פנאי - פורטל התיירות של הגליל מערבי

כניסה ללקוחות
צימרים ובתי מלון מסעדות ואירוח אטרקציות ואתרים טיפולים וספא טיולים ומדריכים תרבות ואומנות שופינג ומתנות לקבוצות וארגונים

כדאי לכם



"אור תורה" בית הכנסת התוניסאי

פסיפס וקדושה

"אור תורה", בית הכנסת התוניסאי בעכו, הפך לאתר תיירות מבוקש בזכות פועלו של ציון בדש. יש בו מאות יצירות מוזאיקה וויטראז' המספרות את סיפורו של עם ישראל, "עזרת נשים היפה בעולם", ויצירת אמנות ענקית – שבעת ההיכלות, שיצירתה נמשכת כבר 40 שנה. בינתיים / הדס כרמונה

בית הכנסת הטוניסאי בעכו הוא אחד מתוך כ-100 בתי כנסת הפזורים בעיר, אך הוא יחידי מסוגו בעולם. המבנה כולו, מבפנים ומבחוץ, מציג לראווה עבודות מוזאיקה אינסופיות, כשלפעמים לא ברור איפה נגמר הקיר והיכן מתחילה התקרה. כבר בכניסה יש פסיפס על הרצפה, הנותן תחושת קודש למקום. לא כל יום מזדמן לאדם ממוצע ללכת על יצירת אמנות, והתחושה שדבר כל כך יקר ערך נמצא תחת הרגליים גורם למבקר להתייחס לכל צעד במקום הזה באופן מיוחד.  
המקום מכיל מאות מיליוני אבנים שכולן מהארץ: מהרי אילת, מכרות תמנע, מהגליל והגולן, וכולן טבעיות וללא שום אבן צבועה. בבית הכנסת יש גם 140 חלונות ויטראז' או בעברית – מסכית. המוזאיקות והויטראז' מספרים את ההיסטוריה של העם היהודי – כל סיפורי התנ"ך, השואה ואירועים חשובים אחרים הצרובים בדי.אנ.איי. הקולקטיבי של עם ישראל. בית הכנסת גם מנציח את הנופלים במלחמות ישראל, נותן מקום לצה"ל ולחילותיו ומשאיר מקום לערים בארץ, לצומח הארצישראלי, לציפורים ולדגה המקומיים. 
 

בדש הבלש 

 
"אור תורה" החל לקבל את אופיו העכשווי בשנות החמישים, על ידי ציון בדש, גבאי בית הכנסת. בדש עלה לארץ מתוניס ב 1954, קנה בית בעכו והתיישב בעיר. "חלמנו על הארץ אלפיים שנה, ועלינו", אומר בדש ומצטט: "קום והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה". כאשר הגיעו העולים לארץ, אחד לא הכיר את השני ומטבע האדם אנשים חיפשו למי להתחבר. תוניסאים התחברו עם תוניסאים כי היה קל מבחינת השפה והתרבות וכך מצאו גם עם מי להתפלל. בדש קיבל מהמינהל דרך העירייה "חורשה בתולית מבריאת העולם" כדבריו. בית הכנסת, מבנה עתיק שגילו על פי האגדה 2,400 שנה, שימש אז גם כמתנ"ס מקומי. 
את הרעיון למוזאיקה בבית הכנסת שאב בדש מהמקורות. "בכל בית כנסת עתיק שמתגלה יש יצירת מוזאיקה. עד היום גילו למעלה מ-1,200 יצירות בבתי כנסת עתיקים", הוא מלמד. "ראינו שבשווקים מוכרים יצירות מוזאיקה קטנות וניסינו לאתר את האמן שיצר אותן". בעידן הטרום אינטרנט היה צורך בעבודה בלשית של ממש. "באותם ימים", מסביר בדש, "מי שהוציא מצרך לשוק היה צריך להוציא בול קנייה מהמכס. כדי להתחקות אחר האומן שיצר את המוזאיקה, פנינו למכס ושם אמרו שיש מפעל קטן למוזאיקה בקיבוץ אילון, שהקים מאיר דוידזון ז"ל". 
בהתחלה היססו במפעל לייצר יצירת מוזאיקה בסדר גודל שבדש ביקש, אך שוכנעו לבסוף ויצירת המוזאיקה הראשונה נבנתה. לא הייתה שום כוונה או תכנון מוקדם לעצב בית כנסת שכולו מוזאיקה, אך כמו שבדש אומר "התיאבון בא עם האכילה". וכך נוצר בית כנסת ייחודי שלא קיים בעולם כולו, אחד המרהיבים בעולם, והוא נוצר ללא תכנון מוקדם של אדריכל או מעצב, אלא פרי חזונו ורעיונותיו של בדש. ליופי הזה יש כמובן גם צד כלכלי. "פעם היו משלמים על יצרית מוזאיקה 300 לירות, היום זה עולה 1,500 דולר למטר מרובע", מביא בדש את הפרספקטיבה שלו לאינפלציה. הכסף ליצירות השונות שבבית הכנסת מגיעות מתרומות בלבד, וכבר עשרות שניחם שהוא משמש את כל עדות ישראל, על אף שהוא ממשיך להיקרא "התוניסאי", ויש המכנים אותו ה"ג'ריבה" על שם בית הכנסת המפואר באי ג'רבה בתוניסיה. 
 

