פנאי - פורטל התיירות של הגליל עליון

כניסה ללקוחות
צימרים ובתי מלון מסעדות ואירוח אטרקציות ואתרים טיפולים וספא טיולים ומדריכים תרבות ואומנות שופינג ומתנות לקבוצות וארגונים

כדאי לכם



גפן כמעט על כל גג והיונים של חרובי בכניסה

שלום פקיעין

פקיעין העתיקה מזמנת קפיצה קטנה לעבר, סיפורים, היסטוריה של ארבע דתות, אטרקציות ואוכל. למרות האירועים הקשים, והתושבים מכניסי אורחים כתמיד / הדס כרמונה

הכפר פקיעין (פקיעין העתיקה) – כפר גלילי יפהפה, שוכן על צלע הר בבקעה שכנראה נתנה לו את שמו הערבי – בוקייעה, כ-620 מ' מעל פני הים. בכפר, המונה כיום כ-5,000 תושבים, חיים זה לצד זה דרוזים (כ-75%), נוצרים (כ-21%), מוסלמים (כ-2%) ומעט יהודים. אם ננסה להבין את ההיסטוריה של פקיעין בלי לעשות מחקר מעמיק של כמה שנים שיזכה אותנו בדוקטורט, נמצא שיש עדויות רבות וסותרות, שלא ממש יעזרו לנו לקבוע מתי הגיעו הדרוזים לפקיעין, מתי התיישבו שם היהודים, מתי פקיעין הוקמה וממתי היא ידועה בשמה הנוכחי. אבל אולי זה בכלל לא חשוב והמסתורין דווקא מקנה למקום מימד נוסף, של המתקת סוד – תחושה שמלווה את המטייל לאורך סמטאותיה הצרות המובילות לפינות נסתרות. 
 

היהודים 

על פי אחת המסורות, היהודים גרים בפקיעין עוד מימי בית שני, כאשר בזמן המאורעות ב-36' הם עזבו אותה לראשונה וחזרו אליה מאוחר יותר. אילן שכטר, אחד היהודים שגר בכפר, הוא נכדו של חכם יוסף תומא הכהן – ראש הקהילה האחרון של יהודי פקיעין. אילן, שהבטיח לסבו שיחזור לגור בפקיעין עוד כשהיה בן חמש, עבר לגור בה ב-1993 וממשיך מסורת ארוכה של קהילה יהודית במקום. אילן מספר שסבו אמר לו לבוא "עם לב לבן", כלומר לעשות טוב ולשמור על איפוק גם אם נתקלים בקשיים. עצה טובה ורלבנטית במיוחד היום, לאחר המאורעות הקשים שעברו לאחרונה על פקיעין. נצר אחר לשושלת יהודית בפקיעין היא מרגלית זינאתי הידועה, בת השבעים פלוס, המחזיקה במפתחות לבית הכנסת. 
והנה סיפור חדש ישן: אוריאל רוזנבאום, בחור צעיר מהסביבה, הלך לטייל ברחובות פקיעין לפני כעשר שנים והתאהב. נפשו נקשרה בפקיעין ובמיוחד במרגלית זינאתי. אוריאל עזר למרגלית בעבודה החקלאית, וכיוון שהוא מתעסק בתיאטרון ובדרמה תרפיה הוא נכנס איתה לתהליך עבודה על מופע המספר את הביוגרפיה שלה ושל פקיעין. מרגלית ואוריאל עבדו כשנתיים על מופע בן שעה שמתקיים באולם תיאטרון שהם הכשירו במיוחד. האולם היה פעם מחסן שהיה בעצם הבית בו נולדה מרגלית ולכן בעצמו הוא מספר סיפור. המופע "פיסות של פקיעין" מתקיים בעיקר בקיץ ובחגים ובהזמנות מראש (050-7713357), אבל אפשר תמיד (כמעט, לא בשבת) לצפות במופע אורקולי באותו מקום. המקום עצמו נמצא תחת ביתה הנוכחי של מרגלית וצמוד לבית הכנסת. 
בית הכנסת בפקיעין הוקם, על פי הכתובת הנמצאת במקום, ב-1873, כנראה על מה שהיה בית מדרשו של יהושע בן חנניה. על קיר בבית הכנסת שני לוחות אבן עתיקים. על הימני תבליט של ארון הקודש ועל השמאלי תבליט של מנורת שבעת הקנים, שופר, לולב ומחתה. בית הכנסת, אומרת מרגלית, פתוח לביקורים תמיד: "לפעמים אני יוצאת לסידורים, אבל תמיד פתוח כי גם האחיין שלי בא לפתוח, ואוריאל או מישהו אחר, ואם לא אז יש מפתח אצל אחד השכנים, אבל פתוח, תבואי לבקר, גם עד אחת בלילה פתוח, גם בשבת". 
סיפור יהודי אחר הקשור לפקיעין ואפוף מסתורין הוא הסיפור על רבי שמעון בר יוחאי –רשב"י. מספרים שרשב"י ובנו אלעזר ברחו מהרומאים לאחר מרד בר-כוכבא והסתתרו במערה בפקיעין במשך 13 שנה, כאשר עץ החרוב שגדל לצד המערה והמעיין המקומי סיפקו להם את כל צרכיהם. שם גם נכתב כנראה ספר הזוהר. אחד הדרוזים המקומיים יודע לספר שזוהי סתם אגדה ואף אחד לא חי רק על חרובים. ובכל זאת? הרבי ובנו שרדו, כך הוא טוען, הודות למטעמים שקיבלו מהמקומיים – עדות לשכנות טובה ודו קיום עוד מימים עברו. כך או כך, עד היום נוהגים לבקר במערה הנמצאת קצת מתחת לכביש הראשי.  
כ-50 מ' ממערת רשב"י שוכנת מסעדת המערה, מסעדה ייחודית שהוקמה בתוך מערה החצובה בהר ומגישה מאכלים דרוזים אותנטיים ובשרים על האש. האיל עאמר, בעל המקום, פותח ב-9:00 וסוגר בחצות. "הדרוזים והיהודים, גורלותיהם קשורים זה בזה", הוא אומר. כולם שומרים על המדינה, והוא בעצמו משפחה שכולה. האיל ישמח לארח, אפשר לשבת במרפסת עם נוף ואפשר גם לערוך במקום אירועים.  
 

