פנאי - פורטל התיירות של הגליל מערבי

כניסה ללקוחות
צימרים ובתי מלון מסעדות ואירוח אטרקציות ואתרים טיפולים וספא טיולים ומדריכים תרבות ואומנות שופינג ומתנות לקבוצות וארגונים

כדאי לכם



ראיון עם נשיא המדינה

שגם מזמין אתכם באופן אישי לביקור במדינה שלו, במיוחד במוזיאון הלאומי, אבל גם בחוף הקסום ובבניינים העתיקים. בוקר בחברת הזוג הנשיאותי של מדינת אכזיב, אלי ורינה אביבי, שמזכירים: אנחנו פתוחים כל הזמן כבר 54 שנה. קפיצה קטנה לחו"ל / יריב נופך

אלי אביבי שולח אותי לסייר בממלכה שלו בשעה שהוא מתדרך בעבודות היום שני תיירים. זה חודש וחצי שהם מתגוררים במקום בתמורה לעבודות האחזקה שהם מבצעים. היא מניו-זילנד הוא מנורבגיה. נראה שההסדר משתלם לכולם. "כבר אין לי את הכושר של פעם. הייתי עובד 24 שעות, בניתי כאן הכול", הוא מספר. זה למעלה מיובל שאלי אביבי, האיש והאגדה, חי בגן העדן הקטן שהקים בחוף אכזיב. 40 שנה מתוכן מלווה אותו רינה, אשתו. 
"54 שנה אנחנו פתוחים כל הזמן", אומר אלי בשקט, כאילו מדובר בעונה בת מספר חודשים ולא במניין שנותיה כמעט של מדינה אחרת, ישראל. "בקרוב נציב גם שלט מואר כדי שאנשים יידעו שאפשר להיכנס ולהתאכסן תמיד, קיץ או חורף, מהבוקר ועד אחרי השקיעה. אפילו 24 שעות ביממה". נראה כי הרעננות, ההתלהבות ואהבת העשייה האופייניים יותר לעסק צעיר הם חלק בלתי נפרד מן המקום הזה, הסמוך כל כך לכביש נהריה-ראש הנקרה (דרומית לאנדרטת ההעפלה, מול מרכז הצלילה) ובה בעת מרוחק ממנו שנות אור.  
לפני כשלושה עשורים הכריז אלי אביבי כי חלקת האלוהים שלו היא מדינה עצמאית, מדינת אכזיב. אלה הם חלק מן הסעיפים המתנוססים על דרכון המדינה: "תושבי המדינה - רינה ואלי אביבי. נשיא נבחר פה אחד, בפה שלו. המנון – המיית גלי הים. לשון – שפת הטבע. תקשורת – דואר נע שחפיות. מזון – מפרי האדמה ותנובת הים. רפואה – אין חולים. איסורים – התרחקות מחיידקי הקידמה (עיתונות, טלוויזיה, אלכוהול וסמים). התמכרות – לשמש לים, לחול, לאהבה ולאלוהים". 
נכון, מאז שנכתבו הדברים בתחילת שנות ה-70 השתנו דבר או שניים במקום – אך הרוח היא אותה רוח. המחלות אינן קוראות עברית וכבר ביקרו במקום לא פעם, וגם התקשורת הדיגיטלית כבר איננה מוקצית – אם כי, וזה החשוב מכל, אמות המידה נותרו בריאות ונדירות: הטלוויזיה, המחשב והרדיו בבתיהם של אלי ורינה (בשנים האחרונות מתגורר הזוג בשני בתי עץ צמודים שמספקים להם פרטיות לצד קשר רציף. "כמו המלכים", כפי שרינה אומרת) הם כלים המשרתים את המטרה האמיתית: שקיעות, שאון הגלים והמוזיאון, המוזיאון, המוזיאון. הקידמה בשירות החיים. 
אפשרויות והצעות למסחר את המקום הם מקבלים בשפע – החל בפתיחת מסעדה וכלה באתר תיירות נרחב הרבה יותר – אך הם מתעקשים להישאר נאמנים לרעיון המקורי. "מבחינתי שהמוזיאון יתרחב וישתלט על הכול. אולמות תצוגה, תערוכות וכל היתר", אומרת האישה שאתו, "ושיישארו רק כמה חדרים למי שרוצה להתאכסן". 
אלי אביבי עצמו עוזב אותנו לבדנו לכמה רגעים. עם שובו, לבוש בגדים 'אזרחיים' ונטול הגלבייה הנצחית שבה קיבל את פניי, הוא מעדכן בנוגע לחיפושים הנערכים אחר פפה שמאטע, החתול האהוב של אשתו הנעדר מזה יומיים, ומוסיף בחיוך "תכתוב שרינה אחראית לכל המקום". לרינה הוא אומר: "ספרי לו קצת על האכסנייה". 
"אתה המומחה", היא מצטנעת. 
"לא, אני לא". 
ועל זה נאמר: אם לא הוא, אז מי? 
 