והעיקר עוד לפנינו 

 
לבית הכנסת ארבע קומות. בקומה הראשונה בית מדרש לימות החול ולאירועים כמו מסיבת חתן, ברית מילה וכנסים. בית המדרש פתוח כל יום בבוקר. יש לימוד תורה שעה לפני התפילה ושעה אחריה. כך גם לפני ואחרי מנחה ולפני ערבית. אל המקום מגיעים מישיבות שונות ומבתי ספר ללמוד תורה. בקומה שנייה בית הכנסת. בבית הכנסת מתפללים בשבת וחגים, כשיש עלייה לתורה, ברית מילה ומאורעות שונים. בית הכנסת בנוי לפי הקבלה וההלכה ויש בו ארון קודש, במה מרכזית ושלוש כניסות כנגד שלושה אבות. קומה מעל נמצאת "עזרת הנשים היפה בעולם" ובחלל המדרגות המוביל אל היציאה לגג יש מתחם המוקדש כולו לשואה והוא גם היצירה הגדולה ביותר. בכלל, 11 מהיצירות שבבית הכנסת מוקדשות לנושא השואה.  
אחד הדברים הבולטים הוא מוזאיקת המטבעות. יש מוזאיקה לכל מטבע ישראלי – מטבעות מבית המקדש הראשון שנתגלו בגמלא, מטבעות שבהן קנה אברהם אבינו את חברון, מטבעות מתקופת המנדט ועד המטבע האחרון. התיעוד של המטבעות יעורר בכל אחד זיכרונות מתוקים מתקופה זו או אחרת, כשבגרוש היה חור, כשהאגורה הייתה עם גימור גלי ודוגמה של שיבולים, וכשבשווקים מכרו "הכל בלירה".  
בית הכנסת נבנה כבר יותר מ-50 שנה, ועדיין מתחדש. כבר קרוב ל-40 שנה עובדים על פרויקט אחד מרכזי – שבעת ההיכלות. ארון הקודש, כידוע נקרא היכל, ובית כנסת מכיל לרוב היכל אחד. אז למה אצל בדש שבעה היכלות? שבעת ההיכלות נמצאים ברקיע השביעי. לכל היכל יש תפקיד ולכל ארון שם ההיכל המקביל לו. דלתות הארון מקושטות, מכילות טקסטים רבים ועשויות כולן מכסף טהור. 
ואלו תפקידי ההיכלות: 
היכל אחד לקהילת ישראל בעולם, השני לצה"ל, היכל שלישי לשואה, היכל רביעי עדיין בעבודה ומוקדש לגיבורי ישראל מאז ומעולם: 10 הרוגי מלכות – גדולי המקובלים התנאים, שנהרגו בעינויים על ידי הרומאים; כל עולי הגרדום, חטיבת כרמלי ששחררה את עכו והגליל ולאלי כהן גיבור ישראל. היכל חמישי מוקדש לגירוש ספרד והאינקביזיציה, השישי מוקדש לירושלים והשביעי עדיין בתכנון. אם נפתח את הארון ונציץ, נראה שם ספרי תורה מונחים, ולא נופתע לגלות שהארון מבפנים מצופה כולו יצירות מוזאיקה. 
כמה מיצירות המוזאיקה מוקדשות לבית המקדש. באחת מהן רואים את שערי חולדה, השערים מהם נכנסים לבית המקדש. עולים דרך שער אחד (הימני ביצירה) ויוצאים דרך השער השני. כך עושים כל בני ישראל, מלבד האבלים. האבלים נכנסים דרך השער השני, וזוכים כך לקבל ברכה מכל יהודי שיוצא מבית המקדש. יהודי שיוצא מבית המקדש ורואה אחר עולה מולו, יודע כי יהודי זה אבל ומברך אותו. לבית המקדש בשער הכניסה יש 32 מדרגות, ומי שרוצה יכול לספור 64 פסים, כשכל זוג פסים יוצרים מדרגה. 
 