אטרקציות 

אבל בואו נחזור קצת אחורה, לא בזמן, אלא על הכביש, קצת לפני פקיעין מכיוון מעלות נמצאת כוורת הבוסתן. בכוורת הבוסתן מארחים ג'מל ח'יר ובני משפחתו אירוח מכל הלב באוהל אירוח הצופה אל הנוף. במתחם אפשר לקבל הסבר על דבורים, לצפות בכוורת שקופה לקבל הסבר על הפקת הדבש כולל צפייה בסרטי וידאו, לטעום מהדבש (המצוין!) ולעסוק בפעילות המתאימה גם לילדים. אבל הדבורים לא לבד בכוורת הבוסתן. יש גם פינת חי עם גמלים לרכיבה, עזים, כבשים ועופות. במקום יש ארוחות דרוזיות קלות הכוללות לבנה, פיתות דרוזיות, זיתים וקפה. אפשר וכדאי לרכוש במקום דבש טבעי מעולה, חלות דבש, שמן זית תוצרת עצמית, לבנה מהעזים המקומיות, קרם לחות בעל סגולות מרפא ועוד. לפרטים: 052-2477897.  
בכניסה לפקיעין נמצא בית הבד "אל זייתון", שייצג לא פעם את ישראל בתערוכות שמן בעולם, ולאחרונה בתערוכת השמן הבינלאומית בורונה שבאיטליה. המקום בנוי כמרכז מבקרים, במיוחד לתיירים שרוצים ללמוד על תהליך ייצור השמן. במקום ניתן ללמוד על ההבדלים בין ייצור שמן הזית בעבר על ידי חמור ואבני ריחיים, לבין אופן ייצורו כיום באמצעות מכונות חשמליות. נלמד גם על ההבדלים בין סוגי השמנים (כן, סוף סוף נדע מה זה אומר כתית ולמה עדיף כתית מעולה), נקבל טעימות ונדע איך מאחסנים. לדברי בעל המקום, אבו עמאר, איכותו של השמן נובעת מהאזור הגיאוגרפי, ההקפדה על זיתים מזן סורי ומתוצרת אורגנית. בבית הבד מוכרים מלבד שמן: טחינה, דבש חרובים וזיתים. יש פינת חי, מדשאה ומקומות ישיבה. 
בכיכר הגדולה, בכניסה לפקיעין, עומדות שתי יונים גדולות וגאות מפוסלות באבן, המסמלות שלום ואהבה. את היונים פיסל חרובי פדול – פסל ומוסיקאי, המקבל אורחים בסטודיו שלו ומציע מגוון פעילויות למבוגרים ולילדים, כולל פיסול באבן. חרובי, איש חיובי וחם, מרגיש שהוא שליח של שלום ואהבה ומאמין כי האהבה חזקה מכל ולא תהיה לנו ברירה אלא לתת לה לנצח. וברוח האהבה הוא מקבל את אורחיו. את אמנות הפיסול למד בעצמו, בהיותו נער, בעת שהשגיח על עדרי העזים של המשפחה והיום הוא מתמחה בארגון פסטיבלים לפיסול באבן במקומות ובמוסדות שונים ועבודותיו מוצגות ברחבי הארץ. מלבד פיסול, הוא מתמחה גם בבניית כלי הנגינה עוד, והביקור כולל גם חלק מוסיקלי מהנה. טלפון: 054-5855279. 
בפקיעין נמצאת גם חנות המפעל של סבוני הפלא של סבתא ג'מילה. סבתא ג'מילה השקיעה שנים רבות כדי ללמוד בעצמה, תוך כדי ניסוי ותעייה, איך לעשות סבון טוב ועלתה על מרקחת ייחודית ששמה יוצא למרחקים. סבוני הפלא נמכרים ברחבי העולם וידועים בסגולות המרפא שלהם. בלונדון הסבון שלה נמכר גם ב- 15 ליש"ט ויותר, אבל בפקיעין המחיר נמוך בהרבה, אם כי זה עדיין יקר יותר מסבון רגיל. הייצור עבר לפני כמה שנים למפעל גדול בגן התעשייה תפן וסבתא ג'מילה, שהדליקה משואה ביום העצמאות, פנויה לארח בחנות ולספר את סיפורה.  
קרוב לסבתא ג'מילה, בקונדיטוריה יוסף, אפשר לשבת לקפה (או תה), לאכול מבחר ממתקים מזרחיים כמו בקלאווה וכנאפה, או אם חשקה נפשכם במתוק בסגנון מערבי דווקא, אין צורך להתבייש ואפשר להזמין גם עוגה או קרואסונים. פתוח כל יום בשעות 9:00-23:00.  
 