מקום נוח לכתיבה 

"נולדתי בפרס אבל בגיל שנה המשפחה עלתה ארצה", מספר אלי ביזמתו אחרי בוקר מרתק בחברת הזוג האלמותי הזה. "לכאן הגעתי בגיל 21 אחרי ארבע שנים קשות של מסעות בעולם. בין השאר דגתי בימת בארנס באזור הקוטב על ספינת קיטור רעועה שעבדה על פחם, וכן בכל ארצות הים התיכון, מערב אפריקה ובמקומות נוספים. הייתי אחד היחידים שהגיעו לאיים הרוסיים הסמוכים לקוטב – הרבה מעל רוסיה". 
"למעשה אלי הגיע לאכזיב בן 22-21 במסגרת חיפושיו אחר מקום נוח לכתיבת ספר על מסעותיו אחרי מלחמת השחרור", מסבירה רינה. אני עוצר ומבקש הבהרה בקשר לגילו של אלי בתקופה ההיא; משום מה נדמה לי ששנות ניסיונו ארוכות משנותיו הכרונולוגיות, ואמנם: "את הבית עזבתי בגיל 13. בגיל 15, בשנת 46', התגייסתי לפלמ"ח ועברתי קורס בפלי"ם. בגיל 17 כבר יצאתי למסע שארך ארבע שנים". 
בשנת 52', כשהמדינה מגרדת את גיל גן חובה, אלי מתייצב במקום ובשיטותיו הייחודיות מתחיל בשיפוץ כמה בניינים ששכר. באחד מהם הוא מתגורר בשנותיו הראשונות באכזיב. המקום, הכפר הערבי הוותיק א-זב הבנוי על תל תרבויות קודמות, ננטש במלחמת העצמאות על ידי תושביו. לימים יהפוך הבניין המרכזי במתחם – ביתו של מוכתר הכפר, אחמד חוסיין עטייה – לביתו של אביבי ובעיקר למוזיאון המדהים שהקים. אגב, רק לפני שנתיים עבר אלי אביבי להתגורר בבית העץ הקטן המשמש אותו היום. עד אז התגורר עם רינה באחד מחדרי המוזיאון – אלא שהמוח הנשי התפכח מהר יותר וזה כבר שבע שנים שרינה מתגוררת בביתה שלה: "בסופו של דבר, עם התרחבות המוזיאון, התגוררנו ממש באחד מחדרי התצוגה. בית אבן, חשוך, לח – לא נוח". 
המוזיאון עצמו מכיל שרידים ארכיאולוגיים רבים מתקופות שונות, מטבעות, פסלים, מצבות, ממצאים מהים ומספינות טרופות, כלי נשק עתיקים ועוד. הגישה למוצגים היא בלתי אמצעית, בגובה העיניים ומאוד לא 'מאיימת'. כלומר, גם אלה בינינו הנרתעים ממוזיאונים ימצאו את המקום מרתק, מכשף וקסום. "יש כאן דברים מכל התקופות, מהפניקים ועד התקופה הערבית", רינה מסבירה. , "היום כבר קשה למצוא, אבל פעם, אחרי כל גשם היית מתכופף ומוצא משהו". ואלי מוסיף: "זה מוזיאון אישי, דברים שמצאנו בכפר, בים, בתלים מסביב. רק מכאן. בכרמיאל יש לי מוזיאון ענק. 1,000 מ"ר של דברים מדהימים מכל העולם". לרינה חדת החושים חשוב לציין כי אף שהדברים הם פרטיים הם רשומים ברשות העתיקות על פי בקשה מפורשת של שניהם. "עוד לא הספיקו לתעד את הכול, אבל המוצגים הממוספרים כבר מתועדים".  
לבורותי, אחד הדברים המפתיעים שאני מגלה אגב שיחה על כוס מיץ בבוקר סתיו קייצי במיוחד הוא שעל הקמת המדינה הכי מפורסמת במדינה, היא מדינת אכזיב, הוחלט רק בשנת 71', כצעד הפגנתי נגד בניית הגן הלאומי במקום וגידורו. "אלי כבר חי כאן בתקופה ההיא כמעט 20 שנה". אני מנסה לחשוב על המקום בטרם אפפה אותו הילת המדינה העצמאית (אם כי איני שולל הילות והוללויות נוספות), ולא מצליח. לפעמים קצת מאכזב לגלות שגם מיתוסים נולדים בנסיבות טריוויאליות. כשאתה נמצא בתחומי האתר עצמו, בכל אופן, שום דבר לא מאכזב. פסטורליה.  
 

