פנאי - פורטל התיירות של הגליל מערבי

כניסה ללקוחות
צימרים ובתי מלון מסעדות ואירוח אטרקציות ואתרים טיפולים וספא טיולים ומדריכים תרבות ואומנות שופינג ומתנות לקבוצות וארגונים

כדאי לכם



יחמורים. צילום דותן רותם רט"ג

המערבי הפרוע

הגליל המערבי מהווה בית גידול לחיות בר רבות ומגוונות. לצד חיות שניתן לראות על כל צעד, מתרחשת פעילות שרק בעלי הסבלנות ומשכימי הקום יזכו לראות. / הדס כרמונה

הגליל המערבי מאופיין בשטח הררי מצוקי ומיוער, המייצר תנאים מיוחדים לבעלי החיים הגרים בו. התנאים האלו אידיאלים למינים שונים כיוון שכך הם פחות חשופים, אך לצערנו זה גם אומר שיהיה קשה יותר להבחין בחיות האלו. בעונת האביב והקיץ נוכל ליהנות ממינים שונים, בעונת החיזור, הרבייה והקינון ובשלבים שונים של חייהם, צעירים ובוגרים. לגליל המערבי יש גם חוף ים שהוא בית גידול נוסף בפני עצמו. 
חיות הבר בגליל המערבי חשופות לסכנות שונות ומצליחות לשרוד למרות פעילות האדם. לעיתים הן שורדות בעזרתם של אנשי רשות שמורות הטבע ופעילויות אחרות הנעשות במכוון, כדי לאפשר לבעלי החיים האלו להתקיים למרות הסכנות האורבות להם: ציידים, מכוניות, כלבים וחתולים, הרעלות ועוד. יש מינים שבאופן טבעי היו פעילים בלילה, אך הם העבירו את פעילותם לשעות בהן יש פחות טיילים ותיירים ולכן ניתן לראותן בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב. 
היו זהירים והתייחסו לחיות הבר כאילו הן בעלות הבית ואתם אורחים לרגע הנהנים מהצצה לא שגרתית לחייהן, מעבר למסך הטלוויזיה ולתכניות הנשיונל ג'יאוגראפיק. בעמודים הבאים רשימה חלקית מאוד של מיני בעלי החיים, ואם תהיו "טובים" אולי תצליחו לראות גם את היחמורים. 
 

יחמורים 

היחמור הפרסי הוא סוג של אייל שחי בבית גידול של חורש והיה נפוץ בישראל עוד בזמן התנ"ך. היחמור מאופיין בקרניים שטוחות המורחבות בסעיפיהן, אך לזכרים צעירים הקרניים רק מתחילות להסתעף. הפרווה של היחמור בקיץ חומה עם נקודות לבנות על הגב ופס לבן בצד הגוף. היחמור חי בעדרים קטנים ופעיל ביום, אך באזור בו הוא ניצוד או עשיר במטיילים הוא פעיל בלילה או יותר נכון בשעות הבוקר ובשעות בין ערביים.  
אמנם כיום יש כמה עשרות פרטים המסתובבים חופשי בטבע, אך הדבר אינו מובן מאליו. היחמור שפעם חי בארץ באופן טבעי נעלם מהנוף המקומי והיו שסברו כי הם נכחדו לגמרי מהעולם. לאחר שהתגלו במקרה מספר יחמורים באיראן, הביאו בסוף שנות ה-70 ארבע נקבות לארץ אליהן צרפו שני זכרים מחווה בגרמניה (שכנראה גם הם במקור הגיעו מאיראן) והחלו בפרויקט רבייה שנמשך כ-20 שנה בכרמל. ב 96' החלו לשחרר את היחמורים לטבע בשמורת נחל כזיב וכיום יש עדויות לריבוי בטבע: הפרטים ששחררו במסגרת פרויקט ההשבה לטבע הם מסומנים באוזניים או שיש עליהם סימון טלמטריה ומשדר. כאשר פקח רשות רואה יחמורה בוגרת עם טלמטריה ולצידה עופר צעיר, ברור שהעופר ללא סימון והוא נולד בטבע. היחמורים החלו להתפשט וניתן לראותם גם בפארק גורן. נקודות התצפית הן אקראיות ויש להצטייד בסבלנות רבה, ורצוי כמובן להשכים קום או לחכות לשקיעת החמה. 
היחמורים, כמו חיות טבע רבות אחרות, מאוד רגישות לפעילות האדם. אפילו לינת לילה מפריעה להם, ולכן אסור ללון בתוך שמורת טבע. אך הפעילות הפוגעת ביותר היא הציד. ישנם היתרי ציד הניתנים בעיקר כנגד חזירי בר המזיקים לחקלאות, אך יש ציידים שעושים גם ציד לא חוקי, כלומר לא בעונה ולא צדים את בעלי החיים המותרים. לא רק הציד הבלתי חוקי פוגע ביחמורים, גם הציד החוקי מפריע להם, כיוון שכלב ציד שהולך עם צייד לא מבחין בין גור חזירי בר ועופר של יחמור. 
חיות בר נוספות שניתן לראות מלבד יחמורים וחזירי בר הם דורבנים, גירית מצויה, טורפים קטנים כמו דלק וסמור, שועלים ותנים ולאחרונה גם זאבים. 
 

