה לה החרמונית, היא ג'בל שייח'ה, רעייתו של גבל שייח' הלא הוא החרמון ה"חרמן", שלא יחמוד וישים עינו על הגבעות הצעירות הפזורות להן סביב. 
בסמוך לברכת רם שוכנת המסעדה המפורסמת של סלים שופי, המציעה מגוון מאכלים דרוזים תוצרת בית בריחות וטעמים מיוחדים באמת, ותצפית מדהימה על הבריכה וסביבתה. 
 

קבר הנביא יעפורי 

קצת בהמשך הכביש פנימה, נמצא קבר הנביא יעפורי שהוא אחד מקברי "הצדיקים" הקדושים ביותר לבני העדה הדרוזית. הנביא יעפורי מגלם על פי המסורת את דמותו של איש המוסר אלע'פרי, מאנשיו של הנביא מוחמד. השיח' אמין טריף מוחמד קבע את התאריך 25.8 כיום ההתכנסות השנתי במקום כדי לקרב בין הדרוזים מכל הארץ, כולל אלו שברמת הגולן. ביום ההוא נערכים כאן טקסים דתיים של התרת נדרים תפילות המוניות, אולם גם בשבתות "רגילות" מהווה האתר מקום מפגש חברתי ודתי. משפחות באות לפיקניק עם הילדים שמתרוצצים בין דוכני השוק המקומי ובין חנויות המציעות מכל טוב הכפר: פירות העונה, דבש תוצרת בית, שמן זית מקומי ועוד. לילדים גם מתקני רכיבה (אלו ב-2 ₪) וצעצועים אחרים. 
 

גבעת הצעקות 

לאחר ששבענו מן המראות והטעמים, נעלה לכפר עצמו. בכניסה הראשונה נפנה ימינה ומזרחה לכיוון גבעת הצעקות. זהו למעשה קו הגבול הקרוב ביותר לסוריה וממול רואים את בתי התושבים מעבר לגדר. 
המקום נקרא עין אל תינא – מעיין התאנים, על שם הבוסתנים והמים שהיו שם. 
מדי יום מתאספים בני משפחה משני עברי הגדר ומדברים בצעקות ביניהם. היום כבר אימצו את שיטת אמיר פרץ עם המגפון. פחות אקזוטי, אבל שומעים יותר טוב. אם רעבים, יש במקום מסעדה דרוזית נחמדה שנקראת עין אל תינא (כמה מפתיע).  
 

שמחה לילדים 

מהגבעה נרד דרך שביל עפר חזרה לכפר אך מכיוון אחר, ונגיע למקום מקסים לילדינו – גולן הפי לנד. זהו מתחם סגור של מתקנים ומשחקים לילדים (קלאסי בכל מזג אוויר, ובמיוחד ביום חורפי) בכל הגילאים כמעט. ג'ימבורי ומתנפחים, בריכת כדורים ענקית אליה גולשים במגלשה ממתקן טיפוס ענק, אומגה מופלאה, רובי כדורי פלסטיק ומשחקי מחשב אינטראקטיביים. חלק מהמתקנים כלולים ב"רב-מרחב" – מתקן שעשועים ענקי ומהנה שנבנה לפי הגישה האנטרופוסופית ובהתאם לתקני בטיחות מחמירים. במקום גם קפיטריה להורים שרוצים לנוח מן הטיפוס (והניג'וס). 
 