על רגל אחת 

באזור מדינת אכזיב של אלי ורינה ניתן למצוא מקומות ואתרים כמו בית ספר שדה גליל מערבי, 'מועדון הים התיכון', אכסניית הנוער יד ל"יד, שמורת חוף אכזיב, השמורה הימית ומקומות נוספים. האתר בנוי אמנם על שרידי הכפר הערבי א-זב שהתקיים עד מלחמת העצמאות, אולם ממצאים מעידים על יישוב המקום ושימוש בנמל שהיה בו עוד בתקופה הפניקית. שרידים נוספים שייכים לתקופה הצלבנית.  
קצת מארון הספרים? העיר הקדומה אכזיב מוזכרת כבר בספר יהושוע פרק י"ט כחלק מתחום שבט אשר: "...והיו תצאתיו הימה מחבל אכזיבה...". חז"ל קבעו את אכזיב כנקודה בגבולה הצפוני של ארץ-ישראל לענייני הלכה, תחום שהחזיקו בו עולי בבל: "כל שהחזיקו עולי בבל מארץ-ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד. וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל ונעבד" (ירושלמי, שביעית ו', א'). כמו כן נזכרת אכזיב בעניין קדושת הארץ כעיר שהיתה בגבול הארץ המקודשת וארץ העמים הנוכרים: "ההולך מעכו לכזיב מימינו למזרח הדרך טהור... ושמאלו למערב הדרך טמאה... עד כזיב" (תוספתא, אהלות יח, יד). 
שם הכפר א-זב שימר את צליל שמה של אכזיב המקראית. הממצאים שנחשפו במקום, ובעיקר אתרי הקבורה שמסביב לעיר, מעידים על מרכזיותה וחשיבותה של העיר בתקופת הברזל ועל מעמדה כעיר בעלת קשרי מסחר ענפים. גם בתקופת המשנה עסקו תושבי העיר בחקלאות, בדיג ובספנות, כמו גם בתעשיית משגשגת ורבת מוניטין של הפקת צבעי תכלת וארגמן מחלזונות ימיים. בתקופה הצלבנית ניתן הכפר במתנה לאחד האבירים ובתקופת הממלוכים נכבש המקום על ידי המצביא הממלוכי ביברס, שבנה כפר דייגים בשם א-זב. הכפר ניטש רק עם כיבוש המקום במבצע 'בן עמי' ב-15.5.48. 
בליל 17.6.1946 ניסתה יחידת פלמ"ח לפוצץ את גשרי א-זב. בעקבות תקלה התפוצץ המטען שנשאו. 14 לוחמים מצאו את מותם בפעולה, בהם יחיעם ויץ שעל שמו נקרא קיבוץ יחיעם שבאזור. קיבוץ גשר הזיו ואכסניית הנוער "יד לי"ד" שקמו במקום נושאים את זכר "ליל הגשרים" וי"ד הנופלים בו. 
ממצאי האזור מוצגים במוזיאון שבמדינת אכזיב וכן במוזיאון ישראל, מוזיאון רוקפלר ובמוזיאון העירוני בנהריה. 
 