זאבים 

הזאב הוא הטורף הגדול ביותר שקיים בישראל, כיוון שדובים ואריות (למשל) לא קיימים באזור. כטורף עליון במערכת יש לו תפקיד הקשור בעיקר בסניטציה. כלומר, אם זאב טורף יחמור חולה הוא מסייע במניעת התפשטות המחלה ליחמורים אחרים.  
אמנם טורף עליון, אך פעילות האדם פוגעת גם בזאבים ובגלל הרעלות וצייד הזאב הוא נדיר מאוד מאוד. חקלאים המפזרים רעל נגד חזירים, גורמים לזאב לאכול חזיר מורעל ולהיפגע מההרעלה בעצמו – הרעלה משנית. ישנם חקלאים המפזרים רעל נגד הזאבים באופן לא חוקי, כדי להתמודד עם טריפות של בקר. ניתן להתמודד עם הטריפות בדרכים חוקיות. למשל, לייצר חלקות מוגנות בזמן לידות (הזאב טורף עגלים ולא בקר בוגר) או ירי מבוקר (המדלל את האוכלוסייה אך לא פוגע בה). בגליל המערבי תופעת הטריפות היא חדשה יחסית אך בשנים האחרונות יש יותר תלונות על טריפות בשטח פתוח, כמו בגולן למשל. שם, כשרואים זאב בתוך עדר, ניתן לירות בו די בקלות. בגליל המערבי, לעומת זאת, יש חורש והזאב יכול להסתתר כך שקשה לפגוע בו.  
מי שגדל על סיפורי האחים גרים ומפחד להיתקל בזאב ביערות הגליל, בעיקר אם אתם בדרך להביא עוגיות לסבתא, כדאי לזכור כי חיות הבר לרוב בורחות מאיתנו, מתעלמות או מנסות להתרחק. 
 

שפני סלע 

יונק נוסף שנוכל ליהנות ממנו, ויש סיכוי גדול שאכן נראה אותו, הוא שפן הסלע. למי ששבוי בדימוי השפן הקטן ששכח לסגור את הדלת ומחפש נואשות אחרי היצור עם האוזניים הארוכות והאף המנוזל, הנה החדשות: הייצור עם האוזניים זה ארנב. מצטערים. שפני הסלע הם בעלי אוזניים קטנות ופרווה חומה אפורה. שפן הסלעים חי באזורי מצוקים בכל הארץ ומעדיפים מקומות מוגנים מפני רוח המתאימים לשטחי רביצה וחשופים לקרינת השמש. כאשר סוקלו בגליל שטחים לחקלאות או למגורים נוצרו ערמות סלעים שהפכו מקומות מחסה אידיאלים לשפנים. הפעילות הקשורה ברבייה מתחילה בעונת האביב ובעונה זו הזכרים הבוגרים יושבים על סלעים גדולים ופוצחים בשירה המורכבת מקריאות צרחניות רמות עולות ויורדות ובכך הם מכריזים על תחום המחיה שלהם. בקיץ וככל שמתקרבת עונת הרבייה הזכרים ממש מתחילים להתקוטט ביניהם.  
שפני הסלע המפורסמים של הגליל המערבי נמצאים בגן הלאומי ראש הנקרה, אבל אפשר לראותם מתחממים בשמש בכל אזור בו יש בולדרים, טבעיים או כתוצאה מהכשרת שטח, כמו למשל מסביב לגדר של יישובים רבים. 
 