טרקטורים לדוגמה 

צמוד להפי לנד נתקלנו במסגרייה לבניית קמינים מעץ. לכאורה, בית מלאכה טיפוסי לכפרים. אולם אם ניכנס פנימה ונביט מקרוב על קירות ומדפי המסגרייה נראה דגמים מרהיבים של כלי רכב מכל הסוגים והשנתונים, מלופפים מחוטי ברזל גמישים, מאובזרים בדייקנות: דלתות נפתחות, גלגלים והגאים מסתובבים, פנסים ומושבים, מנופים שמניפים בקיצור מושלמים! 
ישנם גם רכבים מורכבים יותר, כמו טרקטורים עם עגלות, משאיות עם תא מטען מתרומם, מחפרונים עם כפות הידראוליות ועוד. בצד בצד, ישנם גם כלים כבדים ממש מלוחות ברזל מאסיביים: מכבש, משאית שאפשר להושיב בה פעוט, טרקטור עם כף חפירה ועוד. 
לפיסול המדהים הזה אחראי איש חביב בשם חוסיין פאחר, שמתפרנס מבניית קמינים להסקה – מצרך מבוקש ביותר בימי החורף הרבים והקשים בכפרים, וכתחביב מפסל בברזל כבר 25 שנה. 
הוא תמיד זוכר את עצמו מלפף חוטי ברזל לצורות מעניינות, וגם חבריו לכפר מספרים, שבילדותם, במקום צעצועים, שלא היו בהישג יד או כיס, היה יוצר מכוניות למשחק באותה השיטה, ופעם, מזמן, כשעבד בקיבוץ להב שבנגב בתור שומר לילה, היה מפסל ביום ומחלק את יצירותיו מתנה לחברים. החבר'ה התלהבו ודרבנו אותו להמשיך ולפתח את התחביב לעסק רציני יותר. אבל הבחור צנוע והוא ממשיך ללפף להנאתו בלבד, אם כי חלק מהמוצרים מוצעים למכירה.  
חוסיין נהנה לספר על תחביבו לכל המעוניין, וגם יציג בפניכם את היצירות המיוחדות והמקוריות שלו. 
יש לציין שלבחור ידי זהב והא משקיע זמן ומאמץ רב בדגמים. מכונית עתיקה בגודל בינוני ביותר לוקחת לו כשבועיים עבודה מאומצת ומדויקת. אנחנו ממליצים בחום להיכנס לבית המלאכה, להתכבד בקפה המסורתי, לשמוע את סיפוריו וכמובן לרכוש לכם דגם מיוחד ומקורי שמצא חן בעיניכם. טלפון לתיאום – 052-4219187. 
 