 

קבלת פנים עכואית 

 
בדש הוא עכואי גאה, ומתאר את עירו כ"מקום הכי שקט ובטוח בעולם". בשנת 2001 הוכרזה עכו העתיקה על ידי אונסק"ו – ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, כאתר מורשת עולמית. בדש עצמו גר בעכו כבר 60 שנה ולא משתמש בתחבורה ציבורית. "הכל מישורי", הוא אומר, "כולם מכירים את כולם, הדגה טרייה וזולה. אפילו רש"י אומר: 'לא דומה הדגה של עכו ליתר הדגים בעולם', ובמשנה אומרים, שאם תרצו לאכול דגים איכלו את אלו של עכו ולא של יפו". באופן טבעי, יצירת המוזאיקה הראשונה היא של העיר עכו. 
במהלך ביקורי בבית הכנסת נכנסו ובאו תיירים רבים. שני זוגות תיירים מתל אביב בשנות החמישים המאוחרות לחייהם. בדש קיבל את פניהם, והחל משוחח איתם על ארץ מוצאם או מוצא אבותיהם. זוג אחר, לא צעיר, הגיע מגוש עציון ופצח בשיחה עם הגבאי על מקצועותיהם. בחור ובחורה צעירים הגיעו לתאם ביקור של קבוצת תיירים צעירים מצרפת ופתחו בשיחה קולחת עם בדש בצרפתית. קבוצה אחרת של תיירים הגיעה בכובעים אדומים מאיזו ארץ סקנדינבית.  
מדהים לראות איך מקום שמתפקד ביום יום כבית כנסת, בית מדרש ומקום לאירועים שונים לקהילה, בו זמנית מתפקד כאתר תיירות ועלייה לרגל לאנשים בגילאים שונים ומארצות שונות. והגבאי, מקים המקום, מקבל את כולם בשמחה ומספר בגאווה על בית הכנסת ועל המורשת הנפלאה שהוא הנציח אבן אחר אבן במפעל חייו. לעיתים דיבורו נשמע כמו תפילה וכל מה שרוצים להגיד, זה פשוט "אמן". 
 
בית הכנסת ממוקם ברחוב קפלן 13 (יש שילוט). לתיאום ביקור: 04-9915979.

תגובות לכתבה



  • בית הכנסת
    בית הכנסת
  • גרם מדרגות אופייני , חלום יעקב
    גרם מדרגות אופייני , חלום יעקב
  • מבט מעזרת נשים
    מבט מעזרת נשים
  • עזרת נשים 2
    עזרת נשים 2
  • רות אשת בועז
    רות אשת בועז
  • שבטי ישראל
    שבטי ישראל
  • שבעת ארונות הקודש
    שבעת ארונות הקודש
  • שערי חולדה
    שערי חולדה
  • שקל חדש
    שקל חדש