זוחלים שונים 

הזוחלים מעדיפים את השעות החמות כיוון שהם בעלי "דם קר" או יותר נכון לומר, אם תרצו להיות פוליטקלי קורקט, "בעלי דם בטמפרטורה לא קבועה". בכל אופן זה אומר שהם פעילים גם בשעות שבני האדם מסתובבים. בין הזוחלים ניתן למצוא לצד חרדון מצוי, שעל שמו נאמר "להתחרדן", גם לטאה זריזה ולטאה ירוקה שהיא נדירה יחסית כיוון שהיא מגושמת וחתולים וכלבים טורפים אותה.  
 

נחשים 

באגף הנחשים נמצא זעמן שחור וזעמן מטבעות. הזעמן השחור הוא הגדול בנחשי ישראל ואורכו עד 240 ס"מ. צבעו שחור מבריק (הצעירים עדיין אינם שחורים ואורכם עד מטר וחצי), למעט הגחון שצבעו אפור ושפתו התחתונה מעוטרת בכתמים לבנים אופייניים. זעמן מטבעות מגיע עד 125 ס"מ. ראשו רחב ונבדל מהצוואר באופן ברור. צבעו היסודי חום אדמדם או ולעיתים אפור ועל גבו ערוכה שורת כתמים שצבעם חום כהה ומזכירים צורת מטבעות. ראשו מכוסו מגנים הערוכים בסדר סימטרי. הכתמים נפרדים זה מזה ועורו מבריק. תפריטו כולל מכרסמים ושאר יונקים קטנים, עופות וזוחלים. לצורך הגנה הוא מזדקף, מרחיב את ראשו ונושף בחוזקה. הזעמן דומה לצפע הישראלי המסוכן וכדאי לא להתבלבל ביניהם. אצל הצפע הכתמים מחוברים זה לזה ועורו מט. 
נחש לא ארסי נוסף הוא תלום קשקשים, בגודלו של הזעמן השחור אך צבעו חום בהיר עד בז'. 
על הנחשים שאינם ארסיים כדאי לשמור כיוון שהם מרחיקים את הצפעים המסוכנים, אך גם בצפע לא כדאי לפגוע. במידה ונתקלתם בצפע, כדאי להתרחק לאט ולא לבצע תנועות חדות ולא לזרוק אבן אלא לתת לו להתרחק. 
 

סלמנדרה 

במקווי מים עונתיים כמו בבריכת פסוטה, בריכת אלקוש או בריכת החורף בהר מירון, אפשר לראות ראשנים של סלמנדרות. לעיתים ניתן לראותם גם במעיינות כמו בעין שעל. הסלמנדרה עצמה פעילה בלילה ויצאת לאזור הבריכות רק להשרצה. ההשרצה מתרחשת בימים מאוד גשומים וכשמוצאים סלמנדרות דרוסות על הכביש אחרי לילה גשום יודעים כי השרצה התרחשה... 
 

