א-לה כפר. גיליון נושא 191 | טור אישי - לידיה גרינפלד

טור אישי - לידיה גרינפלד

אני פרובינציאלית גאה

ההנחה שתושבי הפריפריה הם נחותים לעומת תושבי העיר מעוגנת בתרבויות שונות. מאז שהעיור הואץ, נטו תושבי הערים לזלזל בתושבי הכפרים, באנשי ההרים, ובאלה שגרו ביישובים קטנים. העירונים האשימו תמיד את הכפריים שהם בורים, צרי אופקים וחסרי תרבות.

אצלנו הגליל ודרום הארץ הם הפריפריה לעומת מרכז הארץ. התל אביבים מתייחסים לתושבי הפריפריה בזילזול מהול בקנאה. התל אביבים התרגלו לשיגיונותיהם של בני האדם המסתובבים ברחובות עירם. הם חושבים שראו הכול ולכן שום דבר לא יכול להפתיעם. אדם שמתלבש בצורה מוזרה או מתנהג בצורה יוצאת דופן, לא ימשוך את תשומת לבם, והם ישתדלו לא לשים לב אליו.

בגליל, לעומת זאת, אנשים בעלי מראה יוצא דופן, או כאלה המפיגינים התנהגות קצת חריגה, הם עדיין מקור להתעניינות. מצביעים עליהם או מלגלגים עליהם והם בולטים בנוף המקומי. יש לשער שבתל אביב אנשים כאלה לא היו זוכים אפילו להרמת גבה. בתל אביב, מרוב מוזריות, שום דבר איננו מוזר עוד.

בגליל אנשים נוטים להיות חברותיים ולפנות לבעלי תפקידים בצורה ישירה ועניינית. הפנייה למלצר או לזבנית היא פנייה חסרת גינונים ותושבי הפריפריה נוטים לדבר איתם גם בנושאים אישיים ולהתבדח. בתל אביב זה לא מקובל. כל אדם מסתגר במשבצת החברתית שלו ואם הוא "קונה", הוא לא יבקש את קרבת ה"מוכר" ולא יתיידד עם המלצר. בתל אביב כל אחד ממהר להגיע ליעדו ואין זמן לסטות מן הדרך כדי להתייחס לאנשים סתם.

כשאני מגיעה לתל אביב ונכנסת לחנות בגדים כדי למדוד איזה פריט, אני לא מודעת לחריגות כלשהי במשא ומתן שלי עם המוכרת. אבל עובדה היא שהמוכרות חשות באווירה הגלילית והן שואלות אותי מאיזה קיבוץ אני. ואם לא קיבוץ, אז בטח מושב. נראה שהפרובינציאליות שלי נחשפת בדיבורי ובהתנהגותי, אולי באופן שבו אני מתלבשת.

גם תושבי הגליל מתייחסים לתל אביבים כאל גזע נפרד. אנשים בגליל יאמרו על מישהו שמתלבש בהתאם לאופנה, מקפיד במראהו ונועל מגפיים גם באמצע הקיץ, שהוא "תל אביבי". למה? כי נראה שבגליל, ובמיוחד ביישובים הכפריים, התלבושת היומיומית יותר חופשית, פונקציונלית ובאופן כללי, מתחשבת יותר בעונה מאשר באופנה. זו הפרובינציאליות הגלילית.

בתל אביב, כאשר המנה שהוזמנה במסעדה לא כל כך טעימה, מייד ייקרא המלצר וישמע את הטענות, בצד דרישה להחליף את המנה או לקבל עליה זיכוי. בגליל הסועד לא ימהר להזעיק את המלצר אלא אם כן האוכל שהוגש איננו אכיל. בתל אביב הזיכוי על תלונה מסוג כזה יבוא באופן אוטומטי, ואף יוצע פיצוי על עוגמת הנפש. בגליל לא ימהרו לזכות אותך או לפצות אותך. אולי זה משום שבפריפריה הפרנסה קשה, או שהתחרות הדלה לא חידדה את המודעות לשירות. זו פרובינציאליות.

למרות שאנשי הגליל לא גרים במרחק רב מן המרכז, מסתבר שהם פיתחו תרבות של פריפריה, שסוטה בכמה מעלות מהקו התרבותי שמתווה המרכז. זה כמובן לא אומר שהתרבות הגלילית נחותה. להיפך, מהרבה בחינות היא עולה על התרבות התל אביבית. אבל התל אביבים חושבים שהם מרכז העולם ושכולם צריכים להתנהג כמוהם. גם הם חוטאים בפרובינציאליות.

ייתכן שהתרבות בגליל התפתחה תודות לקרבה לטבע. כשאדם קם בבוקר, פותח את החלון ורואה ירוק מצב רוחו שונה מאדם שקם בבוקר ורואה סמוך לחלונו את חלונותיהם של השכנים. הטבע בגליל מטביע את חותמו בלבם ובנשמתם של תושביו. אבל איש לא יטען שאנשי הגליל פרובינציאלים בגלל שפריחת השקדייה היא להם מראה טבעי, גם אם חגיגי, כמו מראה גורדי השחקים לעירונים.

הפרובינציאליות משמשת לתיאור התנהגות שאינה מצייתת לקריטריונים של התרבויות האירופאית או האמריקאית. כך אנו עדים להדבקת הכינוי למי שמתייחס לתופעה תרבותית כלשהי כאל "חידוש" ומתלהב ממנה, כאשר זו הפכה זה מכבר לשגרה בעיר הגדולה. לאמור, האיש מהפרובינציה איננו מעודכן בטרנדים האחרונים. האם זה חוסר תיחכום? קשה לומר, שהרי הכול יחסי, והתיחכום לא כל שכן.

פרובינציאליות היא גם הקדשת תשומת לב בלעדית לענייני השבט, היישוב, השכונה ואדישות לענייני הכלל. זו בהחלט צרות אופקים פרובינציאלית, ההיפך ממלכתיות. אם אנו, האזרחים, שואפים שהפוליטיקאים שלנו יהיו "ממלכתיים", כלומר, דואגים לכל האזרחים, הרי שפוליטיקאי פרובינציאלי עושה את ההיפך ודואג לענייני השבט שלו בלבד. לכך מתכוונים כאשר אומרים שישראל הפכה לחברה שבטית, או, במלים אחרות, פרובינציאלית.

הביטוי "פרובינציאלי" הפך שגור מאוד והוא דבק היום גם בתרבויות שלמות, המתקשות להתאים את עצמן למודרנה. כאשר זמר מחו"ל ברמה בינונית מתקבל בישראל בכבוד מלכים וגורם להתרגשות רבתי במרכז כמו בפריפריה, מוכרחים להודות שישראל היא פרובינציאלית. וכאשר שחקנית קולנוע מחו"ל מוזמנת לבקר אצל פוליטיקאים, שמצטלמים איתה ומעלים על נס את הסכמתה להגיע לארץ, הרי שזהו יחס פרובינציאלי, שמדגיש, ללא משים, את נחיתותה התרבותית של הפרובינציה הישראלית.

באשר לאנשי הגליל, אין ספק שסגנונם שונה מהסגנון התל אביבי. הסגנון התל אביבי הוא סגנון עירוני מובהק, דומה לכל הערים הגדולות בעולם ואילו הסגנון הגלילי הוא סגנון ייחודי, טבול בשמן זית ובזעתר, שהפרובינציאליות רק מוסיפה לו ניחוח וצבע.

בתמונה: "סיפורי בדים", חנות הבגדים יד שנייה בכפר ורדים. הקונים יכולים להתבדח עם המוכרים