פסלי החוצות 

ואם בפסלים עסקינן, אי אפשר להתעלם מפסלי הענק המוצבים בשתי הכיכרות הראשיות של מג'דל שמס. לאלו אחראי האמן חסאן חאטר, בן הכפר. 
חסאן נולד בכפר ב-1954 ותמיד שאף ללמוד אומנות. כשסיים את בית הספר התיכון היה נוסע לחיפה כדי ללמוד, ומשם עבר ללימודי אומנות בתל-חי, שם למד ציור, קדרות והדפס משי. בשנת 1977 קיבל אישור ללמוד אומנות באוניברסיטת דמשק בסוריה, ושם למד במשך חמש שנים. הוא התמחה בציור, למרות שהפיסול משך אותו יותר, זאת כיוון שבזמנו אסור היה לעבור את הגבול עם ציוד או משא שעוביים מעל 2 ס"מ (אפילו ספר עבה – לא עובר!). אגב, חסאן היה היחיד מבין תושבי הכפר שלמדו אומנות באותה תקופה. 
עם תום לימודיו, כאשר חזר לכפר הולדתו, פתח תערוכת ציורים על מנת לנסות ולהעביר את החשיבות והיופי שביצירה האומנותית על כל תחומיה. זה די הצליח כיוון שהתושבים התרשמו מן היצירות והעריכו את כישרונו של חסאן. כאן בכפר יכול היה חסאן לממש את חיבתו לפיסול והחל להתמקד בתחום. את הפסל הראשון, המוצב כיום במרכז הכפר, יצר ב-1987 והא מסמל את המורשת ההיסטורית של גיבורי הכפר. במרכז, מניף חרב, ניצב סולטן אטרש, מנהיג המרד הדרוזי נגד הכיבוש הצרפתי בשנת 1925. אטרש הפך לגיבור לאומי והגה את האימרה החכמה: "הדת-לאלוהים, האדמה-לכולם". בקיצור, מיותר לריב או להילחם על עקרונות דתיים או טריטוריאליים. אילו רק הייתה האנושות מפנימה, היה עולם טוב יותר. 
סביב מנהיג המרד דמויות סמליות נוספות: אם דרוזית המסמלת את האדמה והבסיס לחיים, מלומד אוחז בספרים המסמל את חשיבות ההשכלה, איש מת נישא על כפיים לזכר גיבורי המלחמה שנהרגו, וילדים המסמלים את העתיד. 
חשיפת הפסל בכיכר העיר גרמה בזמנו להתרגשות רבה בקרב תושבי הכפר והתגובות היו נלהבות ביותר. אפילו אנשי הדת האדוקים, שעל פי אמונתם חל איסור על עשיית פסל ומסיכה (כן, ממש כמו אצלנו), נתנו לחסן את ברכתם להמשך יצירה אומנותית. באותו יום הבין חסאן שזה ייעודו האמיתי – פיסול. מרות התמיכה וההתלהבות, היו גם קומץ מתנגדים, ושבוע אחרי הצגת הפסל בכיכר ניסו אלמונים להחריבו והניחו חומר נפץ בחיקו של החלל המת. נשמע פיצוץ אדיר שגרם נזק רב לבתים בסביבה, ואילו הפסל נסדק וניזוק קלות בלבד. חסאן טיפל בנזקים, שיפץ, תיקן ובמסירות ואהבה החזיר הכל לקדמותו. עד היום הוא משמר את הפסלים ומחדש אותם מדי שנה לאחר נזקי הטבע. 
פסל נוסף ניצב בכיכר הכביש העולה לחרמון, לוחם על סוס מניף רובה, ולצידו ארבע דמויות נוספות. הגיבור הראשי – הוא אסאד קנז' אבו סאלח, בן הכפר, אשר היה ממנהיגי המרד (אותו מרד נגד הצרפתים  
ב-1925) באזור רמת הגולן. הדמויות הנוספות הן לוחמים המסמלים את כל שכבות האוכלוסייה. 
מסביב לפסל פזורות אבני גיר הלקוחות מאזור הקרב הקשה ועל לוחות האבן השחורים חקוקים שמותיהם של 180 הלוחמים שנהרגו באותם קרבות. חשוב להדגיש שכמות כזו של הרוגים הייתה מכה קשה ביותר, כיוון שבאותה תקופה מנתה האוכלוסייה הדרוזית ברמת הגולן כ-2,000 תושבים בלבד. 
פסל זה גרם לזקני הכפר להתרגש עד דמעות, שכן הם זוכרים עד היום את אותם קרבות קשים נגד הכיבוש, ומכירים אישית חלק מן החללים. המורדים הדרוזים התגלו כלוחמים אמיצים ועיקשים אשר הצליחו להביס את הצבא הצרפתי ולהדוף שתי התקפות וניסיונות לכיבוש הכפר. רק בפעם השלישית הוכרעו המורדים והצרפתים עלו על כפרי הגולן וסיפחו אותם לשטחי השליטה שלהם בסוריה. 
נחזור לחסאן. פסלי גיבורים דרוזים נוספים מעשה ידיו מוצבים גם בכפר בוקעתא, הדרומי שבכפרי הדרוזים, אולם אהבתו האמיתית היא פיסול באבן טבעית, מקומית. יצירות הלקוחות מעולם הטבע שכאילו בוקעות מתוך האבן וממשיכות ממנה ליישות משלהן: בעלי חיים, קונכיות מיוחדות, פירות, כינורות ועוד. חסאן "בונה" רעיון לפסל – הכל בראש, ללא סקיצה מקדימה, יוצא לטבע באיזור הכפר ומחפש את מבוקשו באבן המתאימה. לאט לאט הוא מוציא ממנה את היצירה המבוקשת, כשהוא משאיר את ה"אופי" הבסיסי של האבנים. לאחרונה הקימו חסאן וחבריו, אומנים בתחומים שונים מן הכפר, בוגרי האוניברסיטה של דמשק, מרכז לאומנות ותרבות על שם אומן דרוזי – פאתח אל מודרז. במקום נערכים ערבי תרבות – שירה, מוסיקה, תערוכות ציור ויצירות אומנות, ועוד. 
המרכז פתוח כל יום משעות אחה"צ, לתיאום ביקור – 04-6983133. 
 

ומתוק לקינוח 

אז מה היה לנו כאן במגדל השמש? קצת היסטוריה, נופים, מקומות קדושים, אמנים, פינוקים וטעימים. נותר לקנח בממתקים המסורתיים – הקנאפה נוטפת מתיקות והבקלאווה לסוגיה הרבים עם האגוזים, פיסטוקים ושאר חטאים. תוכלו למצוא אותם בממתקי אבו ג'אבל, על הכביש הראשי, בדרך לחרמון או אצל אבו זייד בחנות ממול, ותבטיחו לעצמכם סיום מתוק לטיול מהנה.

תגובות לכתבה



  • חסאן חאטר ואחד מפסליו. .בתמונה הראשית: פסלו של חסאן במרכז הכפר
    חסאן חאטר ואחד מפסליו. .בתמונה הראשית: פסלו של חסאן במרכז הכפר
  • ברכת רם. המון אגדות
    ברכת רם. המון אגדות
  • חוסיין פאחר. קמינים לפרנסה, טרקטורים לנשמה
    חוסיין פאחר. קמינים לפרנסה, טרקטורים לנשמה
  • דגם דחפור של חוסיין פאחר
    דגם דחפור של חוסיין פאחר
  • המכבש של חוסיין
    המכבש של חוסיין
  • נבי יעפורי. הפנינג כל שבת
    נבי יעפורי. הפנינג כל שבת