הכיכר וסביבתה 

במרכז הכפר נמצאת כיכר המעיין. המעיין, לב הכפר, היה מקור המים של התושבים. בכיכר התנהל המסחר ובה ישבו, אם לא יושבים עד היום, התושבים וניהלו שיחות חולין. מהכיכר אפשר לצאת לטיול רגלי בסמטאותיה של פקיעין. לא רחוק משם נמצא בית הכנסת העתיק, בתי תפילה דרוזים, כנסייה קתולית, כנסייה יוונית אורתודוכסית, ודיוואן אל מוכתר. בכיכר כמה מסעדות ובתי קפה. 
לא רחוק מהכיכר נמצא את דיוואן המוכתר, מקום שזורק אותנו כמה מאות שנים אחורה. פותחים דלת קטנה מרחוב קטן אל עולם שלם קסום בנוי קשתות אבן, מעין רחוב עתיק מלא שטיחים, אהילים, כריות, כדים, קישוטים, תכשיטים וסבונים, הכל בניחוח אוריינטלי. במקום מארח כמאל לכוס תה וגם לארוחות ומספר סיפורים. ארוחות כדאי לתאם מראש 052-2834148. 
דיואן בעל אופי שונה במקצת תמצאו אצל ריאד, המתמחה באירוח קבוצות לערבי פולקלור. הדיואן שלו שוכן על גג הבית וכולל אוסף כלי נגינה מסורתיים ותלבושות. ריאד עצמו מנגן על מבחר כלי נגינה ומסביר על פקיעין ועל העדה הדרוזית בתיבול של סיפורי פולקלור (8917315).  
עוד בפקיעין: הפיתות של רעיה (ליד הסבונים של סבתא ג'מילה), חומוס פול אל-אפנדי בכניסה לכפר, בית קברות יהודי עתיק (לא רחוק ממסעדת המערה) ועוד. 
 
 
מאוד קל להתאהב בפקיעין. באנשים מכניסי האורחים, באוויר הצלול, בסמטאות, בגפנים על גגות הבתים, בטעמים, בניחוחות, באווירה ובסיפורים המסופרים מדורי דורות על גבורה, משפחה וחברות.

תגובות לכתבה



  • היונים של חרובי
    היונים של חרובי
  • ככר המעיין פעם ועכשיו
    ככר המעיין פעם ועכשיו
  • פקיעין של מטה: חנות כמעט בכל סמטה
    פקיעין של מטה: חנות כמעט בכל סמטה
  • דיוואן אל מוכתר
    דיוואן אל מוכתר
  • דיוואן המוכתר. להיזרק כמה מאות שנים לאחור
    דיוואן המוכתר. להיזרק כמה מאות שנים לאחור
  • כוורת הבוסתן. דבורים, גמלים ודבש
    כוורת הבוסתן. דבורים, גמלים ודבש
  • סבתא ג'מילה והסבונים. בפקיעין זה עדיין בשקלים
    סבתא ג'מילה והסבונים. בפקיעין זה עדיין בשקלים