הכי יפה בחורף 

"לפי דעתי בחורף אפילו יותר יפה כאן", מודה רינה. "גלי הים שמתנפצים על הסלעים, השקיעות. ובטח בעונה הזאת שבה יש גם את השמש במשך היום וגם את הגלים המדהימים בערב". רינה מופתעת משאלתי לגבי פתיחת המקום גם בשיא החורף ומשיבה מיד: "החדרים פתוחים תמיד. כולם ממוזגים בחורף ובקיץ, גם הפשוטים ביותר ("היום אפילו בבתי האבן צריך מזגן בקיץ. העולם מאוד התחמם בשנים האחרונות. גם הלחות גבהה", היא תדגיש מאוחר יותר). המחירים הם מחירי חורף, נמוכים במיוחד. גם המסיירים במוזיאון בעונה זאת זוכים ליחס אישי יותר ולכוס קפה או תה הכלולים במחיר". 
אלי ורינה מתקשים להגדיר את אופי החדרים במקום: "חדרים ברוח המקום. רוב החדרים בנויים מעץ. אין סטנדרט, לכל חדר האופי שלו והמבחר הוא אדיר – גודל החדר, מבנה, מיקום ורמה". 
לבד מהחדרים יש גם אולם, מרפסת עץ מפנקת עם מיטות, נוף פנורמי וכן אזור תשתית לאוהלים המספקים מתחם אינטימי לכל אוהל לצד חיבורי מים, חשמל ושירותים ציבוריים. רינה: "הלקוחות הקבועים מתמידים בפינות משלהם – ומדובר במשפחות שבאות פעמיים-שלוש מדי קיץ". 
סוגי האירועים שניתן לערוך במקום הם מגוונים, החל מהופעות אמנים, דרך קבלות שבת שעורכים הקיבוצים וכלה בחתונות גדולות שבהן המקום כולו מושכר לצורך העניין והאורחים. "בשנים האחרונות המקום משמש גם אתר צילום פופולרי עבור זוגות מתחתנים", אומרים השניים, שגובים עבור השירות 100 שקלים. 
 

אין מחיר לחופש 

קצת מחירים: שכירת שטח כולל תשתיות להקמת אוהל בקיץ תעלה 80 ₪ למבוגר ו-40 ₪ לילד למשך 24 שעות (המחיר כולל בתוכו את עלות הכניסה לחוף, השייך לגן הלאומי, בסך 25 ₪). בחורף יורד המחיר ל-50 ₪ למבוגר. עבור 24 שעות בחדרים החדשים והמאובזרים יותר תשלמו בקיץ 350 ₪ לזוג ובחורף 250. עבור החדרים הישנים תשלמו בחורף 200 ₪ לזוג. 
מחירי הסיור במוזיאון קבועים: 15 ₪ ישלם מבקר בודד ו-10 ₪ מבקר במסגרת קבוצה. במהלך החורף גם עשרה מבקרים יזכו למחיר קבוצה, ובכל עונה יזכו עשרה מבקרים ומעלה להדרכה אישית מרינה (בתיאום מראש). מיתרונות החורף: כוס קפה או תה כלולים במחיר. אלי: "אפשר לבוא גם כדי לשתות משהו בחמישה שקלים. מי שרוצה לעבור, מוזמן". חתונה בקיץ תעלה 3,000 שקלים, עבור השכרת המקום כולו. במקום יש גם אולם סגור שיכול לשמש קבוצות עד 50 איש. לפרטים נוספים: אלי ורינה אביבי, 04-9823250, 0544679689, דוא"ל 11avivi@walla.com.

תגובות לכתבה



  • מבית המוכתאר לבית הנשיא. בניין המוזיאון במדינת אכזיב
    מבית המוכתאר לבית הנשיא. בניין המוזיאון במדינת אכזיב
  • מתחם החתונות במדינת אכזיב
    מתחם החתונות במדינת אכזיב
  • מבט משלושת החלונות, זווית חביבה על צלמי חתונות
    מבט משלושת החלונות, זווית חביבה על צלמי חתונות
  • ועוד זווית חביבה על צלמים
    ועוד זווית חביבה על צלמים
  • אלי ורינה אביבי מעיינים בחוברת התיירות "בגליל המערבי" (שמופקת על ידי מפעילי אתר "פנאי")
    אלי ורינה אביבי מעיינים בחוברת התיירות "בגליל המערבי" (שמופקת על ידי מפעילי אתר "פנאי")