צבי הים 

מאז שנות השמונים פועלים ברשות הטבע והגנים לשמור ולהגן על צבי הים. כל מיני צבי הים מוגנים על פי חוק, ובתחילת שנות התשעים החלו ליישם תכנית לעידוד רביית הצבים בחופי הארץ. במשך עונת ההטלה, המתחילה בסביבות יוני (ואומרים שהשנה הקדימה), מאתרים פקחי רשות הטבע והגנים קינים של צבי-ים ומעתיקים אותם בצורתם המקורית אל חוות קינים, מגודרות ומשולטות המצויות במספר אתרים לאורך החוף ובהן מוגנים הקינים בפני רמיסת כלי רכב, נופשים ובעלי חיים טורפים. בתום תהליך ההדגרה שנמשך כ-50 יום, בוקעים ומגיחים הצבונים מהקינים ומתחילים את דרכם אל הים. חלק מהצבים מתבלבלים בכיוון, אולי בגלל אורות הערים שמסביב לחוף ולכן זקוקים להכוונה קלה. אין כמו לראות צב ים קטנטן שבוקע מתוך החול ומתחיל באופן אוטומטי פשוט לצעוד. כשבוקעים עשרות צבונים ביחד החוויה סוריאליסטית ומרגשת.  
צבי-הים הם זוחלים ענקיים שאורך שריונם יכול להגיע למטר וחצי ומשקלם מעל ל- 100 ק"ג.  
במשך שנות אבולוציה ארוכות, הותאמו צבי-הים לחיים בים. צבי-הים הם שחיינים מצוינים, המסוגלים לצלול לעומק רב יחסית לפרקי זמן ארוכים. מוצאם הקדום הוא מצבים יבשתיים, ש"נסוגו" במהלך התפתחותם חזרה אל הים. 
בחוף בצת בקיץ, ביולי אוגוסט, אפשר לחזות בשחרור צבונים לים. במקום מתנהלות הדרכות מסודרות בשעות אחרי הצהריים – ערב. לעתים מדובר אפילו בצב אחד קטן אך גם במקרה כזה צפייה בבקיעתו ומסעו אל הים זוכה למחיאות כפיים סוערות. 
לבקיעות בדרך כלל צריך להרשם מראש מתחילת יוני בטלפון 3639*. 
 

עופות וציפורים 

חיוואי – דורס די שכיח שפוקד את אזורנו בעונה הזו הוא החיוואי שבא אלינו לקנן. החיוואים אוהבים את הנוף הגלילי של הרים וגבעות המכוסה בצמחיה דלילה. החיוואי הוא דורס גדול ומוטת כנפיו מגיעה עד 190 ס"מ. חלקי גופו העליונים חומים אפורים ואילו הגחון בהיר ומפוספס, כך שקל לזהותו כשהוא עף מעליכם בשמים. טרפו העיקרי הם נחשים ומכאן שמו – חיוואי בארמית הוא נחש. כדי לצוד נחש, החיוואי נוחת עליו בשתי רגליו, קוטל אותו במכת מקור בראשו ומתחיל לבלעו מהראש כאטרייה. נחשים גדולים במיוחד, שמכת ראש כנראה לא מרשימה אותם, הוא נושא ברגליו השמיימה, שומט אותם ואוכל אותם לאחר מותם. הודות לכך שהחיוואי ניזון מנחשים גורלו שונה משאר הדורסים שעוברים הרעלה משנית כיוון שהם ניזונים מיונקים שהורעלו.  
בחיזור משמיעים החיוואים קולות חזקים המהדהדים למרחוק ומכריזים על קיומם ואם תטיילו בנחל כזיב למשל, סיכוי גדול שתראו לפחות שני חיוואים.  
 

בעלי כנף נוספים 

באיי ראש הנקרה – שמורת טבע סגורה, תוכלו לראות בעונה זו, בעיקר אם הצטיידתם במשקפת, שחפית ים ושחף צהוב רגל. תצפיות אחרות לציפורים שונות יש במצוק מערת קשת, אך לא רק שם. כמעט כל תצפית שקטה מול מצוק בבוקר או בערב טובה לציפורים (שוב, משקפת יכולה מאוד לעזור) וביניהם נוכל לראות בזים, סנונית מערות, סיס גליל וצוקית.

תגובות לכתבה



  • חיוואי. צילום: יהונתן מירב
    חיוואי. צילום: יהונתן מירב
  • סלמנדרה. צילום: טליה אורון - רט"ג
    סלמנדרה. צילום: טליה אורון - רט"ג
  • שפן סלע. צילום: עודד חפץ
    שפן סלע. צילום: עודד חפץ
  • זעמן מטבעות. צילום: גיא חימוביץ
    זעמן מטבעות. צילום: גיא חימוביץ
  • זעמן שחור. צילום: גיא חימוביץ
    זעמן שחור. צילום: גיא חימוביץ
  • צפע ארצישראלי. צילום: גיא חימוביץ
    צפע ארצישראלי. צילום: גיא חימוביץ
  • וטאה ירוקה. צילום: טליה אורון רט"ג
    וטאה ירוקה. צילום: טליה אורון רט"ג
  • תלום קשקשים. צילום: גיא חימוביץ
    תלום קשקשים. צילום: גיא חימוביץ